הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

אז אממ, נפרדנו, לא יודעת איך לקרוא לזה בדיוק אם היינו בדיוק לפני השלב של להיות יחד. הבנתי שאנחנו לא מתאימות מינית ממש ודיברנו על זה בפתיחות כמה שיכולתי, היא הייתה מצוינת כמובן כי היא טובה בשיח כזה. 

סיפרתי לה שהבנתי שיש דברים שהיא אוהבת שאני חושבת שמבחינתי הם ממש קווים אדומים, ולא סיפרתי לה שבכנות אני לא יודעת כמה האופן בו אני אוהבת להיות דומית יתאים לה מבחינת הרצון שלי בשליטה שמגיעה עם החפצה וdegradation

 אני לא יודעת ממש איך להגיד שאני מרגישה שאני מוכנה לנסות משהו חדש ושאני רוצה קשר רומנטי בדסמי שיתאים לי גם באופן הרומנטי, וגם באופן הבדסמי, מעבר לפשוט לכתוב את זה. 

התפתחתי איתה ובזכות הקשר הזה, ואני מעריכה אותה כל כך על המילים שהיא נתנה לי, המקום לדבר, הקבלה, ההכלה והחיבה הכנה שהיא הראתה כלפי. אני מקווה שהיא הרגישה את זה גם באופנים בהם אני הראיתי את החיבה שלי.

היא הקשיבה לי והתעניינה בי באופן אמיתי, והביעה את העניין וההערכה שלה במילים כל פעם מחדש, הדרך שהיא ידעה שאני מעריכה ומתאימה לי. 

באותו הזמן, אני לא יודעת כמה אני ״עוברת הלאה״ ממשהו אם אני ראיתי שהוא לא עובד ובסוף חיבבתי אותה פשוט כחברה. יש כאן כאב על אובדן של קשר למרות שזה אולי יותר כאב של אובדן של משהו מסוים שהיה לי טוב, ופחד שאני לא אקבל את היחס הזה שוב עם אדם עם צרכים מיניים מתאימים לשלי. 

אני מאוד מקווה שהקשר הזה עשה לה טוב בזמן שיצאנו באופן דומה לאיך שהוא היה לי, אבל בתקווה עם פחות חרדות לגביו. 

מכל מקום, I’m back וטובה מתמיד 

חבר טוב שהיה לי פעם אמר לי שיש לו רגשות כלפי לפני כמה זמן (אין לי רגשות כלפיו חזרה והוא יודע זאת, פלוס יוצאת עם מישהי). בימינו אנחנו עדיין בקשר חברי, והוא סיפר לי שכשהכרנו לפני שנים, הייתה פעם שכעסתי עליו כי הוא מיהר אותי והציק לי, וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי תקיפה כלפיו ואמרתי לו שהוא לא עומד לצעוק עלי והוא עומד לחכות עד שאסיים 

ומסתבר שזה עשה לו משהו

שזה האמת שלמרות הכל כל היה נחמד לדעת וכן קצת עשה לי ״הו וואו וואלה״ על אף שאני עדיין לא מעוניינת בו 

עדיין לא יודעת אם אנחנו מתאימות, כל פעם דבר חדש. 

אני חוששת מלהתאים את עצמי אליה ולא לדעת מהם הגבולות שלי, אני חוששת שהיא תשנה את עצמה כדי להתאים אלי ושאולי אני מבקשת יותר מידי (כשאני יודעת שאני לא, או לפחות חושבת ככה). אני חוששת שאני אולי יודעת מראש שלא נתאים ואני סתם דוחה את הקץ כי נשמע שאני לא בקטע של מאבקי הכוחות שהיא רוצה, ויותר מזה, שאני לא בקטע של מאבקי כוחות בתוך קשר, כי מבחינתי בקשר עצמו אנחנו שוות. אני יודעת שגם היא חושבת את זה, אבל באותו הזמן אני כנראה רגישה לדברים קטנים שהיא עושה, ויכול להיות שפשוט לא מתאימה להתנהגות הזאת. 

אני לא כל כך מתמודדת טוב עם "הצקות קטנות" כדי להפעיל אותי, אני אוהבת חיזוקים משני הצדדים, וכנות. לפעמים אני כן אעשה את זה, אבל לא בנוגע לדברים שחשובים לאדם השני, או שהוא קלירלי מתרגש מהם. 

אם מישהו מקניט אותי אני לרוב אתבלבל מזה ולא אדע מה לענות, אני לא אהנה מהמשחק הזה. לפעמים זה לגמרי דבר שאני מסתדרת איתו, אבל אני צריכה שיהיו כנים איתי אחר כך, ושקופים בנוגע למה שנאמר. 

