סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה שמתרחש במינזר שלנו וגם מה שלא

סיפורים מתוך ומינזר וגם שלא מתוכו. תיאורים שלא תקראו במקום אחר
לפני 15 שעות. 18 ביולי 2024 בשעה 11:15

הוא לחטוף נשים ולענג אותן עד מוות. 

עברתי טיפולים במרפאות חוץ, טיפלו בי במינזר, אם המינזר שלחה אותי לטיפול אצל המענישות ואפילו הכניסה אותי לכלוב השקוף יותר מפעם אחת לימים ארוכים. 

לא עזר כלום. לא נרפאתי

 

 

 

לפני 21 שעות. 18 ביולי 2024 בשעה 5:24

דלת הברזל של הכלוב נפתחה שוב, בחריקת צירים (מישהו חייב פעם אחת לשמן את הצירים, לא?) 

בפתח עמדה נזירה צעירה מאוד, דקת גו וממושקפת. 

ככל הנראה חדשה, כי מעולם לא ראיתיה

"שלום אני האחות לאורה ואני חדשה כאן, באתי בשליחותה של אם המינזר" 

ומה רצונך? שאלתי

"אם המינזר הורתה לי לגרום לך לגמור פעמיים לפני שאתה מגיע אליה לשרת אותה"

"ואיך בדיוק את מתכוונת עשות את זה?" שאלתי בעודי סוקרת את הנזירה הצעירה

גם בגלימתה החומה והרחבה ניכר בה שהיא דקיקת גו קטנת קומה וכמעט ילדה

"בת כמה את, ילדתי?" שאלתי 

בת 19, אדוני הנזיר, אבל אני יודעת כמה דברים שאפילו גבר מבוגר ומנוסה כמוך, אינו יודע" אמרה בחיוך מבוייש

אמרה והניחה את התיק בו אחזה על ריצפת הבטון הקרה בעודה מתקרבת אלי

התקרבה ואז הבחנתי שבידיה היא מחזיקה את המפתח לכלובון. מפתח הברונזה המבהיק שבדרך כלל נשמר במגירתה של אם המינזר

"מאין יש לך את המפתח?" שאלתי 

"אם המינזר ששלחה אותי, הורתה לי לשחרר אותך עד שאסיים את משימתי" אמרה ופתחה את הכלובון בזריזות.

הזין שלי הזדקר מייד עם השיחרור המהיר 

"אני רואה שאתה מוכן" אמרה והניחה את ידה על חזי כשהיא הודפת אותי בעדינות אל קצה כלוב הזכוכית, שם בקיר הצדדי היה מוצה צלב עץ כהה. 

בזריזות של קוסמת שלפה כמה אזיקונים רחבים מתוך התיק שלה, ואזקה אותי את צלב העץ 

"מצויין" אמרה תוך שהיא סוקרת את מעשה ידיה

הביטה בשקט. הניה את משקפיה בצד, על התיק והחלה להסיר את גלימתה באיטיות מכוונת תוך שהיא חושפת גוף דקיק, בהיר כמעט לבן, וזוג שדיים זעירים עם פיטמות וורודות וקטנות

מראה גופה של הנזירה הצעירה גרם לי להזדקר עוד יותר והיא, חייכה בשביעות רצון

"אתה יודע מה הולך לקרות" אמרה בשקט

לא, עניתי בהתרסה

אני אמצוץ לך עד שתגמור פעמיים

"זה לא ייקרה" אמרתי בביטחון

האחות לאורה כרעה על ברכיה ובלי לשאול שאלות החלה למצוץ בחריצות רבה תוך כדי שידה האחת חופנת את הביצים וידה השנייה מלטפת את הישבן שלי.

אינטנסיביות המציצה שלה גברה והלכה והזין הזקור לא עמד בפרץ. למרות שהשתדלתי, כהרגלי למשוך את הזמן בתרגילי השהייה מכל הסוגים, שפתיה הבשרניות והעמלניות של הנזירה הצעירה לא הותירו לי סיכוי ובתוך כמה דקות שפכתי את תכולת הביצים המלאות שלי אל תוך פיה.

