לפני שנה. 4 במרץ 2023 בשעה 13:44
אתמול כתבתי פוסט מבולבל אך מגלה לב אפילו לעצמי, שהכיל כל מיני אמירות על הקושי שאני חווה כדומית שהיא לא הbare minimum שיכולות התקשורת שלה, ושאם יורשה לי לומר, שמאוד אכפת לה מהסאבים-ות שלה, שבאותו הזמן גם חווה תסכול מן האופן בו תופסים אותה כדומית. חשבתי על כך עוד כמה פעמים לאחר שהוא נמחק כי אני ברוב הפרעת הקשב שלי מחקתי אותו בטעות, והחלטתי לכתוב אותו עכשיו מחדש (גם כן עקב הפרעת קשב, אבל יותר מתוך רצון להפסקה מחיפוש מאמרים לעבודה שאני כותבת כרגע).
אתחיל בכך שאני שנים (ועדיין) לומדת על סגנון הדומיות שלי. יש הרבה אנשים שמפרידים סאדיסטיות ושליטה וכו', ואני מפרידה אותם גם ברמת הקינק, אבל בתוכי תמיד היה לי קצת קשה להפריד אותם. הסיבה לכך, אני בעודי כותבת מבינה, נובעת מן ההתייחסות שלי לבדסם שלי בכללי, ולדינמיקה שאני מבינה שבה אני מעוניינת בימינו.
הרבה שנים כבר אני חווה מעין דיסוננס מסוים כאשר אני מדברת עם סאבים-ות, כי הפטישים שלנו זהים, אבל משהו שם doesn't click for me. כיום אני קצת יותר מבינה מדוע, אבל לא בטוחה כמה אני יכולה להסביר ואחרים-ות יבינו אלא אם הם חוו גם כן את הדיסוננס הזה.
בסופו של דבר, הסיבה לכך היא שעבורי, גם כאשר אני מתמקדת בגוף של הסאב-ית, גם כאשר הגוף שלי אפילו לא בתמונה, אני לא מעוניינת שיגעו בי ואני רק מעוניינת לשחק בסאב-ית, זה לא בשבילן, אלא בשבילי.
זה כמובן לא באמת נכון, כי אני מחפשת מישהי-ו שיהנו בדיוק מזה שאני אחשוב על עצמי כשאני אשחק בהן, ואני כבר יודעת מניסיון שאני לא נהנית מלעשות משהו לפרטנר-ית שלי אלא אם הם-ן נהנים גם כן מן האקט/מילה/דינמיקה, אבל אני כן יודעת שכאשר אני מעוניינת לעשות משהו לסאב, זה לא באמת לעשות לו, אלא לגרום לו לעשות משהו לעצמו עבורי.
אני חושבת שזאת אחת הסיבות שטיזינג (כיום לפחות) לא מעניין אותי. אני לא נהנית מלגרום לסאב-ית להיות שוב ושוב על הקצה של אורגזמה, אני רוצה פשוט שהם לא יגמרו עד שאני אסיים לשחק, או שיגמרו אבל לא יפריעו לי, ושימשיכו לעשות את מה שאני ביקשתי תוך כדי (אני כותבת את זה מתוך ידיעה גם כי גמירה יכולה להביא לדרופ, ובמידה ודבר כזה קורה אני אהיה שם בשביל הסאב-ית שלי, אבל זו אכן אחת הסיבות שאני מעוניינת להימנע מזה, כי זה יכול לגרום לי לדרופ אם אני נסוגה כל כך מהר מהתפיסה העצמית שהייתה לי באותו הרגע כדומית שחושבת על עצמה בסיטואציה, לדומית ששוכחת מעצמה. אלו דברים שקרו לי ועוד יקרו לי, אבל אני מלאת תקווה שנלמד יחדיו אני ואנשים שיהיו בחיי איך להתמודד עם זה נכון).
מכל מקום, אחזור לנושא. סגנון הדומיות שלי הוא פשוט, אגואיסטי. זה אולי יזין את הפנטזיה של סאבים שיקראו את זה והם יחשבו "כן, שבי על הפנים שלי ותשחקי לי עם הזין, זה אגואיסטי" אבל זה לא, כי זה מה שהם רוצים, והם חושבים על כמה שזה יהיה להם נחמד שדבר כזה יקרה. זה אמנם משהו שאני יכולה להיות מעוניינת בו, אבל קשה לי להסביר למה, זה לא באופן בו אני מעוניינת בו.