הכל בתכלס קשור לרגישות הגבוהה שלי, ולעובדה שאני לא פתחתי באמת בפניה את הבדסם שלי

אני יודעת שכדאי לחיות ברגע ושלצפות ולתכנן תכניות לא באמת מוריד את מידת הלחץ או העצב כשדבר שניסינו להכין את עצמינו אליו קורה, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב "האם נצליח האם לא נצליח" כל הזמן, כי מה נעשה, אני עם הפרעות קשב וחרדות, וזה אומר שמחשבה יכולה להיכנס וממש ממש להשתלט על כל מה שאני עושה לכמה זמן. 

וגם זה מותר כמובן כן? מותר להרגיש פחד, מותר לי לרצות נורא ולפחד שלא יצליח, מותר לפחד שזה יהיה כי אני ארגיש שאני לא מתאימה לה. העניין הוא (מדברת אל עצמי באופן המדהים שאני לומדת מהפסיכולוגית שלי) שכדאי שאזכור שאלו פשוט מחשבות שלי שאומרות לי דברים כמו "וזו תהיה אשמתך שלא תעבדו וגם אם לא יהיה לך מאה אחוז טוב ויהיו דברים ממש ממש משמעותיים שיתאימו לך זה כי זו אשמתך ואת צריכה להסתדר עם מה שיש", אלו פשוט מחשבות. זה מה שהן.

הן נובעות מן הסתם מתפיסות פנימיות שלי שלמדתי על העולם וכו', אבל אלו פשוט מחשבות ולא המציאות, וכשאני חושבת אותן אני שמה לב לזה שזו מחשבה שעברה לי בראש הרגע שאמרה "זה טוב כרגע אבל את דוחה את הקץ וזה לא יעבוד". יכול להיות שזה יהיה נכון ויכול להיות שלא, אבל אני לא יודעת כרגע מה יקרה לא משנה כמה המוח שלי אומר לי שהתוצאה ידועה מראש. 

אני קצת מבולבלת מזה שאני כותבת את זה כאן דווקא כי אני באמת רציתי שזה יהיה מקום פשוט לכתיבה על הבדסם שלי, אבל מה נעשה שדינמיקות של קשר רומנטי ובדסמי קשורות גם לקושי שלי עם קשרים ארוכי טווח שאינם מרחוק. כמו כן, לפחד שלי להיות "יותר מידי" במערכות יחסים, שקשור (קשור אבל לא גרם) לרצון שלי להיות הדמות שמקשיבים לה ומכבדים את כל מה שאומרת ורוצים לעשות מה שאומרת כדומית?

אז אני אכניס דבר אחרון ואגיד שאני מקבלת אופוריה קטנה מלהחזיק אותה ככה שהיא לא ממש תוכל לזוז ושהיא נותנת לי 

לאחר שביומיים האחרונים ביליתי את זמני בעיקר בלהתכרבל עם הבחורה שאני יוצאת איתה, אני מוצאת את עצמי כל הזמן רוצה פשוט לשכב איתה במיטה ולהחזיק אותה ושהיא תחזיק אותי. 

בתוך כל זה, אני עדיין לא סיפרתי לה שאני מפחדת וסוג של יודעת גם שסגנון השליטה שהיא מחפשת זה לא האחד שאני, או אולי הפוך, שסגנון הסאביות שהיא לא ממש מתאים לזה שאני מחפשת איי גס? 

אני חוששת שמכיוון שאנחנו כל כך מתאימות תוך כדי כל זה, אני אתאים את עצמי יותר מידי אליה, כי אני באמת עוד לומדת עם עצמי איך להגיד מה אני צריכה ורוצה ומעדיפה. 

אני במעין מצב בו כשהאדם השני מתאים את עצמו או יותר נכון, כשאני מוצאת אדם שפשוט ממש מתאים למה שאני רוצה, ממש קל לי להגיד מה אני אוהבת ולהגיד ״היי לזה אני פחות מתחברת״ על דברים אחרים.

אבל ברגע שהיא ליטרלי אמרה שמה שהיא כסאבית זה ליטרלי מה שאני כתבתי בפרופיל שלי שאני פחות נוטה אליו ומעדיפה (מטורף, עכשיו אפילו קשה לי לכתוב את זה כאן בבלוג שלי שהיא לא מכירה), אני מרגישה קושי משמעותי להגיד ״זה האמת שממש לא סגנון השליטה שאני מתחברת אליו, אין לי כוח להתעייף ולהיאבק שוב ושוב״, וככה זה מנוסח בראש שלי, למרות שזה כנראה ממש לא מדויק למה שאחרים חווים. 