אם חשבתי שעם ההשפרצה תגיע הנסיגה, טעיתי. האחות לאורה מצצה וליקקה את כל תכולת ההשפרצה אבל לא הניחה לזין ההולך ומתכווץ בין שפתיה אפילו לא לרגע.  ניסיתי לסלק את שפתיה מעלי, מי שמכירה אותי יודעת שלאחר גמירה קשה לי מאוד לסבול מגע בזין שלי ואני נוהג להתרחק לכמה וכמה דקות. התפתלתי אבל האחות לאורה לא שיחררה. למרות תחושת אי הנוחות החריפה שחשתי, היא לא ויתרה ופשוט סגרה על הזין המכווץ והרך בעזרת שתי שפתותיה החושניות ועבות הבשר לא איפשרה לי לסגת או להרחיק אותה. במקום זה פשוט המשיכה במציצה מלווה בתנועות לשון מהירות שמרצדות על פני הראש הרכרוכי של הזין המכווץ.

עוצמת המציצה התגברה עוד ועוד. לאורה פשוט שאבה אותי אל תוכה, אבל הזין שזה עתה פלט את מטענו, סירב להזדקר שוב ולמלא את תפקידו. לאורה הצמידה את שדיה הקטנים לירכי והתפתלה במאמץ לגרום לי להזדקר בשנית אבל גם הטריק הזה, לא עבד. ניכר היה בנזירה הצעירה שהיא דבקה במשימה ואינה מתכוונת שלא לקיים את מצוותה של אם המינזר.

לאורה שלחה את ידה הימנית אל בין שני פלחי הישבו שלי ומבלי להכין אותי או לבקש רשות פשוט שלחה אצבע דקיקה וארוכה אל תוך הפתח האחורי. היא חדרה וחדרה ועד מהרה אצבעה הארוכה נחתה על הפרוסטטה שלי והחלה בליטוף מהיר של הפרוסטטה. התחושה שאחזה בי היתה חזקה. זו היתה תחושה של קדם פליטה למרות שחשתי היטב שהזין האחוז בין שפתיה עדיין קטן ורך. האחות לאורה שלחה אצבע שניה פנימה ועד מהרה הפרוסטטה שלי זכתה בנגינה בשתי אצבעות שהאחות לאורה העניקה לה. ידה השמאלית של לאורה המשיכה בעיסוי ולחץ על הביצים. ידעתי שהזין הרך לא יוכל להשלים פליטה אבל להפתעתי הרבה, תוך דקות אחדות תחושת קדם הפליטה התגברה ומבלי שהייתי מוכן או אפילו קרוב למוכן, הפליטה המאולצת הגיעה ומטען שני נפלט בין שפתותיה של האחות לאורה שחייכה חיוך של מנצחת, המשיכה, למרות התפתלויותי ללקק ולנקות את הזין שנתון למרותה ורק לאחר שהשלימה את מלאכת הקודש שלה, הסיגה לאחור את ראשה המתוק, הביטה בי בחיוך שהיה בו תערובת של ביישנות עם ניצחון וחייכה אלי חיוך מתוק.

"מה אתה אומר, נזיר?"

"את בסדר גמור, אחות לאורה" אמרתי בליאות מסויימת שפשטה בכל אברי. "אם המינזר יכולה להיות גאה בך". אמרתי ונשענתי לאחור על צלב העץ שידע ימים יפים יותר 

לפני יום. 17 ביולי 2024 בשעה 7:05

 

5. היציאה מן הכלוב השקוף

בוקר, אני יושב ומביט דרך חלון הזכוכית על המקלחות שמולי. רק נזירה בודדת מתקלחת מולי. ולפתע אני שומע את דלת הפלדה נפתחת מאחורי. 

"אל תסתובב לאחור" - אני שומע את קולה של אם המינזר

ידה החזקה של אם המינזר אחזה בישבני

"אתה נהנה כאן?" היא שאלה

חשתי בזין הזקור שלי מתחכך בכלובון.

אם המינזר הוציאה את המפתח, פתחה את החגורה ושיחררה את הכלובון. היא נעמדה צמוד אלי וידה הימנית על עורפי. ביד שמאל היא אחזה בזרג הכואב שזה עתה יצא לחופשי ואמרה:

"זה הכל בשבילי?"

