אני חושבת שזה פשוט מעניין איך היות וקראתי הרבה ספרים וספרים על מסעות וספינות כשהייתי קטנה, אני ממש מרגישה את המושגים בגוף שלי.
אני מניחה שהרבה אנשים שגם לא קראו בילדותם הרבה כמוני (היות ובאמת קראתי כמות הזויה מעט) השתמשו ומשתמשים במושגים הללו, אבל אני ממש מרגישה אותם בכל גופי, ומעניין לי לתהות אם זה ככה אצל כולם.
כאילו, מרגישה את המפרשים שלי מתמלאים הרוח, ממש את הגוף שלי נישא לאנשהו.
רק צריכה למצוא את הזרם אליו אני מובילה את עצמי, אם כי בלי להיות לירית משוררת, אני די יודעת, אני פשוט לא יודעת מה אעבור בדרך ממש. קצת מסע של תחנות ראשיות ומעבר לא יודעת.
הייתה לי עכשיו מחשבה מטופשת של ״מעניין אם אני יכולה להשיג עבודה בתחום בריאות הנפש דרך הכלוב בדרושים״, ואז הבנתי מיד שזה מקום שאני לא ארצה לעבוד בו. אחד בו הבוס-ית יודע-ת על המיניות של העובדים ואקטיבית מחפש אותן שם כשזה אמור להיות מקום מקצועי.
וזה הדגים טוב מאוד מוח של קווירית (כתבתי קווירית כי לא רציתי לכתוב אישה אך בתכלס זה המשפט) עם adhd, כשבהתחלה חשבתי על רוח במפרשים שהם אני, ילדות שלי, המסע בים, מסע החיים, החיים שלי, החיים שלי מול המסגרת ההטרונורמטיבית (את זה לא סיפרתי כאן) ומשם לחיים שלי כרגע וכו׳
אז כתבתי כאן, כי רציתי לכתוב כאן, כי אני רוצה שיראו אותי היום, וזה תחליף מעניין של ״מאה אחוז לפחות אני אראה את עצמי, שזה טוב״