שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 15 שנים. 28 במאי 2009 בשעה 0:18

כשאת שאלת איך מצלמים תשוקה
אני פשוט התנפלתי עלייך
כשהיה צריך להראות כמו משיכה בשיער
אני פשוט משכתי,אין טעם לזייף תשוקה
זה לא יצתלם בעיניים
יש סיבה שגם בצילום זה נקרא סשן

לפני 15 שנים. 15 במאי 2009 בשעה 12:53

לעיתים קשה להסביר מה אתה מרגיש
בעיקר כי לא תמיד אנחנו יודעים מה אנחנו מרגשים במאה אחוז
אולי זה כי אנחנו מחמקים מזה כדי לשרוד את היום יום
או שפשוט הדברים מורכבים יותר

תיהיה הסיבה אשר תיהיה אני מתקשה להבין מה עובר עלי
יש בהרגשה שלי מעין שילוב בין רוגע לכעס
ישנה שורה משיר שאומרת
anger is a gift
וכרגע היא השורה הכי נכונה לי רוב הזמן
בעיקר בזמנים היותר טובים

זה מבלבל אבל מצד שני המרכבות של אלימות ושמחה
שנראת להרבה לא הגיונית היא חלק מן החשיבה על הבדסמ לא?

לפני 15 שנים. 9 במאי 2009 בשעה 15:25

רגע אחד הכל בסדר
ורגע שני הכל מתפוצץ
והדבר עצוב שזה עדיין המצב שבו אני מרגישה יותר טוב


ובכלל חשבתי שהמצב שלי משתפר...

לפני 15 שנים. 30 במרץ 2009 בשעה 11:21

התנהלות שלי ביום יום
מתחלקת שווה בשווה בין ניצחון-לכשלון
כבר אין אמצע, המצב קיצוני
אני עייפה כל כך מכל הקרבות האלו
הבעיה היא שאם אני אפסיד, אני אפסיד הכל

איפה נקודות האיזון שלי
שליטה עצמית היא החשובה ביותר אני יודעת..
ונראה לי שהיא גם הקשה ביותר

לפני 15 שנים. 20 במרץ 2009 בשעה 11:35

אתה יפה ,
מה שעניין אותי היו פנייך
המשתנות עם כל קו אור וכל צלילות של חושך
כשצחקתי לא פחדתה ממני, וזה לשעצמו היה מעניין

שריטות עמקות ילוו אותך משם


כשהחזקתי את חבל הקטיפה וחייכתי
ניצוץ הבזיק ברשעות בעיניי, רק אז פחדתה ממני
רק מאוחר יותר כשנשעתי מאחוריך כורכת את החבל ונושכת את צווארך
רק אז הבנתי שצדקתה
הייתה צריך לפחד

שריטות עמקות שנוצרו בלילה קצר

לילה יורד על עיר מסריחה
בחדר קטן עם ירח מלא
רק אני ואתה
נלחמים כשני שדים
במירוץ של אריות
מי ינצח לא באמת חשוב
אנחנו פשוט לא רוצים להפסיד

שריטות עמקות יוותרו לך ממני
אני יודעת כמה על גופך
השאלה האמתית היא כמה בפנים?

לפני 15 שנים. 9 במרץ 2009 בשעה 20:37

לבת אדם,
אף פעם לא מרגישה באמת כזאת
אף פעם לא מרגישה באמת שייכת
ואם משהו צריך לקרות
שיקרה כבר.

לפני 15 שנים. 3 במרץ 2009 בשעה 22:21

ימים של חורף עוברים מעלינו
דבר לא מצליח להעיר אותי פרט לרעמים
בעוד אני טועה למה לטרוח ולצאת

בזמן האחרון הרגשות שלי מעורבים
התחושה הכי פעילה עצלי היא העיפות

אני לא רוצה שמחר יגיע יותר

ואיכשהו בכל זה , עדיין המצב נחשב למשתפר.

לפני 15 שנים. 18 בפברואר 2009 בשעה 22:22

זה היה ב
יום שלישי הידוע גם כיום קשור את המשרתת הבן לואמי 😄

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=38490

לפני 15 שנים. 14 בפברואר 2009 בשעה 1:38

ומה אומר החג הזה לי?
מהו הקשר של הנושא אלי?
שנאה, כעס וחוסר שלמות

מהי הדרך המובילה למילה הזאת
מדוע היא תמיד חומקת ממני

לפני 15 שנים. 23 בינואר 2009 בשעה 20:29

המוח שלי והלב עושים רייס על אופנוע בלתי נראה
ואין לי דקה של שקט
ובין עצמי לעצמי
שזה המצב היחיד שאני רוצה כרגע
אני לא מצליחה למצוא שום שקט

כמה ימים כאלו עוד צפוים לי?