לא עניתי. הכאב המעורב בגירוי הטריף את דעתי

ועכשיו, כשהזין שלי אחוז היטב בידה הגרומה של אם המינזר

ובעוד ידה השנייה אוחזת בעורפי, היא אמרה\לחשה באוזני בקולה הבוטח: "רד על ברכיך, בני"

מובן שצייתתי. יש מי שלא היה מציית לה?

ואז היא הסתובבה ואמרה: "כבוד ההגמון, הוא מוכן בשבילך" 

 

ממש מולי עמד ההגמון המכובד, פרנציסקוס, שפיקח על כל המנזרים באזורינו והיה מגיע אל המינזר שלנו לעיתים רחוקות. הוא עמד שם לבוש בגלימתו האדומה והנאה וממנה שלף כלי אימתני, זין של 25/26 סנטימטרים זקור מול פני. זין שכל נזירה משתוקקת למצוץ ואם המינזר בקולה הסמכותי, כשידה הימנית על עורפי וידה השמאלי אוחזת בזרג הזקור והכואב שלי, פקדה בקול שקט: "תתחיל למצוץ רפאל" 

מה יכולתי לעשות? 

 

רפאל, רק תמצוץ יפה להגמון ותצא מן הכלוב השקוף ותחזור למינזר – היא אמרה.

לא זזתי ממקומי. הבטתי בכלי האדיר. מעולם לא הייתי כל כך קרוב לזין של גבר אחר. המחשבה למצוץ להגמון הטריפה אותי. כל כך לא רציתי בכך. מעולם לא חשבתי על יחסי מין מסוג כלשהו עם גבר, לא כל שכן מציצה. זה ממש הפחיד אותי ואפילו עורר בי סלידה קשה. ומצד שני – אם המינזר שכל כך רציתי לרצות אותה.

"רפאל"   קולה הרועם של אם המינזר העירני משרעפי. "כדאי שתתחיל למצוץ אם אתה רוצה אי פעם לצאת מכאן" 

"אני לא יכול למצוץ זין" עניתי לה בשקט

"לא יכול? אתה פשוט לא רוצה" ענתה בשקט. "שאקרא למענישות?"

"לא, רק לא המענישות" עניתי

"אז קדימה, ההגמון מחכה ואין לו את כל היום בשבילך" 

מבלי ששמתי לב לכך, אם המינזר כבר מזמן הניחה לזין שלי אך משום מה הוא עדיין עמד זקור ונוקשה.

"מה, עומד לי בגלל שאני נדרש למצוץ זין?" חשבתי לעצמי בשקט

לא התכוונתי לציית. אם המינזר אחזה כעת רק בעורפי בידה הימנית את ידה השמאלית הסירה כבר מזמן מן הזין שלי.

"תמצוץ רפאל, תמצוץ, כדאי לך, להגמון יש זין נהדר, כמעט כל הנזירות כבר מצצו אותו. אפילו אני כבר זכיתי. אל תתבייש. אני בטוחה שאתה נורא רוצה" היא אמרה בשקט אל תוך אוזני.

תחושה הסלידה לא עזבה אותי, אבל קירבתי את ראשי אל הזרג הענק של ההגמון. לא, לא התכוונתי למצוץ אותו אבל, המחשבה גרמה לי לזיקפה חזקה ביותר.

ואז, בתנועה משולבת, ההגמון הניף את שרביטו היישר אל בין שפתי בעוד אם המינזר דוחפת את עורפי קדימה כך שראש הזרג הזקור של ההגמון נתקע בין שפתי.

ההפתעה הדהימה אותי. למרבה הפתעתי, זה לא גרם לי להקיא. תחושת הסקרנות גרמה לי להמשיך ולמצוץ, שאבתי את הראש הענק פנימה, אל בין שפתי. חשתי בפעימות של הראש......................

