שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 4 שנים. 16 באפריל 2020 בשעה 12:18

בצוק העתים הוא מטריד את עצמו בדברים חשובים.  אז בהתאם למצב וכצו השעה הוא שלח לי את הסיפור הבא, מילה במילה (כמעט):

 

בוקר, צ'וצ'י ישנה על הבטן. פתאום היא שומעת רעש, הדלת נפתחת, היא רואה דמות עם מסיכה על הפנים וכפפות לבנות על הידיים.

"למה אתה פורץ לבית שלי ומפר את הסגר?" היא מספיקה לשאול, בטרם  הוא קופץ עליה, סותם לה את הפה ואומר: "באתי לפרוץ את הסגר שבין הרגליים שלך. תפתחי אותם, עכשיו!"

היא לא מספיקה להתפתל והיא מרגישה את הכפפות נכנסות לתוכה.
הוא קורע מעליה את התחתונים ומשתמש בהם לכסות לה את הפה ואת האף בהתאם להנחיות משרד הבריאות. "אני לא רוצה את הנתזים שלך", הוא צועק.
היא מחניקה שיעול מבויש. הוא מסובב אותה, מכניס את היד למכנס שלו ושולף מדחום דיגיטלי. "כמה את חמה?" הוא שואל.
הוא מכוון לראש שלה, היא מטה את היד שלו לכיוון איבר המין שלה. המדחום הסיני מקצר ומעלה עשן. הוא נבהל והיא מנצלת את הרגע ומשתעלת עליו.

 

עם חברים כאלה, מי צריך סגר 🤷‍♀️

לפני 4 שנים. 19 במרץ 2020 בשעה 6:22

"יאמרו מן-הסתם שאין זה מיוחד לעירנו דווקא, ושלאמתו של דבר כל בני דורנו הם כאלה. ודאי, אין לך בימינו דבר טבעי יותר ממציאותם של אנשים שעובדים מבוקר עד ערב ואחר-כך בוחרים לבזבז את הזמן שנותר להם לחיות על קלפים, על בתי-קפה ועל פטפוטים. אבל יש ערים וארצות שהאנשים שם לבם אומר להם מזמן לזמן שקיים גם משהו אחר. בדרך-כלל אין זה משנה את חייהם. ואף-על-פי-כן, הלב אמר את דברו, וגם זה לטובה. אוראן, לעומת זה, היא כנראה עיר שהלבבות שותקים שם, כלומר עיר מודרנית בתכלית. אין צורך אפוא לפרט ולומר איך אוהבים אצלנו. הגברים והנשים או שהם טורפים זה את זה מהר במה שמכונה מעשה-האהבה, או שהם שוקעים לאורך ימים בשגרת החיים בִּשניים. בין שני הקצוות האלה אין אמצע אלא לעתים רחוקות. גם דבר זה, אינו מקורי, באוֹראן כבמקומות אחרים נאלצים האנשים, בגלל קוצר הזמן והמחשבה, לאהוב זה את זה בלי לדעת זאת."

אלבר קאמי, הדבר

 

היה אחד שרציתי.

שעשיתי איתו דברים שלא חשבתי שבתחומי בכלל, או שלא האמנתי שאי פעם יהיו לי. 

שפרצתי איתו את גבולותי בצורה הטבעית והמובנת מאליה ביותר.

ולא עברתי מלחמה, ולא שקלתי שיקולים.

זה לא היה קשה בכלל. 

פשוט הייתי, איתו.  

וגם עכשיו, מעבר לחומות (גם אלו הנבחרות), זה שלו. 

לפני 4 שנים. 29 בפברואר 2020 בשעה 15:13

"רעד קל בכנף". אמר ההוא. 

וזה המודל שלך לגבריות רצויה? 

 

קטלק 

 

 

היה שווה כל החנק הממושך והמכאיב הזה רק בשביל לגימת האוויר החופשי והמענג של עכשיו, ברגע זה.

 

ותהודת הכאב שעוד נותר? 

שיהיה. 

I'm alive motherfucker 

לפני 4 שנים. 26 בדצמבר 2019 בשעה 23:41


3 אירועים רבי משתתפים
3 שלשות
0 חיבוק
---------

X

 


מ.ש.ל: ההרמון מתרחב לרוחב ולאורך

 

3 שעות איתו
שחלקנו אני והיא


אז בחשבון פשוט אפשר לומר ששעה וחצי

לפני 4 שנים. 16 בדצמבר 2019 בשעה 20:48

בא לי... 

 

בא לי לשכב מעליך ולהעביר את הלשון שלי על הגבעות והגאיות של החזה שלך. 

להדביק את הפה שלי אליך ולמצוץ. לנוע עם השפתיים שלי ברפרוף על הפטמות שלך ולשחק עם הלשון עד שלוש קלות. לקרקע אותך אל המזרון ולהמשיך ללקק ולמצוץ אותך בצדי הגוף. 

בא לי לעלות לצוואר שלך ולהעביר לשון חמה ורטובה לאורכו, מלמטה למעלה. אני אאחוז בסנטר שלך ואטה אותו במקביל למזרון ובנשיקות קטנות ומדגדגות עם לשון חמקנית אגיע לאוזן שלך. אמצוץ את התנוך ברכות אלי, אל תוך הפה החם שלי. אתה תרגיש את הבל הפה שלי בין הלקיקות ותרעד. אני אנשך לך למעלה באוזן. בהתחלה נעים ויציב ובסוף קצת חזק מדי, עד שתגנח.  אני אעביר את המשקל שלי עליך,  להזכיר לך שאסור לזוז, והבטחות צריך לקיים. 

