אז אממ, נפרדנו, לא יודעת איך לקרוא לזה בדיוק אם היינו בדיוק לפני השלב של להיות יחד. הבנתי שאנחנו לא מתאימות מינית ממש ודיברנו על זה בפתיחות כמה שיכולתי, היא הייתה מצוינת כמובן כי היא טובה בשיח כזה.
סיפרתי לה שהבנתי שיש דברים שהיא אוהבת שאני חושבת שמבחינתי הם ממש קווים אדומים, ולא סיפרתי לה שבכנות אני לא יודעת כמה האופן בו אני אוהבת להיות דומית יתאים לה מבחינת הרצון שלי בשליטה שמגיעה עם החפצה וdegradation
אני לא יודעת ממש איך להגיד שאני מרגישה שאני מוכנה לנסות משהו חדש ושאני רוצה קשר רומנטי בדסמי שיתאים לי גם באופן הרומנטי, וגם באופן הבדסמי, מעבר לפשוט לכתוב את זה.
התפתחתי איתה ובזכות הקשר הזה, ואני מעריכה אותה כל כך על המילים שהיא נתנה לי, המקום לדבר, הקבלה, ההכלה והחיבה הכנה שהיא הראתה כלפי. אני מקווה שהיא הרגישה את זה גם באופנים בהם אני הראיתי את החיבה שלי.
היא הקשיבה לי והתעניינה בי באופן אמיתי, והביעה את העניין וההערכה שלה במילים כל פעם מחדש, הדרך שהיא ידעה שאני מעריכה ומתאימה לי.
באותו הזמן, אני לא יודעת כמה אני ״עוברת הלאה״ ממשהו אם אני ראיתי שהוא לא עובד ובסוף חיבבתי אותה פשוט כחברה. יש כאן כאב על אובדן של קשר למרות שזה אולי יותר כאב של אובדן של משהו מסוים שהיה לי טוב, ופחד שאני לא אקבל את היחס הזה שוב עם אדם עם צרכים מיניים מתאימים לשלי.
אני מאוד מקווה שהקשר הזה עשה לה טוב בזמן שיצאנו באופן דומה לאיך שהוא היה לי, אבל בתקווה עם פחות חרדות לגביו.
מכל מקום, I’m back וטובה מתמיד