|
|
|
בבית גותי ויפה ניתנה לי חוגרת עור
יום שלם שבו גבר החמיא לי
אבל לא הוביל ולא יוביל למעבר לזה
עדיין זה מחמיא
זה היה יום טוב אחרי שבוע רע
מוחי מפוזר וחפצים נאבדים לי בהתאמה
עדיין אני מנסה למצוא את הטוב בדברים
לפעמיים זה קשה לפעמיים פחות
רוח מקפיאה פסעה הייתי הלוך ושוב
תחת החול וליד המים עמדתי שם
עם נר שבקושי נדלק והלכתי
ידידים טיילו איתי בחצות הליל
היה משהו קסום באוויר שהבטיח שנה טובה
שנה טובה לכם יקירי
שכל הפנטזיות שלכם יתגשמו לטובה
את היציאה שלי מהארון הביסקסואלי עשיתי לפני כחודשיים מול ההורים
החברים שלי כבר ידעו מזמן. רבים שאני מכירה חושבים שהבחירה בקשר היא אישית,אינטמית ורגשית.ולכן הם לא חושבים שזה שזכותם של ההורים לדעת ולכן לא מספרים להם
אני מסכימה איתם הבחירה היא אכן אישית
אז למה בכל זאת סיפרתי?
מכיוון שאין מה לעשות בחברה הלא אידאלית שבה אנו חיים
דברים רבים נקבעים לפי אם אתה יוצא אם בני מינך או בן המין השני
אני צריכה עדיין את התמיכה המשפחתית-וגם עם התמיכה המשפחתית תנתן אחרי ניפוץ האידאל שבו בעולמם אני חייה אם 3 ילדים כלב בעל אוהבה וגדר לבנה.אז מה לעשות זה המחיר
החיים בעולם הזה הם ממילא לא אידאלים. המשפחה שלי חשובה לי מאוד ואני רוצה את התמיכה שלה תוך כדי האפשרות להיות אמתית.
לאחרונה הנושא העביר אותי אל החשיבה האחרת וזה על היציאה מהארון הבדסמי
טעיתי כמה אנשים יצאו מהארון הזה ומה נחשב ליציאה מהארון הזה
האם זה שההורים יודעים או שמה החברה
ההורים שלי לא ידעו על זה לדעתי
אולי הם יחשדו עם יהיה לי בבית אוסף שוטים תלוי
אבל יהיה לצידו לדעתי גם אוסף חרבות ומגלים יפים אז זה לא מבטיח כלום...
אני חושבת שזה משנה פחות חברתית איזה סוג סקס אנחנו עושים כיום
ולכן אני לא רואה כל צורך שההורים יכנסו לי לתחתונים עד כדי כך
אבל האם יצאתי מהארון חברתית? כן ולא, אני יודעת שרוב החברים שלי לא מודעים לזה
פרט ל 4 שכבר כאן יש עוד שתיים שיודעים על היותי כאן ועוד שתים שיודעים שאני סדיסטית
אבל אני חושבת שהמעט שבהחלט קורבים אלי יוכלים לדעת ולו רק כי אתמול במסיבת יום ההולדת האינטמית שהייתה לי עם עוד בחורה הסתכלתי במבט מרושע ושוט על בחורה נוספת שנעצה בי עיניים סקרניות כמעט כמו שהיא נעצה בי כשהיינו לבד לפני שנה...
אבל עדיין זה לא אותו הדבר, על העבודה שאני ביי אני מספרת יחסית מהר ויחסית להרבה אנשים
לגבי היותי סדסטית אני מדברת על זה עם מעטים ועם עוד יותר מעטים ברצינות
אני טועה האם זה ישתנה מתישהו ויהיה משהו יותר שגרתי שאני מדברת עליו...
אני יודעת שיש מספר אנשים שיצאו מהארון הבדסמית ומספר אנשים שבחיים לא יצאו...
הייתי שמחה עם תגיבו לי על הנושא ומהי החוויה והדעה האישית שלכם בנושא
המשך חג שמח
לילי
והיית לי ידיים לאחוז בהם
כאשר עיניי לא עזרו לי לראות
והדרכת אותי לעבור אש ומים
אך פרט לכך לא תוכלי עוד
יש לי קופסאות לכול
קופסאות דמוי מגירה לשירים
קופסאות אחסון לאכול
קופסאות אחסון לאלפי עלמות חזותיים (לקופסה הזו קוראים מחשב)
קופסא לציור ולצבעים
קופסאות לשינה
וקופסא למגורים
רק ללב אין לי קופסא..
לא אדע להסביר את החשק הזה
אבל אני רוצה דם
אני רוצה לנשוך עד זוב דם
ללק את הפצעים להתמכר לדם שטעמו מתכתי
לשתות כוס יין אדום לאחר כך
ולהשתגע
קולות לחושים לי בחשכה ובשקט אני נענת להם
הם מבינים את פני והדברים ביני לבין החשיכה נאמרים בשפה רכה
לרגע אני נבלעת בה והיא מכילה אותי לרגע אנו דבר אחד
בארוטיות מושכים ידים ומחבקים אחד את השני
למחרת התוערר למיטה שתיהיה שם בחדר
סתורה ומבולגנת ללא רחם
היא תספר לי על הכאוס שאני הוא
על הכאוס שהיה הפעם דוקא בשקט המסודר של הלילה
שיהיה לכולם שינה נעימה
לילי
בלאדי אתה הגיבור שלי *.*
הידד יש לי מנוי
לעיתים פוגשים אנשים
שמרגישים כי מכרים
אני פגשתי לאחרונה מישהו הגורם לי להרגיש כי הכרתי אותו בעבר
אך לא מספיק
כואב לי כל יום מעט פחות אבל כואב לי
כל פעם שמדברים איתי על אהבה
אני נוגעת בלב שלי
הוא לא נמצא שם שלם זה רסיסי רסיסים בתוך שקיק
אני אוחזת אותו בידי ודם נפצע
אני מלקקת את הדם בשפתי
וממשיכה להחזיק
לא לזה הם קוראים אהבה עצמית נכון?
יום ראשון מעולם לא היה היום החביב עלי,
יום בו התחבורה הציבורית בארץ נדפקת
אתה מאחר בפקקים,כולם יש שביזות יום א על פניהם
כאילו הרגע הגיעו לבסיס טירונים ובדך כלל מזג האוויר גם לא משהו
ובכל זאת אני מוצאת את עצמי מחכה לו בקוצר רוח
במקום להתהנג ולהתפנק על יום סוף השבוע
אני מחכה לסיומו, אני צריכה תעסוקה ולימודים לכל היום
כמו אוויר לנשימה. ההתפנקות הפרנססית בצורה מזעזעת לא עושה לי את זה
ואני מתגעגת לזמן שכן.
אבל הנה סוף השבוע עומד להגמר והשבוע יחנוק אותי בלימודים עד הערב
ותחושת עשייה, דבר אשר ירגיע אותי לפחות עד יום שלישי, ומשם... נתמודד כשנגיע ליום שלישי
