שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דמיון מרוכז

לפני 4 שנים. 21 באוקטובר 2020 בשעה 15:53

לשבור את הסטיגמה מה מגיע לפני מה . הרי דבר והיפוכו מתיחסים לאותה תחושה שאני מרגיש כאשר אחד ממצבי הצבירה מגיע. בעצם השאלה אם זה מגיע מעודף או מחסר , אין לי תשובה לסוגיה.

מה שבטוח סיפוק מגיע לאחר שפע . 

סוג של .....

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 21:34

שוב מוצא את עצמי בשעות הקטנות של הלילה כשהכל חשוך בפנים, ובחוץ האורות מנצנצים ומרצדים מפריעים לחושך להשתלט על הדממה . יש משהו באפלה הזו שממגנטת את המוח .משתלטת בעקביות על סדר היום. השעות האלו הן אלו שמפרות לי את הנפש ומאפשרות לי לחשוב ולתכנן את הקרוב להגיע ללא רעשי רקע .סוג של קסם שכזה .

לפני 4 שנים. 10 באוקטובר 2020 בשעה 6:46

מביט בערוגה המגוונת שמונחת לרגלי. בוחן בקפידה את השתילים שנזרעו בתקופה האחרונה, חושב לתומי איזו עיוולת להתעלם מהשפע שהיקום מזמן לנו. כל מה שאנחנו צריכים זה לבחור את הזן שיפרה אותנו ויעניק את הניחוח הנכון לפתוח את היום.

לפני 4 שנים. 5 באוקטובר 2020 בשעה 21:40

אין כמו חיזור ליילי עטוף בתשוקה שלעיתים לא מושגת ובעלת סיפוקים נדחים .הראש מפריש את אותו הורמון שהופך אותנו לטורפים ונטרפים כל אחד בצד שהוא בוחר. סוג של שליטה בייצר בעיקר כשהוא גנוב

לפני 4 שנים. 2 באוקטובר 2020 בשעה 23:10

אחד הדברים האהובים עלי הוא לחשוב בחושך. האפלה הזו מייצרת ומזרימה לדם אנרגיות שמחדשות באופן תדיר את הספקטרום בו אני חי ומטלטלות את הצורך התמידי להיות אי שם בקצה.  

לפני 4 שנים. 30 בספטמבר 2020 בשעה 16:51

ללכת עד הסוף או להסתכל ממעוף הציפור. לא פעם אני מתחבט בסוגיה הזו, מה עדיף על מה ואיפה הסיפוק גדול יותר והאכזבה קטנה יותר. מלחמה אדירה בין הצורך לייצר, והרציו שתמיד הוא זה שקובע אחרת לא הייתי פה. חוק ועוד חוק ועוד אחד וביחד הם מייצרים את העולם המורכב הזה. 

לפני 4 שנים. 27 בספטמבר 2020 בשעה 11:49

לא חשובה התוצאה, חשובה הדרך. גם אם לא לזה פיללנו, היכולת לבדוק מכל הכיוונים בדרך כלל מפחיתה את הסיכונים האכזבות ובעיקר את הטעויות.

לא כל הנוצץ זהב הוא. 

 

לפני 4 שנים. 25 בספטמבר 2020 בשעה 16:17

נראה לי שהביטוי הזה עומד ללוות אותי ביג טיים בתקופה הקרובה. לוקח את המושכות לידי ולמרות הסגר הכפוי מתכוון לייצר מציאות אחרת. חובב אתגרים מושבע, לוקח סיכונים לקצה, נראה איזה תבשיל ייצא.

לפני 4 שנים. 22 בספטמבר 2020 בשעה 18:25

את הצוהר הזה לא תפתחי לבד. תשתוקקי, תזעקי, תתפללי, תפליגי במחשבה איך זה להיות שם בחוץ, חופשיה מהכבלים המסגרות, המוסכמות שהבלי העולם הזה מציע לך. אבל כשאפתח לך אותו תביני כמה הוא היה חסר לך, הרגע  הזה. 

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 9:06

לשטוף את נהרות הזימה שנערמות בסגר הזה. ככל שהוא יהיה הדוק  יותר פרץ היצרים גדול יותר. כך אני מרגיש בימים כאלו בהם יש התערבות חיצונית על מהלך היום יום ואני הוא לא זה שמתערב. הרעשים מהדירות הסמוכות שהם רעשים של ילדים ולא רעשים של אביזרים מגדילים את הרצון לפרוץ את הסגר.