אני צריכה או רוצה ש״יכבדו״ מה שאני אומרת? לא יודעת, מרגישה שזה נוסח שאני לא אוהבת האמת. מה שאני מתכוונת זה שאני פשוט קצת מתביישת בעצמי לומר ״היי אם את רוצה לעשות משהו, ואת אומרת לי שאת לא רוצה ואני צריכה ״להכריח״ אותך ולאלף (ולא יודעת זה באמת לא הלקסיקון אני מרגישה לא מוצלח עם זה), אני לא מרגישה בשליטה, אלא שאני בשליטה של מישהו אחר שאני צריכה לבקש יפה שייעשה מה שאני מבקשת, וזה קשה לי״ 

הנקודה של הפוסט ממש לא הייתה אמורה להיות זאת, אלא שאני מחבבת אותה ממש והיא מתוקה.

נחזור שוב ללחץ ד׳ו, וזה מה שעושה אותי לחוצה. אני מרגישה כאילו אני מסתירה ממנה מידע חשוב, שהוא ״היי כל פעם שאת מדברת על זה שאת בראט אני נלחצת ממש כי אני לא חושבת שזה הסטייל שלי אבל לא יודעת אני באמת חוששת״

זהו אנחנו עוד נדבר על זה ודיברנו על כך שניקח דברים כל כך לאט 

אבל אמאלה 

אז התחלתי לצאת עם מישהי בדיוק, ואנחנו יוצאות חודש בדיוק. אהיה פתוחה כאן, זה כבר יותר ממה שאני רגילה. אני לא מצליחה לרוב לעבור את הדייט השלישי עם א-נשים, מסיבות שונות. כל הסיבות כתובות כאן כבר

הבעיה היא כרגע שהיא פשוט מקסימה, ומהממת, אבל אני חושבת שהקינקים שלנו ממש הפוכים. אני כאמור מאוד דומית לא של בראטיות, או של כאב, יותר של התמסרות עד כדי (בזמנים הכי בדסמים שלי) שירותיות כמעין "דבר" שהוא שלי, אפילו לא אדם לפעמים. לא יודעת, אין לי מילים לזה בעברית שלא מיד מוצאות מהקשרן עקב התרבות הזאת שלנו בה אם אני אגיד שאני אוהבת להשפיל ישר יתחילו להטריד אותי במלא הודעות שלא מבינות וגם לא מנסות להבין. אני באופן כללי אדם מאוד מתחשב, נעים, אכפתית מאוד ומטפלת וחומלת. יחד עם זאת, בעולם הבדסמי אני חושבת שאני מאוד אגואיסטית. אפילו ההנאה שלי היא לא מלעשות משהו לאדם האחר, אלא שהסאב-ית יעשו לעצמם בשבילי, או שאני אעשה להם בשבילי. אני נהנית מהאמון שיש בי לעשות להם הכל, ומהפתיחות שמראים לי בכך שמבקשים ממני לתת רק מה שבא לי, שרוצים את זה ויסתפקו במה שאני רוצה.

אני לא רוצה אף פעם לעשות משהו שהאדם האחר רק "בסדר" איתו, וחשוב לי ממש שנהנה יחד. כאן מגיע גם החשש. יחד עם זה שאני דומית, וכן עם ביטחון עצמי, וכן בעלת המון אכפתיות מעצמי והקשבה, אני באמת לא יודעת מספיק להציב גבולות, או להגיד מה אני רוצה פנים מול פנים. זה כי אני לא מספיק מנוסה בכך בתכלס, אבל גם כי יש לי קול בראש שממשיך לומר שמי יודע, אולי אלמד להנות מזה (שזה יכול להיות נכון). הבעיה היא שהקול הזה מעורבב גם עם מחשבות של "אין אדם בעולם שמתאים לך את חייבת להתפשר", ומחשבות קצת kink-shaming לעצמי עם הקינקים שלי שהם לא "קשירות, מכות, mdlg וpet play", ולכן, מכיוון שאני לא רואה אותם ביום יום או שכן רואה אותן באנשים שאוהבים דינמיקות יותר 24/7 ממני, אני חווה קושי לראות את עצמי בתוך הקהילה הזאת. 

