הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

אני לא יודעת, אני מעוניינת בבת זוג ולא יודעת איך עם העבודה העמוסה שלי והלימודים שלי לגרום לזה לקרות 

אבל מוזמנת לכתוב לי, כי אני בהחלט מנסה, אני מבטיחה 

אני מרגישה כזאת מביכה אבל גם קורעת בזה שחשבתי כשקראתי את זה “yes I am beautiful and going to come”

אנחנו כולנו קצת בתפיסה שהעולם סובב סביבנו ברמה זו או אחרת, פשוט כי המוח לא יכול להחזיק לאורך זמן את הפוטנציאל האינסופי של כל העולמות הפנימיים של אנשים (בעיני, כי כשאני לפעמים חושבת על כך שכל אדם מכיל עולם כמו שאני מכילה עולם וכמו שכרגע רצות לי מחשבות ותפיסות ומליון זכרונות בבת אחת בראש כך גם לאדם האחר ואלו עולמות דמיוניים בתוך העולם שהוא הגוף שלנו בתוך העולם שהוא עולם), אני מסתחררת, וכך אחרים שדיברו איתי על הנושא, אם כי מי יודע-ת, אולי דיברתי רק עם האנשים שדמו לי כי יש לנו נטייה גם לזה. 

מכל מקום, עולם המדיה הרומנטית (סרטים, סדרות, הפנטזיה שמכל הא-נשים בקהל הזמר-ת בלהקה מסתכלת ושרה את השיר לי) + התפיסה הזאת קצת הכינה אותי למצב בו אם נכתב פוסט כלשהו שאומר "יש מישהי שהייתי רוצה לכתוב לה אבל אני לא יכולה", והוא אפילו קצת מתאים לאיך שאני תופסת את האופן בו אני מציגה את עצמי ומקווה שאנשים תופסים אותי, אני אקווה שזה עלי ואבנה תסריט בראש כבר שזה כן עלי כי אני קווירית עם דמיון מפותח. אבל, תוך כדי אני אחזיק בראש ש"סאנה, את לא יודעת באמת מה קורה ועל מי הפוסט, העולם לא סובב סביבך"

ואז 

הפוסט הזה אשכרה היה עלי 

והעולם לא סובב סביבי

אבל זה בהחלט טיפח את האגו שלי קצת בקטע חמוד ומעלה ביטחון עצמי.

וכדומית שיודעת שהיא נהדרת אבל קשה לה ליישם בגישה לפעמים בתוך הלך הרוח הדומי, ובתוך סצנות לפעמים כן הייתה רוצה תפיסה של "העולם סובב סביבי וסביב מה שאני רוצה, ואני רוצה אותך", זה קצת כזה 

הוט ויאיי

הכותרת היא למעשה כי רציתי לכתוב "מבוכה, רצון, כן, ולא", ואז חשבתי על האופן בו זה נקרא וישר חשבתי על כותרת הספר הזה ששלט בנערות שלי. 

זה מורכב לדעת כל כך הרבה על בדסם, אבל בתיאוריה, מרחוק. אני לא יודעת איך להסביר שהייתי ביחסים בדסמיים לאורך שנים, שראיתי איך אמון נבנה ואיך היכולת לחקור ביחד את תחומי העניין אחת של השנייה מתפתחת, איך האינטימיות שהייתה לנו אחת עם השנייה הייתה מעבר לבדסם כשותפות חלקיות בחיים אחת של השנייה, שהיינו שם לפני התואר של כל אחת מאיתנו ועם סיומו, שאני יודעת כל כך הרבה על גבולות הגוף (כל גוף הוא אחרת ועל כן, הגוף שלה-ו ושל פרטנרים אחרים שהיו לי) והאביזרים והשיח, ובאותו הזמן, שאני כל כך חדשה עדיין בעולם הזה. 
שאני לא יודעת לקשור, או impact play, או איך למשוך בקולר. שאני בעצמי לא עשיתי את האקטים שעשו בשבילי. אני לא יודעת להשתמש בstrap-on, אבל אני יודעת כמה הגופים של כל מי שעשו זאת בשבילי היו שונים, ולכן גם טכניקות שונות להנאה והרפייה. אני לא יודעת איך לעשות סשן פיזי ואיך לפעול באפטר-קייר פיזי, אבל עשיתי אפטר-קייר שנים באופן טלפוני. 