ועכשיו אני מחוץ לכלוב, שוב במנזר  

לפני יומיים. 16 ביולי 2024 בשעה 5:26

4. האחות מגדלנה

הבוקר מוקדם ממש, אולי בחמש בבוקר, אני כבר הייתי ער והיא נכנסה למקלחת. היא היתה לבדה למקלחת ובחרה בתא המרכזי. התפשטה לאט, מורידה את גלימתה הכהה ומקפלת אותה בזהירות, מניחה על השרפרף. ואז את התחתונים והחזייה, מגלה גוף לא צעיר, לא רזונת אבל בהחלט מושכת, ישבן כדורי ושדיים קטנים. עורה בצבע לבן שנהבי בוהק. כוס מגולח למשעי (בשביל מה נזירות מגלחות את הכוס?). נעמדה מתחת לזרם המים החזק ושיפשפה את גופה לאט כשהיא מביטה היישר אלי. האם היא ידעה שאני מביט בה מן העבר השני של קיר הזכוכית? תהיתי.

בעודה ממתקלחת שלחה את יד ימינה אל הכוס שלה והחלה לשחק איתו בעדינות. זה נמשך אולי חמש דקות, לפתע עלה על פניה חיוך מלאכי והיא החלה צועדת לעבר קיר הזכוכית מבלי להפסיק את זרם המים, כאילו אין חוסר מים במדינה שלנו, צעדה לאיטה, החיוך המדליק שלה נסוך על פניה מביטה ישר אלי. ידעה? אולי

הגיעה אל קיר הזכוכית ונצמדה אליו. היכרתי היטב את האחות מגדלנה. שוחחנו מפעם בפעם אך מעולם לא הבחנתי עד כמה היא סקסית. הזיקפה שלי פגשה את הכלובון האכזר. התקרבתי אל הקיר והבטתי בגופה שנצמד לזכוכית מן העבר השני. אוך כמה רציתי בה, באחות מגדלנה.

אצבעותיה אחזו בשפתי הפות הארוכות שלה בעדינות, הפרידו אותן והצמידו אותן לזכוכית. היא עמדה בתנוחת הצלוב, (בעצם - צלובה) שדיה הקטנים עם הפיטמות הכהות הבולטות כל כך על רקע גופה הצחור, הפכו לזוג עיגולים סימטריים עם מרכז כהה. שיפתות הפות הארוכות פרושות כמו זוג כנפי פרפר בתוך תיבת זכוכית דבוקות לקיר הזכוכית ממש מולי. אוך כמה שרציתי ללקק את זוג השפתיים הזה. ידיה פרושות לצדדים צמודות גם הן את הזכוכית. למרות הכאב שהכלובון הסב לי, לא יעולתי לחדול מלהביט. להיפך, כמעט ונצמדתי גם אני אל הזכוכית מן הצד שלי. ואז, החלה האחות מגדלנה בתנועות של החלקה מעלה מטה, משפשפת את כוסה הדבוק לזכוכית בתנועות מחזוריות של החלקה שפתי הפות שלה ממש ניגבו את הזכוכית, החיוך שלה, נעשה מסעיר יותר ויותר. הדגדגן האדום והתפוח כאילו נשלף מעצמו מתוך מעטהו הלבנבן ונצמד גם הוא למשטח הזכוכית כמו כפתור ואקום.

הכאב שהסב לי הכלובון בער בי, אך לא יכולתי להתיק את מבטי מן המחזה. מגדלנה עלתה וירדה ממש מול עיני הקרועות. הכוס החל לרעוד ממש מולי. אילולי הזכוכית כבר היו שפתי פוגשות בשפתיה הפרושות ממש מעבר לזכוכית המפרידה בינינו. הכוס הגיר נוזלים בכמות שלא היתה מביישת ברז. האחות מגדלנה רטטה והתרחקה מן הקיר השקוף. היא חזרה אל מתחת לברז והחלה להסתבן.

היש עונש כבד מזה? 

 

לפני 3 ימים. 15 ביולי 2024 בשעה 7:06

3. הכלוב השקוף

דלת פלדה נמוכה נפתחה וה"מענישות" דחפו אותי פנימה, אל הכלוב השקוף אשר רבים במינזר כה יראים ממנו. מעולם לא "ביליתי" בתוכו אבל השמועות התרוצצו.

