שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

שיתופים על החיים שלי ועל החוויות הפנימיות שלי עם עצמי כדומית והקונפליקטים שמגיעים עם תפקידי המגדר מול הקוויריות שלי, וכן הרצון שלי לפרטנר-ית והאתגרים במציאתה-ו
פלוס, לא כולי, אלא חלקים ממני כפי שמתרחשים באותו הרגע, חוויות של תקשורות מכאן ומחוץ לכאן (מעוניינת שיהיו עוד יותר חיוביות משליליות), בתקווה שאני לא נקראת כמישהי מתוסכלת מידי בכתיבה שלי כי אני כותבת מידי פעם על ההטרדות שאני חווה כאן ובכללי על מצבים כאלו בשביל הסיכוי (שכבר קרה) שמישהו יקרא, ילמד ויבין.
אני כן מתוסכלת, אבל זה יותר כעס צודק.
גם בתקווה שהכתיבה שלי בעודה אותנטית לרגש שאני מרגישה באותו הרגע, תכיל גם את הראייה שלי את היופי של בדסם, של הדברים היפים הקטנים והגדולים בעולם, ומספיק את עצמי בשביל לעורר עניין (שוב, לא לכתוב לי אם אתם מתחת או מעל לגבול הגיל גיל 23 עד גיל 28).
לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 13:15

אני עוד לא נתתי כותרת לפוסט, אבל אני כן רוצה לומר שאני, על אף שאני רוב הזמן מרגישה שיש לי מה להוסיף לשיח, הרגשתי עכשיו שבאמת הוספתי, ומעין היה לי קול בראש של "אולי אני יכולה לשנות ממש, אולי אני יכולה לכתוב דברים שאחרות-ים לא ביטאו במילים כמו שאני אבטא".

דבר נחמד, מעין ביטחון עצמי ותקווה והרגשה של "איזה יופי שזה שם עכשיו, שמישהו אמר את זה וזאת אני, שאני עומדת מאחורי מה שכתבתי ושאנשים יוכלו לקרוא ולהרגיש אחווה או ללמוד ממה שכתבתי"

מכל מקום תודה גם לכן-ם על הרגשת האחווה שנתתן-ם לי, קשה לפעמים לא להיכנע לקולות האלו של "מה אם אני כן לבד בהרגשה שלי", גם לאחר שיחות עם חברות שמתארות לי בדיוק מה שאני מרגישה, עדיין יש קולות של "אוקיי, אבל הן לא באמת יודעות איך הגבתי, מה אם באמת הגזמתי"

ועל אף שמי שהגיב-ה גם לא יודעת, זה עדיין מרגיש אחר 

 

brandNewBdsm - אני כל הזמן מנהל שיחות ומרגיש כאילו הצד השני סתם מסכים כדי לצאת לידי חובה. לא סגור אם הוא באמת מסכים
לפני שנה
המפקח גאדגט - תמיד אני תוהה כמה ממה שאני מספר לחברים זה באמת אמת אובייקטיבית וכמה אני מתעלם מכל דבר שלא משרת את נקודת המבט שלי
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י