באופן כללי, אני לא יודעת
והייתי רוצה מאוד לא להרגיש שאני צריכה לדעת. 
אבל זה מורכב
כשאני אומרת שהייתי ביחסים בדסמיים מרחוק, ושהייתי הולכת למסיבות באופן קבוע פעם, אנשים מצפים שתהיה לי את הטכניקה ואת הידע

ואני האמת שפשוט הייתי רוצה לפגוש מישהי וללמוד איתה יחד מה נכון לנו, שתהיה סבלנית איתי, כדי שכמו שאני כל כך רוצה ליצור עבור הסאבית שלי מקום בטוח, וסבלן, ונעים בתוך החוקים שניצור לעצמינו ונתאים כל פעם מחדש, היא גם תרצה לעשות זאת עבורי. 

הייתי רוצה להקדיש פגישות לחקירת הגוף שלה, ונפרדות לשלי, שנכיר כל אחת מה נעים לנו ומה עושה לנו טוב ללא קשר לצעצועים או לדינמיקה, כדי שקודם כל היא תדע לעשות מה שעושה לי טוב כשאני מעוניינת, ואני אדע איך לעשות לה. פשוט ממש את הבסיס. 
הייתי רוצה שנבין באילו דברים היינו רוצות להשתמש, ונבין אם מישהי כבר השתמשה במשהו בעבר ואם מישהי לא, ושנבוא בתפיסה של למידה יחדיו בלי לחץ להגיע לרמה מסוימת או לרגע מסוים, אלא כדי ללמוד פשוט, את האקט, ואיך אנחנו עושות אותו יחדיו, בין אם זה באמצעות סדנת קשירה כדייט (מאוחר יותר בקשר), או להבין איך סטרפ-און עובד לנו עם כל אחת ואיך אנחנו הופכות כל אחת מן האופציות לדינמיקה שאנחנו מעוניינות. 

ופשוט
זהו
מאוד הייתי רוצה להרגיש בנוח לומר "היי, אז אני מאוד לא מנוסה, אבל באותו הזמן כן, והייתי רוצה שנלמד ביחד במה אנחנו כן מבינות יותר, ונלמד יחד מה שלא", ושהצד השני תרצה זאת גם. 

אני באמת חושבת שזה צריך להיות ברור שאם מישהו כותב לי בהודעה ״רפרפתי על הפרופיל אבל היה מבלבל מידי, קיצר אני יכול לשלוח לך הודעה?״ הוא אמור להבין שהוא ככל הנראה, לא יכול לשלוח לי הודעה. 

הפרופיל שלי ארוך ומפורט מסיבה מסוימת, כי יש בי הרבה ורציתי לתת מעצמי בפרופיל כך שיוכלו להכיר אותי באופן שטחי ובסיסי אבל שאשכרה ייתן משהו עלי. 

גם כל הפרטים שכתבתי לא באמת מסכמים אותי כלל כאדם, אבל הם נותנים התחלה שמאפשרת לצד השני הבנה האם הם יהיו מעוניינים בפי שאני מציגה את עצמי. 

גם אופן הכתיבה מספר הרבה על האדם, ואם מישהי הבינה מזה שהיא תהיה מעוניינת או להיפך, שממש ממש לא, מצוין, זו הכוונה. 

בנוסף לכך שהפרופיל הזה הוא פשוט עבור עצמי, מקום בו אני יכולה לכתוב את כל העולה על רוחי בנושא בדסם וגם האנשים שמכירים אותי בעולם לא ידעו. 

אז אם מישהו כותב לי שהפרופיל שלי במילא מבלבל מידי ואף אחד לא יפנה אלי או ייקח אותי ברצינות, אחרי שהוא שלח לי הודעה ואני כתבתי לו ״כתוב לי בפרופיל לא לפנות אלי כי לא כתוב לך גיל/הפרופיל שלך ריק/אתה הטרוסיס/שלחת לי תמונה וכתוב שאני לא מעוניינת בתמונות״, כמה שאני מנסה להגיד לעצמי ״אם אתה אפילו לא קורא את זה, קלירלי לא התאמת מלכתחילה״, אז זה אכן המצב

אבל, אני אכן מרגישה לפעמים קצת רע, כי יש לי אכן את הקול הזה בראש של ״אני מבקשת יותר מידי, מה אם אף אחת לא מתאימה לי בחיים?״, והוא מוזן על ידי התפיסה שאם אין למישהו אפילו כוח לקרוא כל מה שכתבתי אז איך אני יכולה לצפות שיאהבו אותי ויקשיבו לי וימצאו אותי מעניינת עם כל הדיונים הפילוסופיים ובדסמיים והאהבה שלי לדמויות ולמדעי המוח שאני יכולה להעמיק אליה המון המון המון. 

מכל מקום

ללא קשר לביטחון ותפיסות הבסיס שלי, אני מרגישה שהגברים שכותבים לי ומתלוננים שהפרופיל ארוך מידי אמורים להבין שלכעוס עלי על כך ש*הם* לא מסוגלים לדמיין אדם שאכפת לו מהפרטנר שלו מספיק כדי להקשיב לו ולהכיל אותו כמו שהוא זה חסר טעם. 

