שקט מבורך

כשאין מצב רוח והכל מתפורר
מכירים את התחושה הזו
הכל נתקע בגרון
ובמציאות
שום דבר לא זז

ואמא אמרה את כבר ילדה גדולה את לא צריכה צעוצעים
ולקחה את הבובה
אך אני לא הקשבתי ושוב חיפשתי אותה

בובה יפה רכה ולבנה בובה עם חיוך
לשים במיטה

לספר לה מה אסור
ומה מותר
ולפעמים קצת לשבור את הכללים ולהשתולל
ואז להעניש אותה "כי זה לא הייתי אני זו הייתה היא"

אבל אמא אמרה את כבר ילדה גדולה
ואני לא הקשבתי

רציתי להישאר עוד לרגע ילדה עוד לרגע קטנה
אז בואי התקרבי אלי שכבי איתי במיטה
בובה נהדרת
אשים אותך בתוך ארגז צעצועים חדש לתפארת

כי אמא טעתה גם למבוגרים יש ארגז צעצועים
זה פשוט שהצעוצעים שלנו מעט יותר גדולים
ומעט יותר נוצנצים

ולפעמים את יוכלה להיות לי צעצוע כה יקר
כמו תיבת תכשטים

לילה טוב לכולם סוטים שלי :)

אני נושכת את היד המלטפת
ונושקת לפצעים
בעוד אתה נושק לפצעים במוחי
במוחי הרעל הופך שוב לדבש וחוזר לטפטף הרס שחור

אין לי את המילים הנכנות
גם לא מעשים נכונים
יש לי את השתיקה הנכונה
לעיתים להתבונן היטב הוא כל מה שצריכים

מחשבות בלתי פוסקות מטפטפות מראשי
לפעמים זה רעל ולפעמים דבש
אבל זה תמיד טיפין טיפין

כאב הראש כבר מגיע
שהרי אין מרווח נשימה
חשיכה אני מתעטפת בך
תני לי מרווחי מוות
עד שקרני השמש יפציו בחום

החום מפציעה גם ממני גם מן החושך גם מן התהום
אני יודעת,יקרתי האפלה
לא שכחתי דרכיך
רק את השלמות שבהם

אחותי הקטנה מגלה נטיות בדסמיות

בגיל שלוש ארבע הם היו חבורה שלה שלוש בגן
היא ועוד שתי בנים אלו היו משחקים
במלכה אביר ומשרת
המשרת נקבע על ידי כך שהשנים הלכו מכות
עד שהייתה מפרידה בניהם במילה
המפסיד היה המשרת ואילו השני האביר

בגיל חמש כבר היה לה את הטעם היקורתי והנכון בבגדים פאר
והיא תמיד גרמה לדוד שלה לקנות לה ללא היסוס
עד היום כול מה שעליה לעשות הוא "רק ללכת להסתכל על הדבר היפה הזה לשנייה"

עכשיו בחטיבת הביניים
בעקבות ניסנות למגע של ארסי צעצוע
היא טיפלה בחמשה בשבוע הראשון ללימודים
קטנת קומה ותמימת מראה
בראשון היא בעטה בביצים וגררה בשיער לאורך כול בית הספר
את השני הורידה מרמום גבוהו לרצפה ודרכה עליו
על השלישי צחקה בבוז
את הרבעי צבטה עד שדימם והתחנן כמו כלב
ועל החמישי אפילו לא נספר

פרט לכך המורה תמיד הייתה צורחת על הבנים
כיום פרט לאמיצים כול הארסים המטרידים נסים ממנה
(ואולי גם חלק מסתכלים בהערצה)

וכששאלתי אותה
"אז איזה בנים את כן אוהבת?"
היא ענתה לי בלי היסוס
"החנונים,
אלו שישבו איתך וגם יחשבו אבל קודם כל ידברו איתך
הבישנים, החמודים"

זו התחלה טובה

על חול חם וארוך
פסיעה קטנה
בראש גאה צועדת
רחש הגלים מברך אותי לשלום
ואז...אני נושמת

לא עוד ספינה בבקבוק

and how it burns?

tell me that secret

לו לדקה היינו רואים את העתיד
האם היה טעם לחיות אותו כשהוא ידוע

ולו לא היינו רואים עתיד אף לדקה
האם יש טעם לחיות עד אותו עתיד?

להרגיש טוב
אחרי שלא הורגלת בזאת זמן כו רב
פתאום לקום עם רצון
ולפקוח עיניים לרוחב עם חיוך מרושע
הדברים הבנאליים האלו פתאום מקבלי משמעות
כאשר הם כבר לא נעשים באותה הקלות

זוהי תחילתה של חזרה

מרוב ידע והבנה
המוח שלי לא מעכל יותר כלום