כשמעט דיברנו על זה, היא באמת נשמעת שאוהבת דברים שאני לא אוהבת, ואני לא ממש שיתפתי על עצמי, אז היא לא יודעת אם היא לא בקטע של המשיכות שלי, אבל אני יודעת שאני לא בקטע של כמה מאלו שלה, וזה מפחיד אותי, כי כאמור, אני פשוט שותקת. הצלחתי לומר על איזה אחד שאני לא בקטע שלו ממש, אבל יש לי מעין דיאלוג של "עד שמצאת מישהי שאת כל כך מחבבת ומתאימה לך, לכי על זה ובאמת תנסי". בתוך זה אני גם חושבת "כן? גם אם יש זמנים שאני לא בטוחה אם אני נמשכת אליה למרות שבהתחלה כן נמשכתי? עדיין? לנסות לעשות דברים מיניים למרות שבאותו הרגע אני לא בטוחה בזה?" קלירלי התשובה היא לא, אבל המניעה כנראה מגיעה גם מהחרדה מדחייה שלא יכולה לקרות אם אני לא חושפת את עצמי.

לסיכום לא סיכום לעצמי, אני נמצאת במעין קטע מזעזע כזה בו אני לא רוצה לחשוף את הקינקים שלי עדיין בפניה, כי 80% מהם לא אפשריים בכלל, בטח שלא בתחילת קשר, ובעיקר כי אני חוששת שאלו דברים שהיא אולי נהנית מחלקם, אבל הם לא מהווים אקטיבית ה-דברים שהיא רוצה בדינמיקה ובמין, או כמובן הפחד הכי לא רציונלי ומזעזע, שהיא ממש תזדעזע, למרות שהיא מספיק מקסימה ומנוסה כדי לא להזדעזע אלא פשוט לא להיות בקטע. בכך שאנחנו לא מקיימות את השיחה הזאת, אני גם קודם כל נמנעת מכל סוג מיניות איתה בערך, וגם פשוט ממשיכה לבנות לעצמי תסריטים בראש. 

וגאד, דיברנו על זה כבר והיא הסכימה והיינו מתוסכלות יחדיו, אבל זה פשוט יהיה כל כך מתסכל אם הקינקים שלה פשוט לא יהיו שלי, וההפך. ואני לא יודעת מה אני אעשה. חברות בדסמיות שלי אומרות לי שהעדפות משתנות יחד עם פרטנרים ודינמיקות, ואני מאמינה שזה נכון, והן אומרות גם שמשיכה נבנית לפעמים, וגם זה נכון לפעמים אני בטוחה, אבל אם נגלה שיש לנו ממש ממש ממש מעט רקע משותף, אני בעיקר חוששת שאין בחירה נכונה. 

להמשיך את זה כדי לנסות, כי אני אף פעם לא באמת מנסה, והיא יכולה להתאים לי ומתאימה לי ומקסימה כל כך כל כך ואני מחבבת אותה, עשויה להיות בחירה נכונה מאוד

לא להמשיך את זה כי זה עשוי להיות לא הוגן כלפיה וגם כי אני מפחדת שזה יהיה לדחוף את עצמי לעשות דברים שאני לא רוצה כדי לנסות לראות אם אני אולי כן אוהבת את זה. 

בתכלס בתכלס, אני חושבת שהדבר היחיד לעשות הוא לתקשר ולראות, וגם אם בקושי יהיו לנו דברים משותפים זה עדיין חשוב שנתקשר את זה, ואם נחליט שאנחנו רוצות לנסות למרות שאין לנו כמעט קינקים משותפים (איזה קיום אומלל אני כותבת במלודרמטיות) אז פשוט נצטרך לגשש ביחד ולהבין מה כן נעים ומה לא, ואיך זה נעים לנו, ומתי. 

וזה

נשמע 

מתיש

(אני רוצה להדגיש שכל אחד מהקינקים עליהם כתבתי שאני פחות מתחברת הם מצוינים, ושברור לי שכולם הם עולם שלם וממש מכילים המון שונות ורמות וסוגי הנאה, ושלחלקם אני כן מתחברת אבל באופן שמרגיש לי שפחות רואים ביום יום הבדסמי, או שרואים אבל במעין קריקטורה מתסכלת, ומעבר לכך שזה לא קל להיות עם אף אחד מהם, עקב סטיגמות שלצערי קיימות עדיין מחוץ ובתוך הקהילה הבדסמית)

על אף שרציתי שזה יהיה המקום הפרטי שלי, בו אני אוכל לכתוב הכל ולא ידעו שזו אני וסוף סוף יהיה מקום כזה להיות בו חופשייה לגמרי לגבי המחשבות שלי והפנטזיות והדעות והכל, זה לא באמת מה שקרה. 

