איזו כותרת גדולה למשהו כל-כך משעשע ובאותו הזמן עמוק וקול ומעניין וגם ז׳אנר ספציפי מאוד של עניין.
אם אתן לא יודעות, במאנגה (גרסת הקומיקס של אנימה) יש סוג של trope שנקרא dom/subverse, כלומר, יקום מקביל בו כולם או סאב, או דום, או סוויץ.
לכל צד יש צורך לספק את הדינמיקה שלו, ומסבירים את זה מאוד יפה האמת אבל זה מעין ברמת הצורך הביולוגי ואם לא עושים זאת מספיק אז מגיעים לשחק שמשפיע על המערכת החיסונית.
לדומיות-ים יש את היכולת להשתמש בdom voice שמעין גורם לסאביות-ים לעשות מה שהם אומרים, אבל לסאב יש מילת ביטחון שמעין מבטלת את הפקודה, אבל לוקחת מהם המון אנרגיה
בעיקר מה שמעניין עבורי (חוץ מהמובן מאליו) במאנגות כאלו זו הפוליטיקה של הזהויות האלו בחברה, איך שזה למעשה הופך להיות מגדר, איך ואיך שסאבים מקבלים יחס של נשים בחברה כיום.
אני גם אדם רומנטי, וגאד זה יפיפה לראות את הדינמיקות שם.
אני חושבת שהאהובה עלי היא של סאב שכולם חושבים שהוא דום, ודום שאו שכולם חושבים שהוא ממש נסיך מקסים ועדין, או שחושבים שהוא סאב. מצב בו הקשר הוא consensual והם נהיים פרטנרים ומתאהבים.
עבורי אני אוהבת זוגות בהם הדום שנראה מקסים כמובן בעל סוד כואב ושנאה עצמית וקושי עם הקינקים שלו ופחד שאף אחד לא ימצא אותם מושכים ותסכול מזה שהוא מחשיב את עצמו אדם טוב ומעוניין להיות אבל הפנטזיות שלו אינטנסיביות, והסאב לומד לקבל את זה שהוא סאב ולאהוב את עצמו ואז זה שהוא נהנה מהשפלה או נתינה או מה שלא יהיה, כי זה טוב לו וכי הפרטנר שלו אוהב אותו ככה וחושב שהוא יפיפה ככה ומחוץ לסצנה, וחכם ומסוגל ומצחיק וטוב לב.
ועם הזמן גם הדום לומד לקבל את עצמו בעזרת הסאב, ושהדברים שהוא אוהב לא יגרמו לו להיות שונה ממי שהוא, אלא פשוט חלק ממי שהוא שהסאב אוהב.
אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהעובדה שזה בכללי trope שאני מאוד אוהבת במאנגות ופאנפיקים על מי שאני.
מכל מקום אבל, בכלל כתבתי על זה כי אני כל כך אוהבת מאנגות בהן ממש מעמיקים בהסברים גנטיים וחברתיים של זה וממש מרחיבים את העולם, לא רק סביב הדמויות.
