אנחנו כולנו קצת בתפיסה שהעולם סובב סביבנו ברמה זו או אחרת, פשוט כי המוח לא יכול להחזיק לאורך זמן את הפוטנציאל האינסופי של כל העולמות הפנימיים של אנשים (בעיני, כי כשאני לפעמים חושבת על כך שכל אדם מכיל עולם כמו שאני מכילה עולם וכמו שכרגע רצות לי מחשבות ותפיסות ומליון זכרונות בבת אחת בראש כך גם לאדם האחר ואלו עולמות דמיוניים בתוך העולם שהוא הגוף שלנו בתוך העולם שהוא עולם), אני מסתחררת, וכך אחרים שדיברו איתי על הנושא, אם כי מי יודע-ת, אולי דיברתי רק עם האנשים שדמו לי כי יש לנו נטייה גם לזה.
מכל מקום, עולם המדיה הרומנטית (סרטים, סדרות, הפנטזיה שמכל הא-נשים בקהל הזמר-ת בלהקה מסתכלת ושרה את השיר לי) + התפיסה הזאת קצת הכינה אותי למצב בו אם נכתב פוסט כלשהו שאומר "יש מישהי שהייתי רוצה לכתוב לה אבל אני לא יכולה", והוא אפילו קצת מתאים לאיך שאני תופסת את האופן בו אני מציגה את עצמי ומקווה שאנשים תופסים אותי, אני אקווה שזה עלי ואבנה תסריט בראש כבר שזה כן עלי כי אני קווירית עם דמיון מפותח. אבל, תוך כדי אני אחזיק בראש ש"סאנה, את לא יודעת באמת מה קורה ועל מי הפוסט, העולם לא סובב סביבך"
ואז
הפוסט הזה אשכרה היה עלי
והעולם לא סובב סביבי
אבל זה בהחלט טיפח את האגו שלי קצת בקטע חמוד ומעלה ביטחון עצמי.
וכדומית שיודעת שהיא נהדרת אבל קשה לה ליישם בגישה לפעמים בתוך הלך הרוח הדומי, ובתוך סצנות לפעמים כן הייתה רוצה תפיסה של "העולם סובב סביבי וסביב מה שאני רוצה, ואני רוצה אותך", זה קצת כזה
הוט ויאיי