אם אתם לא מאמינים שלגיטימי שאכתוב את כל זה אל תכעסו, פשוט תעזבו את הפרופיל שלי במחשבה של ״איזו מוגזמת היא, איכס״

איזו כותרת גדולה למשהו כל-כך משעשע ובאותו הזמן עמוק וקול ומעניין וגם ז׳אנר ספציפי מאוד של עניין.

אם אתן לא יודעות, במאנגה (גרסת הקומיקס של אנימה) יש סוג של trope שנקרא dom/subverse, כלומר, יקום מקביל בו כולם או סאב, או דום, או סוויץ.

לכל צד יש צורך לספק את הדינמיקה שלו, ומסבירים את זה מאוד יפה האמת אבל זה מעין ברמת הצורך הביולוגי ואם לא עושים זאת מספיק אז מגיעים לשחק שמשפיע על המערכת החיסונית.

לדומיות-ים יש את היכולת להשתמש בdom voice שמעין גורם לסאביות-ים לעשות מה שהם אומרים, אבל לסאב יש מילת ביטחון שמעין מבטלת את הפקודה, אבל לוקחת מהם המון אנרגיה

בעיקר מה שמעניין עבורי (חוץ מהמובן מאליו) במאנגות כאלו זו הפוליטיקה של הזהויות האלו בחברה, איך שזה למעשה הופך להיות מגדר, איך ואיך שסאבים מקבלים יחס של נשים בחברה כיום. 

אני גם אדם רומנטי, וגאד זה יפיפה לראות את הדינמיקות שם.

אני חושבת שהאהובה עלי היא של סאב שכולם חושבים שהוא דום, ודום שאו שכולם חושבים שהוא ממש נסיך מקסים ועדין, או שחושבים שהוא סאב. מצב בו הקשר הוא consensual והם נהיים פרטנרים ומתאהבים.

עבורי אני אוהבת זוגות בהם הדום שנראה מקסים כמובן בעל סוד כואב ושנאה עצמית וקושי עם הקינקים שלו ופחד שאף אחד לא ימצא אותם מושכים ותסכול מזה שהוא מחשיב את עצמו אדם טוב ומעוניין להיות אבל הפנטזיות שלו אינטנסיביות, והסאב לומד לקבל את זה שהוא סאב ולאהוב את עצמו ואז זה שהוא נהנה מהשפלה או נתינה או מה שלא יהיה, כי זה טוב לו וכי הפרטנר שלו אוהב אותו ככה וחושב שהוא יפיפה ככה ומחוץ לסצנה, וחכם ומסוגל ומצחיק וטוב לב.

ועם הזמן גם הדום לומד לקבל את עצמו בעזרת הסאב, ושהדברים שהוא אוהב לא יגרמו לו להיות שונה ממי שהוא, אלא פשוט חלק ממי שהוא שהסאב אוהב.

אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהעובדה שזה בכללי trope שאני מאוד אוהבת במאנגות ופאנפיקים על מי שאני. 

מכל מקום אבל, בכלל כתבתי על זה כי אני כל כך אוהבת מאנגות בהן ממש מעמיקים בהסברים גנטיים וחברתיים של זה וממש מרחיבים את העולם, לא רק סביב הדמויות.

נזכרתי בפעם ההיא כשהייתי בת 16 או משהו כזה ואיש מבוגר זר שלח לי בפייסבוק מסנג׳ר תמונה של הזין שלו ללא שום תקשורת מוקדמת (הו פדופיליה, מקסים), ואני הבת 16 החליטה להציף אותו בתמונות זין נוספות שלקחתי מהאינטרנט חזרה והוא בהתחלה המשיך ואז ככל ששלחתי עוד הוא כתב ״די, די זה לא נחמד מצידך״ וחסם אותי 

אני: טבעונית וזה כתוב לי בפרופיל

מר בחור עם פרופיל ריק: 

יש כאן בלוגים מלפני עשרים שנה ועד עכשיו, הרבה מאוד מהם נשארו כמה וכמה שנים פעילים באופן קבוע. זה אומר שיש אפשרות ממש להבחין במגמות שונות במחקר לאורך זמן ובין דורות ותקופות. 

זה אומר שאפשר לראות אחרי כמה זמן א-נשים החליטו שדי להם-ן, או אם הדרישות לפרטנריות-יפ השתנו עם השנים. 

האם יש מגמות פעילות של מגדרים שונים יותר ופחות לאורך השנים.