הכלוב היה מעין חדר מאורך וצר עם מיטה צמודה לקיר  ומול הדלת קיר זכוכית ענק.

לא היה מקום לטעות, קיר הזכוכית היה חד צדדי וגדול מאוד, מן הריצפה ועד התיקרה כמעט ורוחבו כרוחב החדר כולו. אבל מה שהיה מיוחד בחדר הזה, היה הנוף שנשקף ממנו. מן הצד השני של החדר, היו המקלחות של הנזירות. כל חדר המקלחות נשקף מולי, הקיר היה אטום לרעש ולמרות שכשנכנסתי לחדר היו שם ארבע או חמש נזירות שהתקלחו פיטפטו וצחקו, לא יכולתי לשמוע דבר.

המקלחות של הנזירות שירתו את כל הנזירות של המינזר. עשרות רבות של נזירות, צעירות ומבוגרות, מתחילות ובכירות, כולן עד האחרונה שבהן, למעט, אם המינזר.

ואני, צופה אך לא יכול לעשות כלום, נידונתי לצפות בכל המתרחש שם במשך שבועיים שלמים. החלון החד צדדי לא איפשר לנזירות לראות אותי, אך היה ברור שהן יודעות היטב שקיר הזכוכית הגדול שנישקף על כל מקלחת ומקלחת, הינו הקיר של הכלוב השקוף ובתוכו היו מי שזכו ונענשו לשהות בתוכו.

הנזירות היו במקלחת עם כניסתי היו מודעות בבירור להימצאותי בחדר שמעבר לקיר הזכוכית האטום (עבורן) שכן הן טרחו להפנות אלי את מיטב אברי גופן בצורה שבבירור נועדה להגביר אצלי את התשוקה ובהחלט גרמה להתנגשות בלתי נמנעת של זיקפתי עם הכלובון. התנגשות שתמיד הסתיימה בניצחונו של הכלובון.

זו היתה סיטואציה איומה ונוראה. כל בנות המינזר התעתדו להתקלח מולי במשך השבועות הקרובים, ואני, אפילו לאונן לא היה ביכולתי. איזה ביזבוז משווע. ידעתי שהסבל שאני עומד לעבור בשבועיים הקרובים – אין דומה לו. מנותק מן העולם, לא אינטרנט ולא אמיילים, כלום. ככה אני עומד לבלות את השבועיים הקרובים בתשוקה בלתי ממומשת ובהזדקרות מכאיבה שאין לה שיחרור.

אז כאן אני נפרד מכן, בנות הכלוב היקרות. נתראה בעוד שבועיים אחרי שאשתחרר מן הכלוב השקוף   

 

לפני 4 ימים. 14 ביולי 2024 בשעה 12:12

2. יום שישי השחור

יום שישי בבוקר. השקט של המינזר יכול להוציא אפילו נזיר מדעתו. שתי נזירות חמורות סבר בברדסים חומים העירו אותי. האחות מרי לא היתה ביניהן. 

"אם המנזר מחכה לך, עוד 10 דקות תהיה אצלה במשרד"

ידעתי היטב שפרשת בית הקפה לא תעבור לי ככה בלי שום תגובה.

אם המינזר חיכתה בחדרה. מאחוריה עמדו שלוש נזירות, גבוהות קומה וחמורות סבר. ידעתי היטב מי הן. "המענישות" שלוש נזירות גדולות וחזקות שתמיד מוכנות למלא כל משאלה של אם המנזר ובאופן מיוחד שמחות לחלק עונשים גופניים

"אז מה יש לך לאמר בקשר לאירוע בבית הקפה? זה מה שאתה עושה כשאתה יוצא ל"עבודה"? הולך לבלות עם נשים קלות דעת?"

לא עניתי

"טוב, העונש שלך יהיה חמור במיוחד הפעם, במיוחד שזו לא הפעם הראשונה שלך. אתה הולך לבלות שבועיים בכלוב השקוף"

"לא, רק לא זה, אם המנזר" התחננתי על חיי. לא בכלוב השקוף

שלושת "המענישות" נעמדו מאחורי. רק כדי שלא יהיו לי רעיונות.

