הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

זה קצת מביך-משעשע לכתוב, אבל כשהייתי קטנה רציתי להיות הפסיכולוגית של הנשיא, כי חשבתי שאם אני אוכל לעזור לנשיא להתגבר על השיט האישי שלו אז הוא יוכל להבין את הדברים המזעזעים בחברה שלנו ודרך הטיפול שלי ישנה את החברה לטובה. זה היה כמובן כשחשבתי שלנשיא יש כוח כלשהו מבחינה חברתית. 

זה די חמוד לחשוב על זה שבתכלס גם אם הרצון הזה היה קיים כי אני מעוניינת שהחברה שלנו תהיה אחת טובה יותר בהרבה ממה שהיא היום (והייתה אז), זה גם היה כי היה בי רצון לשלוט כבר אז (אז לא מבחינה מינית) ורציתי שזה יהיה בקנה מידה גדול, אז מה גדול יותר מ"לשלוט" (לעזור בתכלס) לאדם שמנהל את המדינה וככה במדינה עצמה. 

ועוד יותר חמוד שהאופן בו בניתי לעצמי את זה היה "השליטה שלי תהיה בזה שנעשה שלום, פמיניזם, וno more גזענות" 

שלשום עשיתי את המבחן האחרון לתואר

ואני מעין, בשוק

זהו, התואר הראשון שלי נגמר, יש לי רק עבודות להגיש 

פשוט כאילו, גאד, כל כך שמחה שעשיתי את זה ואני יודעת כל כך הרבה יותר ואני אוהבת את המקצוע שבחרתי ללמוד. 

וכן, פאק, זה היה מבחן כל כך קשה, הכי קשה בתואר עבורי, ועשיתי זאת. 

אין לומר מעבר, אני פשוט בחוויה של תסכול לרגע כי רק גברים סיסג'נדרים מוצאים אותי ואני לא מעוניינת בכך.

הורדתי את ה"ג'נדר קוויר" מהתוויות שלי כאן על אף שאני עדיין מזדהה כך וזה עדיין כתוב לי בפרופיל, כי אני די בטוחה שא-נשים כאן מניחים רוב הזמן שאני זכר, שזה לג'יט, אבל אני נקבה (לא מתה על המילה עקב יותר מידי החפצה של המילה הזאת)
עקב המצב, הבנתי שהפוסט הזה נשמע כאילו אני סיסג'נדרית שמחפשת טרנסים ו"רודפת". אני פשוט לא מעוניינת בגברים שלא יכולים להבין את החוויה שאני חווה כלהטבית, כלומר, הטרוסיסים

כל פעם שפונים אלי בצ'אט או בהודעות אנשים (גברים) שהפרופיל שלהם ריק ומתחילים להתווכח איתי על למה דווקא להם כדאי לתת צ'אנס וכמה שאנחנו מתאימים אני כותבת להם "כתוב לי בפרופיל לא לפנות אלי כי הפרופיל שלך ריק, ואתה בכל זאת פונה, כי אתה לא מקשיב לי ותוך כדי זה עדיין אומר לי שאנחנו מתאימים"

ואז האדם מתווכח

ואז אני שולחת לו את הפוסט הזה 

ופעמיים זה אפילו עבד והאנשים הבינו ובנו פרופיל יותר טוב

שואלים אותי המון מה הטייפ שלי בנשים (יו נואו, חברות סטודנטיות בתואר מתעניינות בלהט"בית התורנית ואיך אני חושבת), ואני חושבת שפעם ידעתי לענות

אבל היום אני מבינה כמה שאין לי טייפ של סוג אדם למשיכה, אלא פשוט הרבה צורות גוף ומראה ולוקים ורשמים ראשוניים וכו שאני נמשכת אליהן, ועם חלקם יהיה לי יותר חוסר ביטחון של איך אני ארגיש עם הגוף שלי והרושם הראשוני שלי לידן.

