אני מטפטפת.
הטפטוף מגיע קודם כל מהפה שלי. שלא יכול להתמודד עם העוצמה בה אתה מכניס את עצמך לתוכו.
אחר כך מגיע מהעיניים, הטפטוף המלוח שיוצא לי מהעיניים שמביעות סבל וכאב.
אתה אוהב את זה. לראות את הדמעות מורחות לי את המסקרה השחורה על כל העיניים. אני נראת מוזנחת ועדיין-
זה מושך אותך.
כי אני הכי יפה כשאני בוכה.
הכי שלך כשאני בוכה.
זה לא טפטוף מציק, זה טפטוף נעים, כמו של טל בבוקר שתופס אותך כשאתה יורד מוקדם בבוקר לריצה או לטיול עם הכלבה.
והמגע שלך בגוף שלי, גורם לכוס שלי לטפטף לאט לאט.
אחרי כל מכה - הגוף מטפטף יותר ויותר - מכל מקום, מהכוס, מהפה והעיניים.
ככל שהגוף שלי אדום יותר ככה גם הטפטוף מתגבר, רומז על הסערה שעומדת לבוא.
ואז
לבסוף
הטפטוף כבר לא טפטוף, הוא כבר גשם אימתני שמגיע מהאיבר שלך, גשם ששוטף את גופי.
ברגע הזה אני מבינה שכל הכאב, הסבל, הכל שווה את התחושה שיש לי כשאני מקבלת את הגשם הזה, עוטף אותי וגורם לי להראות לבנה כמו מלאך - טהורה - המלאך שלך.
מזכיר לי למה אני פה, בשבילך ולמען הגשם הזה שיוצא ממך- לא משנה אם קיץ או חורף, אני נהנת מהגשם הזה.
תודה לך אדוני.
שיהיה שבוע טוב