אם המנזר עשתה תנועה עם האצבע, לא הייתי זקוק לתרגום סימולטני.

התפשטתי. אחת הנזירות הלבישה עלי בזריזות כלובון מתכת נעלה היטב במנעול הברונזה, והושיטה את המפתח לאם המנזר שמיהרה והניחה אותו במגירת שולחן המהגוני הכבד שלה.

"קחו אותו" היא אמרה

שני זוגות ידיים חזקות הונחו על כתפי והוליכו אותי אל הכלוב השקוף.     

 

לפני 5 ימים. 13 ביולי 2024 בשעה 5:13


1. אם המנזר תפסה אותי על חם

כמו בכל בוקר יצאתי מן המנזר ל"עבודה" כשהכלובון עלי. ישבתי בקפה והמתנתי לה. באיחור קל היא הגיעה. לבושה בפשטות אך מקפידה על המחשוף העמוק שלה שאני כל כך אוהב להגניב אליו את מבטי. ישבנו ופיטפטנו בנחת כשהכאב המעיק שגורם לי הכלובון אינו מניח לי. היא יודעת בדיוק מה מצבי, והיא שולחת אלי את זוג עיני השקד המטריפות שלה, יודעת היטב כמה עמוק המבט הזה חודר. היא יודעת שהוא נכנס אל מאחורי אישוני ועושה את דרכו עד מתחת לרוכסן שלי ובמסלול שאינו מתואר בשום ספר רפואה, זורם היישר אל הזרג הבוער הנתקל בהתנגדות העיקשת של הכלובון.
"שנזמין קפה?" היא שואלת בנחת כשחיוכה, שאינו משחרר אף טיפ-טיפה של לחץ מאיזור חלצי אינו סר מפניה.
"ברור", אני עונה ומסמן ביד מורמת וממתין לבוא השירות
מן המטבח יוצאת דמות עטוייה בברדס חום כהה וכבד. אישה לא צעירה (על צעדיה) עטופה בברדס ופניה מוטות לצד. היא נעמדת ליד השולחן ומפנה את מבטה אלי.
"מה אני יכולה לעשות בשבילך?" אני שומע את קולה של אם המנזר.
"אז כאן אתה עובד?" היא שואלת בקול מקפיא.
הזיקפה התרפתה בתוך שניות. ידעתי שנתפסתי בקלקלתי.
אם המנזר לא המתינה לתשובתי. היא הסתובבה ונעלמה בצעדים איטיים ומדודים.
ידעתי שהעונש יגיע במהרה. ידעתי שהוא יהיה כבד, אבל לא היה לי מושג מה הוא יהיה.
"סליחה, אני חייב לזוז" אמרתי ונפרדתי מן האישה שמולי.  

לפני שבוע. 11 ביולי 2024 בשעה 6:15

בכלוב השקוף ואם המינזר הטילה עלי משימה: לכתוב את מה שעבר עלי בכלוב השקוף 

לפני חודש. 12 ביוני 2024 בשעה 16:50

וככה נמשך הטיפול בנזירה הצעירה יוליה במינזר שלנו: 

התירגול נמשך

כשחזרתי לחדרי השמש כבר עמדה לשקוע, מצאתי את האחות יוליה בדיוק באותו מצב שהשארתי אותה, עקודה למיטה הפיטמות הנפוחות אדומות וכדוריות תחת הלחץ של אטבי המתכת הסוגרים עליהן. הדגדגן האדום, מהודק באמצעות חוט הדיג הדק מחוץ לנדנו והאחות יוליה מביטה בי במבט שכולו אומר חרמנות.

"נזיר, אתה חייב להגמיר אותי, אני נוזלת ולא יכולה לעשות כלום"

"אני לא חייב כלום" אמרתי ושלחתי יד אל הכוס הרטוב שלה.

"ככה היית כל היום?"

כן

"מצויין, את תהיי מוכנה לקראת ההגמון" אמרתי "את רוצה את הדילדו?"

"מעדיפה את הזין שלך, נזיר"

"נו, די, את יודעת שאני לא מזיין" אמרתי והרמתי את הדילדו הכחול ששכב ללא שימוש על המיטה לידה.