בתכלס זה פוסט שהייתי כותבת בפייסבוק בקבוצה של חברים שלי, אבל השבתתי את הפייסבוק עקב תקופת המבחנים, וזה כן מרגיש לי קשור לתוכן שהייתי רוצה לכתוב כאן

עם השנים, אני רואה שככל שאני יותר בטוחה בעצמי, בתרומה שלי לתוך קשר ובכך שאני יכולה להיראות חזקה, קטנה, שירצו לעטוף אותי,  שירצו להקשיב ולציית לי, שזה לא אחד מהשניים פשוט ואני יכולה להרגיש אהובה ומכורבלת וגם דומית, זה מה שעוזר לי לראות את עצמי מתאהבת ונמשכת להרבה סוגי טייפים פשוט. 

קשה לי לחזור ללמוד פשוט למרות שאני אוהבת את החומר ונהנית ממנו. 

ההורים שלי לפעמים שואלים אותי למה אני עושה כל כך הרבה הבדלות בקשרים שלי, ואומרת קשר רומנטי, קשר מיני, קשר חברי אפלטוני, ובמשיכות שלי למשיכה רומנטית ומינית וכל זה. 

בתכלס, זה כי הקהילה שלי עושה את זה, בין אם הבדסמית או הקהילה הגאה. 

יצא לי להיות עם חברות טובות שלי מבחינה מינית לאורך חיי, בנערות שלי, ואנחנו עדיין חברות, ולא ממש הייתה לי משיכה רומנטית אליהן. 

אבל אני חושבת שההבדלה הזאת היא גם מאוד בשביל להגן על עצמי, כי אני חווה חוסר ביטחון משווע של "למה שירצו אותי רומנטית", תוך כדי שאני יודעת שאני אדם מושך מאוד, ופרטנרית בדסמית מוצלחת עם עוד הרבה ללמוד בקשרים IRL.

בייסקלי, אני לא מחפשת קשר שליטה שהוא קשר שליטה, אלא קשר רומנטי שיהיה בו בדסם גם. 

זו גם הסיבה שאני ממש מתקשה בימינו להגיד לעצמי "יאללה, תנסי להיכנס לקשר שליטה בחיים האמיתיים עם האדם הזה", או תחליפו את המילה שליטה במילה מיני. 

אני לא רוצה להרגיש רצויה מינית ומבחינה דינמית, אלא רומנטית גם. אני רוצה שיתאהבו בי, ואני רוצה להתאהב, ואני רוצה לצאת לדייטים ולא לבחינה של "האם הדינמיקה הבדסמית שלנו ליד השולחן עובדת לה? האם היא עובדת לי? האם זה משנה אם היא עובדת לי?" (ברור שהתשובה היא כן אבל זה קשה ליישם לפעמים כשהרצון הוא להתאים למה שהצד השני רוצה). 

וקשה שהרבה פעמים התפיסה היא "נראה אם אנחנו מצליחות מבחינה מינית ואז אולי נתאהב בשלב מסוים". זה ממש ממש בסדר עבור כל מי שבקטע של זה, אבל אני, כאמור, מחפשת מערכת יחסים, ואני לא רוצה את זה. אני רוצה אדם שיכנס איתי לקשר (ובקשר אני ליטרלי פשוט מדברת על לצאת) כי הוא גם מחפש קשר רומנטי. אני הבנתי הרגע שזה מרגיש לי מוזר לכתוב "קשר רומנטי" כל כך הרבה. 

אני ליטרלי מדברת על מערכת יחסים, זוגיות, מה שזה לא יהיה. 

לצאת עם הפרטנר-ית כי שתינו מחפשות זוגיות ולא רוצות כרגע עוד קשרים נוספים, ואולי אחר כך אם נרצה לפתוח מבחינה מינית אז יאללה (אני בעד, פשוט לאחר זמן של התייצבות?)

ואני לא יודעת

אני לא רוצה לזרום עם "נראה אולי יצא מזה קשר רומנטי", אני מפחדת להיפגע מזה כי אני כן מעוניינת בקשר רומנטי ומה אם הפרטנר-ית יבינו שהם לא, ואני גם פשוט לא מעוניינת בזה, כי אני צריכה יותר ביטחון ובהירות מזה בהתחלה-אמצע. 