אני מעין, רוצה סאב-ית שאני יכולה להשפיל אותן לא באופן של "תראי כמה אתה רוצה לגמור, שרמוטה שלי", שזה ממש בסדר גם אבל פחות הקטע שלי. אני יותר מעוניינת בידע שהסאב-ית שלי הם פשוט שלי. אני לא אעשה מהם משענת רגליים כי אני יודעת כמה הם יהנו מזה, אלא כי אני רוצה לראות כמה זמן הם יעשו את זה בשבילי. אני רוצה לעשות מהם אגרטל ולשים בהם פרחים (שישטפו, יהיו נקיים וחסרי כל קוצים) ושידעו שהם קיימים כרגע בשביל לעשות מה שאני מעוניינת.
אני רוצה להרגיש בנוח להגיד לסאב-ית להגיד על עצמה שהיא a mindless toy/pet/hole, ושהיא תהנה מזה גם כן. אני רוצה לומר לה-ו בהתפעלות איזו עבודה טובה הם עושים כרגע, בלי להרגיש שזה מה שהם חיפשו מלכתחילה, את הכל הכבוד. אחרת אני מרגישה שהאופן בו אני רוצה להתייחס אליהם לפני הוא משהו שהם צריכים "לסבול" בשביל הpraise של העכשיו.
הקטע הוא כזה, אני דומית ממש, אבל ממש, חמודה, אם יורשה לי להגיד על עצמי.
אני לא מעוניינת להיכנס מהר לדינמיקה בלי לדעת גבולות (זה לא הופך אותי לחמודה זה הופך אותי למינימום שצריך).
אני לא מעוניינת להגיד או לבקש מהסאב-ית לעשות משהו שהם רק "סבבה" איתו בשבילי, אלא משהו שהם אקטיבית יהנו לעשות, ושיהיה גם בשבילי.
אני עברתי שיט בעצמי ואני מעוניינת בקשר עמוק ולדעת גם על האדם האחר.
אני ביישנית בסגנון שלי, ואני ממש לא דוחפת את הדינמיקה או מקדמת אותה באופן אקטיבי כשאני רק מתחילה לפלרטט, ההפך אפילו, אני עושה את מה שאני עושה כשאני בכללי מתחילה עם מישהי, ואני עושה בדיחות puns או שואלת הרבה שאלות פשוט כהבעת עניין. אני יודעת כמה דינמיקה נבנית לאט, וכמה אני מצפה גם מהדינמיקה, ואני יודעת שאני לא יכולה להתייחס לאדם שאני עכשיו מתחילה להכיר בתור חפץ לתלות מהפטמות שלו או מהשפתיים או מהביצים שלו משקולות and do anal play בזמן שהם כורעים בשקט ומחכים לדבר הבא שאני חושבת עליו בשביל להשתעשע בהם.
אז למה זה גורם?
זה גורם לכך שאני מושכת סאבים חמודים ומקסימים, וגם מטרידים הרבה הרבה פעמים, ושחושבים שהנה, הם הגיעו לדומית המנובאת, שאכפת לה בדיוק מהסאב ומהעונג שלו, ושאוהבת להתאים את עצמה אליו (כי אני שואלת הרבה שאלות בנוגע למה האדם השני אוהב ונהנה ממנו, שזה גם כדי לדעת מן הסתם, האם התשובה היא "אני נהנה מהמחשבה של body modification גם אם לא בחיים האמיתיים, מהמחשבה של anal gaping ועוד").
אבל לצערי (הבאמת מאוד רב) אני לא האדם הזה, ואני לא אוהבת את המחשבה (עבורי) של pet שתתגרה בי בזמן שאני לומדת, אלא של פרטנר שאו מחכה על המיטה ועושה את המשימה שביקשתי ממנה-ו לעשות, או שלומד בעצמו כרגע/עובד על הדברים שלו.
זה גורם לי להרגיש הרבה פעמים מאוד אשמה.
אני יודעת שבעתיד שלי גם אם אני אמצא פרטנר-ית שבדיוק כזה, אנחנו עוד נשתנה יחדיו, ופשרות בדינמיקה וחיפושים אחר מה שאנחנו נהנים יחדיו יותר ופחות זה דבר שיקרה לא משנה מה.
אבל כרגע אני פשוט מתוסכלת מידי פעם, ורציתי לכתוב את הפוסט הזה שבתקווה לא ארוך מידי מכדי שיקראו, אבל אם כן, לפחות כתבתי אותו והסברתי לעצמי כל מיני דברים.