הפעם הכנסתי אותו בתוך 2-3 תנועות והדילדו נכנס בלי שום התנגדות.

"יפה, אני רואה שאת לא כל כך צרה כמו שחשבת שאת"

"כן, אני רוצה לגמור, בבקשה נזיר"

זה לקח לא מעט זמן מזמני היקר. הדילדו נכנס ויצא והנזירה הצעירה נאנקה והתפתלה ככל שהקשירה שלה איפשרה לה. אבל בסופו של דבר היא גמרה באורגזמה ארוכה שנמשכה דקה או יותר.

"תודה נזיר" אמרה משנשימתה הסתדרה

"את תאהבי את ההגמון" אמרתי

"אין סיכוי" אמרה בחוצפה

"על המזבח את תתחנני שהוא ייקח אותך"

"נזיר, אתה יודע שאני לא אתן לו לזיין אותי"

"עוד נראה, ילדה, עוד נראה...."

לפני חודש. 12 ביוני 2024 בשעה 6:16

3.

"כיפה אדומה חמודה שלי, זה בשביל שאוכל לזיין אותך כמו שאף אחד לא יכול". ומתוך המיטה של סבתא, זינק הזאב הרשע כשהוא קופץ על הלגה, מפיל אותה על ארבע ותוך שהוא מרים את שימלתה השחיל את הזין הארוך שלו מאחור ישר לתוך הכוס הרטוב של הצעירה התמימה.

והלגה? רכונה על ארבע, הרגישה כיצד הזין הארוך של הזאב הרע חודר לתוך הכוס הצעיר והמתוק שלה, סנטימטר אחרי סנטימטר וממלא את כולה. מבלי לחכות לעזרה, היא פרמה בתנועת יד אחת את השרוכים שהידקו את השימלה האדומה שלה, ושיחררה את זוג שדיה הלבנבנים והגדולים להתנדנד בחופשיות תחת גופה הנע קדימה ואחורה כשהזאב הולם בה מאחור. בעוד מחצית הזין ממלא אותה עד תום, הזאב אינו מניח וממשיך להלום בה מאחור בכל כוחו. העיבוי בצורת קשר נתקע בפתח הכוס ממש בין שפתיה הורודות העוטפות אותו. הכדור המעובה משווה לשפתיים שהקשר אחוז בתוכן, צורה של תפוח.

בעוד הזאב הולם בהלגה מאחור נשמעה דפיקה בדלת.

הזאב שהדפיקה בדלת הפתיעה אותו, הגיב במהלומה אדירה שהעבירה את הקשר שלו מעבר לשפתיה של הלגה וכך מצאה עצמה הלגה, חדורה עד בלי די כשהזרג השחור והארוך נעוץ בתוכה והתפיחה אף היא כבר מעבר לשער חוגגת לה בתוככי הנרתיק.

עוד דפיקה בדלת ובעיקבותיה הדלת נהדפה פנימה בעוצמה ומול פניה של הלגה המופתעת, עמד הצייד. הצייד החביב שמחזר אחריה מזה חודשים ושבביישנותה הרבה, סירבה להיענות לו ואפילו נשיקה של ממש, לא הסכימה לתת לו.

הצייד, לבוש במכנסי ציידים רחבים ותפוחים וחולצת חקי מביט במחזה בתימהון ועיניו כמעט ויוצאות מחוריהן.

"זאב, זוז מכיפה אדומה, אני עומד להרוג אותך", אמר הצייד בשקט.

הזאב, נע לאחור בזהירות, מנסה לשחרר את הזין שלו מן הכוס ההדוק של הלגה. אבל ככל שמשך את עצמו לאחור, הזין שלו היה תקוע מבלי יכולת לשחררו הזאב פסע לאחור שני צעדים והלגה איתו.

הצייד, התקרב אל הזאב והחל למשוך אותו בכוח. אבל שום כוח שבעולם לא יכול היה להפריד את הזאב מכיפה אדומה

ובעוד הצייד עושה מאמצים להפריד את הזאב מהלגה, ניצל הזאב את ההזדמנות ובלע גם את הצייד.