וכן, שמעתי גם את הקולות של "כן אבל כשאנשים יוצאים גם יכול לקרות מצב שבו מישהו רוצה להמשיך ומישהו לא", אבל זה שונה, כי כששני האנשים כן מחפשים מערכת יחסים, אני לא מרגישה שאני צריכה "לשכנע" מישהו להיות בקטע שלי רומנטית כשהוא כן מבחינה מינית, ומעבר לזה, שאני מקווה שהאדם "ישנה את דעתו" וישתנה עבורי, כי זה לא הוגן כלפיה-ו או כלפי. 

ואני כמובן שהייתי רוצה, ואני גם באמת רוצה, שהאדם שאני אצא איתו-ה יהיו בקטע של בדסם, ובדינמיקה שאני מחפשת, ובקינקים שאני מחפשת
ואני לא מרגישה שזה יותר מידי לומר גם שאני מחפשת אדם שהוא יציב בערך ברמה שלי מבחינה נפשית, שזה לא לחלוטין אבל גם לא מתפרק ושאני ארגיש שאני צריכה להרכיב מחדש וזה מה שהם מחפשים. 

אוקיי, לאחר כמה דקות של בהייה בכותרת הבנתי שהפוסט הזה הוא לא על נרקיסיזם, אלא בייסקלי על זה שאני רוצה להרגיש אהובה ומוערכת, הכי אהובה ומוערכת, על ידי פרטנר-ית שאני גם אעריך ואוהב. 

אני רוצה תקשורת שאני לא ארגיש בה צורך להתאים את עצמי לאדם השני-ייה, או שאני ארגיש אשמה על כך שהם-ן מנסות להתאים עצמם אלי. 

ואני רוצה את הקשרים שאני רואה שכותבים כאן לפעמים עליהם, בהם אני יכולה להרגיש את האהבה והכבוד משני הצדדים מוקרנים דרך המסך, ואת ההערכה של שני הצדדים לאחר על מי שהם, על כמה שהם יכולים להכיל, לקבל, להישאר ברגע, על כך שהם יצירתיים ומעוניינים לחקור את הדינמיקה שלהם. 

קשה לי לא לנסות על אוטומט לסיים את זה במעין משפט סופי כדי שהפוסט ירגיש כמו שיר, אבל זה פשוט פוסט שמספר מה שאני מרגישה. 

פשוט חושבת לעצמי על כך שאני רוצה שעוד יראו אותי. לא בדיוק שיכירו אותי כאן, אבל שיעריכו אותי ויכנסו לבלוג שלי ויתעניינו במה שיש לי להגיד. 

מכיוון שלראות כאן בלוגים זה מבוסס על כמות הפוסטים ביום, כי אחרת הבלוג צונח מטה, מספר הכניסות לבלוג היא באמת לא עניין של כמה הבלוג מדהים או מעניין, אבל אני מוצאת את עצמי מאוכזבת מכך שאני לא רואה המון כניסות על אף שלא פרסמתי היום בכלל, ואין סיבה שאצפה לכך. 

מכל מקום, אני אוהבת את עצמי ואת מי שאני, ומעניין להרגיש ולחקור את רגשות האכזבה ואפילו הבדידות המסוימת שאני מרגישה, לא רק מדוע, אלא פשוט להרגיש אותם.

עם כמה שזה מפתה לפעמים להזמין מישהו מכאן שיעזור לי לנקות, אני בכנות בשוק מהשולטות שמעזות לעשות את זה. 
זה כל כך מפחיד אותי לחשוב על סאב זר שיודע איפה אני גרה ויודע איך נראה הבית שלי לפרטי פרטים, שלאחר מכן גם יכול לפתח ציפיות ממני מכיוון שהוא נתן לי "שירות", גם אם הוא טוען בהתחלה שהוא לא מצפה לכלום