אני לא יכולה שלא להתייחס לפרופיל ולבלוג הזה בתור משהו שכן מספר לאנשים עלי, ושיום אחד א-נשים שאצא איתן ידעו עליו, או א-נשים שאכיר מכאן שידעו מי אני מחוץ לכאן. הבעיה היא שזה גורם לי לסנן את עצמי גם כאן, במקום ששילמתי עליו ליטרלי כדי לא לסנן את עצמי. סביר שזה קשור לבעיות ביטחון עצמי ואמון שאני עובדת עליהן (קצת אומרת את המחשבות שלי בקול רם), יחד עם הידע שאנשים עושים דברים מזעזעים לפעמים כמו לחשוף פרופילים של אנשים תוך כעס, ואני ממש מפחדת שבעתיד דבר כזה יקרה לי. 

לא יודעת 

אני מתוסכלת מזה שאני לא אוהבת להכאיב במיוחד כדומית 

זה מרגיש לפעמים שזה חלק כל-כך גדול מהעולם הזה, וכל פעם אני מתחילה לדבר עם מישהי-ו והן אוהבות אימפקט, ואני פשוט אוהבת להכאיב בדרכים אחרות? יותר מנטליות, או בדברים קטנים יותר כמו אטבים, ומתיחות

ואני קצת פשוט כזה

 מתוסכלת היום מזה, ומכך שאני לא רוצה להכניע, אני לא רוצה להכאיב, שאין באף אחד מהדברים האלו שום דבר רע אלא באמת פשוט טוב

 אבל קשה לי כי אני לא מעוניינת בזה ולפחות בחוויה שלי זה המון בתוך הקהילה 

החלטתי לעשות שוב את שאלון הבדסם ההוא כדי שיום אחד אסתכל ופעם כן אראה איך התשובות השתנו, והפעם האמת שכבר ראיתי שהתשובות השתנו. 

זה היה ממש מעניין לראות איך היום כשאני יותר מבינה בדסם, אני הרבה פחות נוטה לענות על שאלות של 24/7 כן, כי זה אף פעם לא התאים לי, אבל בימינו אני מבינה באמת כמה שזה לא מתאים 

באותו הזמן, גם הופתעתי מהכמות של הוונילה. כנראה שזה מכיוון שהייתה שאלה אחת של "כמה יותר חשובים לך חיי הרומנטיקה שלך מחיי המין" ואני אמרתי שיותר, כי זה אכן נכון, אבל באותו הזמן, אני גם יודעת שאני מחפשת אדם בדסמי כי הרומנטיקה משנה אבל בלי מין תואם למה ששנינו רוצות אני גם לא אוכל להיות עם הבחור-ה כנראה.

מכל מקום, שאר התשובות היו די ברורות-

== Results from bdsmtest.org ==
98% Dominant
94% Degrader
71% Rigger
55% Owner
54% Non-monogamist
50% Vanilla
44% Primal (Hunter)
43% Sadist
32% Experimentalist
30% Master/Mistress
28% Brat tamer
14% Voyeur
14% Exhibitionist
7% Daddy/Mommy
5% Primal (Prey)
0% Ageplayer
0% Brat
0% Degradee
0% Boy/Girl
0% Masochist
0% Pet
0% Rope bunny
0% Slave
0% Submissive
0% Switch

אז עד כה היה לי יום די מוצלח. אני עומדת לפגוש חברה היום ומסיימת מוקדם בעבודה, שזה ממש ממש נחמד. יצא לי עקב ריאיונות עבודה שאני עוברת בימינו לחשוב הרבה על איך רואים אות מהצד, ואיך אני מציגה את עצמי, וזה ממש מעניין לחשוב שוב פעם, גם בהקשר של בדסם תמיד, על אף שזה בהחלט לא משהו שאני מוצאת את עצמי חושבת עליו תוך כדי הריאיונות (האמת שעכשיו כשהבנתי את זה אני אפילו מופתעת מכך שזה לא משהו שעלה לי בראש אפילו פעם אחת בהקשר הזה.

הקושי הוא בעיקר שעכשיו אני צריכה אשכרה אשכרה לעשות דברים אבל לא לקחתי כדור ריכוז היום אז קשה לי ואני בעיקר רוצה לנוח ולקרוא פאנפיקשן ולשכב במיטה, אבל עוד יש לי פגישות בעבודה. 

אני לא הכי יודעת מדוע אני כותבת את זה כאן, כי אני מנסה שהמקום הזה יהיה ספציפית למחשבות קשורות לתחום הזה בחיים שלי, היות ויש לי מקומות אחרים לדבר בהם את התחומים האחרים בחיי, אבל מי יודע, קרה אז קרה