אם לא הייתי לומדת טיפול הייתי לומדת סוציולוגיה

זה מדהים כמה קשה לי להביא את עצמי לכתוב דווקא על הדברים הטובים בחיים שלי. כאילו נגמרות המילים מהרגע שזה אמור לשנות למישהו וזה על תחום שכל כך אכפת לי ממנו. 

אני אמורה לכתוב כרגע על התואר הראשון שלי, על מה שהוא נתן לי. 

אני אמורה לכתוב כרגע על כך שמצאתי בטיפול דברים שלא ידעתי שאפשרי למצוא, עניין מעבר לעניין הגדול ביותר שלי בכל דבר אחר. שמצאתי שלמות בהבנה שיש כל כך הרבה דרכים להכיר את האדם, ושאני יכולה להכיר אותו כפרט, כחלק מקבוצה, כחלק מחברה, כגוש בשר ודם ועצבים ושרירים וכמוח שמתפתח, ברמה התאית וברמה הכללית, והכל יהיה נכון והכל ישפיע עליו ועל האופן בו גדל-ה, ושהכל נכון עלי ועל חברים שלי ועל כל אדם שאני פוגשת. 

אני רוצה לכתוב על כך שהתואר עזר לי מול עצמי. שהפכתי להיות אדם חומל יותר אל עצמי ואל אחרים, בעלת היכרות עמוקה יותר עם עצמי, ושבזכות התואר למדתי עוד על התחומים שמשפיעים עלי, ומכך גם השתפרתי עוד. שבעזרת זה שאני יודעת איך המוח שלי עובד ואיך הגוף שלי עובד אני טובה יותר אל עצמי, אני מטפלת בעצמי יותר, ואני גם יותר טובה לאחרים, מבינה אחרים, מבינה את עצמי מול האחר ובקשב לרגשות והמחשבות שעולות בי מול אחרים. פחות תופסת אותן כעובדות. 

אני רוצה לכתוב כי הטיפול שלי התקדם בזכות התואר. שלמדתי על תחומים ויישמתי אותם בטיפול שאני עצמי עברתי, וזה עזר לי להפנים את הידע, וגם לדעת שהוא נכון, שזה עובד, שבעתיד שלי כמטפלת אני אדע שהגישות שאני אטפל בהן הן לא בולשיט אלא נכונות ואמיתיות, ושהן לא נכונות מיד, ולא נכונות לכולן. 

למדתי עוד על טיפולים שהם לא דינאמיים, על מחלות נפשיות. על כך שהידע שהיה לי מתוך חיי שלי, מתוך החברים שלי והאנשים שאני אוהבת עזר לי להרחיב עוד יותר את מה שלמדתי בתואר. 

אני רוצה לכתוב על כך שכל כך הסתדרתי חברתית. שהתואר היה מעין תיקון לכל מה שהיה לפני, למרות שמצאתי את עצמי לפני, והיו לי חברות וחברים. פתאום הייתי לא רק בעלת החבורה שלי, אלא אדם שמסוגל לשבת בקבוצה אקראית ולדבר ולהסתדר לחלוטין, שירצו להקשיב למה שאני אומרת וידעו שאני מעוניינת להקשיב חזרה. א-נשים היו אומרים שחידשתי להן, ותודה על כך שדיברתי עם מרצה זה או אחרת על תחום טריגרי שעלה בשיעור ועל כך שצריך לעשות לו אזהרת תוכן. אני רוצה לכתוב על כך שביססתי את עצמי מחדש כמישהי עם ביטחון עצמי גבוה יותר ממה שהיה לי, ועם סיבות טובות לביטחון הזה. 

ראיתי בתואר הזה שכשמשהו מעניין אותי (כל תחום בתואר עניין אותי, ובכל תחום ראיתי שימוש עבור טיפול, גם כאשר הוא לא עסק בפרט עצמו, אלא ביחסים שלו עם החברה), אני יכולה להצטיין ומעבר ללהצטיין, וראיתי כמה חכמה אני, כמה יצירתית אני, שיש לי יכולת להיות לא רק מטפלת מצוינת בעתיד שלי אלא גם חוקרת מדהימה. 

ראיתי כמה הסקרנות שלי היא הכלי החשוב ביותר שלי, ושהיא מאפשרת לי לראות יופי ועניין בכל תחום, וליישם אותו בחיי ובתפיסה שלי את העולם. 

שום דבר מזה לא מספיק יפה או מנוסח כדי להיות כתוב כמו שאני צריכה לכתוב, אבל חשבתי שאולי אם אני כן אוציא קצת ממה שאני מרגישה בלי שום הגבלות עצמיות של "בלי הגזמות סאנה" ו"בלי חזרה על אותה מילה כמה פעמים במשפט" זה יעזור לי.