אין לי ספק שתקיים, כי הבטחת, ולכן אעבור מיד, בלי לחכות לתגובה לירך. יש לך ירך מוצקה, וחזקה, ושרירית. מתאימה לנגיסות. בא לי  לקחת  חלקים גדולים של בשר לפי, לעטוף אותם ברוק חם ובלשון מלטפת,  רכה רכה, מלווה בשפתיים רפות. רוצה לאט לאט להתקרב לירך הפנימית והביסים יגבירו קצב ויהפכו לנשיכות-נשיקות קטנות ומהירות. 

בא לי להגיע לפלח התחת החמוד והעגול שלך. לנעוץ את השיניים שלי ולשקע אותן לתוכו. למצוץ אותו לפי, הלשון שלי תחרוש בו דרכים. ובבת אחת... לשחרר. 

בא לי על החור המתוק שלך. להזיז את הרגליים שלך, שלא יפריעו, לפנות לי מקום. להעביר לשון רכה רכה, מהבסיס עד הקצה, לכל אורכה- על הסוויט אס שלך. להניח את  השפתיים שלי סביב החור ולינוק. לשחק עם הלשון שלי סביב ובתוך. וסביב ובתוך. למצוץ  ולחדור אותה פנימה חזק. לזיין אותך עם הלשון שלי בחור שלך. 

ואז, בא לי להתרומם מעליך ולתת לך סטירה חזקה עם כל תנופת הזרוע בזין העבה והגדול שלך.  

 

 

 

 

 

 

ואז בא לי לראות הנסיכה הקסומה. ופופקורן. 

לפני 5 שנים. 15 בנובמבר 2019 בשעה 18:48

דברים שהספקתי היום:

- לקום מאוחר (הכל יחסי)
- להתקלח ולהתיפיף. כי אקדמיה וזה.
- להעביר הרצאה like a boss. היה כיף!
- לזיין אותו. 3.5 שעות של שיכרון חושים (אמרתי לך שאנחנו צריכים ארבע).

 

ועכשיו עוד לא תשע בערב ואני כבר עם קפה טעים, כוס יין לבן ועוגת קרנץ (ברור ששוקולד) טריה ונימוחה מהתנור.

החיים טובים

לפני 5 שנים. 3 בנובמבר 2019 בשעה 22:39

הרחבה חשוכה דיו כך שרואים צלליות של גופות מרקדות, מדי פעם מבליחות באלומות אור צבעוני מאובק, לוכדות פנים או מתאר של איבר כלשהו. אני רוקדת. הגור מולי במרחק נעים, נע במוזרות מסוימת לצלילים, עיניו אלי. אני מסמנת לו לבוא עם האצבע. הוא מתקרב, כל צעד נהיה בטוח ומכוון יותר. הוא מתקרב ונצמד אלי, אגן לאגן, מצח למצח, עיניים אחד בשניה. כפות ידיו הגדולות מקיפות את גופי, חופנות כל אחת פלח תחת עסיסי אחד, מרחיקות אותם אחד מהשני, ולוחצות כך את הדגדגן שלי כנגד הבד העבה של מכנסיו, העוטף את ירכו השרירית.
הוא מניח אותי ממש כמעט עליו, רגלו בין שתי רגלי ואנחנו רוקדים ככה, נושמים אחד את השניה. גורי משתולל,  כמו שהבטיח לי שיקרה כששמע שהולכים יחד למסיבה.
אני מחייכת וחושבת לעצמי שתודה על שאתה. גור שלי. 
גורי עוצם עיניים ואני חשה את כל זוגות העיניים הדלוקות סביבי, עלי.
זאבים טורפים.
מריירים בחושך, מנצלים את האפלוליות שגורמת לכם להיראות נוצצים יותר בהשוואה אליה, ואת המוזיקה החזקה שמטביעה את קולות בליעת הרוק הניגר שלכם. 
אני (לא) כיפה אדומה שלכם.
מסביבנו יש זוג עיניים אחד שאני יודעת להישמר ממנו.
אורב לי בחשיכה.
מה אתה רואה לך שם?
זאב (לא) גדול שאתה. גופך הצנום תופס מרחב מצומצם  בחלל, אבל הנוכחות שלך מורגשת עם כל שאיפת אוויר מקפיא שאני לוקחת לריאות.
מבט אפל וקר שלך שחוצב בי מאחורה.
מעביר בי צמרמורות, שלפחות חלקן טובות ומרטיבות.
מקפידה להעיף מבט לכיוונך, להרגיש אותך, להיות דרוכה ומוכנה למה שלא יבוא עלי לכיוונך.
על מה אתה מסתכל?
האם אתה מביט עלי רוקדת, כמו הזונה שאני?  (זונות רוקדות בכלל? זה דבר?)
או שאתה מסתכל עליהם, ועל זוגות העיניים שלהם שטורפות אותי מבין המצמוצים? סוגרות מעגל עלי?
אולי אתה מסתכל על התחת שלי, תנועותיו לצדדים מעיפות את החצאית שחושפת עוד טפח ממה שהיא גם ככה לא הצליחה לכסות עוד קודם לכן?
מסמנת לכאורה את מה שהיא היתה אמורה להסתיר, ובוא... גם כשאני מושכת אותה למטה עד הסוף, מדובר בניסיון נואש להגן על החשוף. 

האם אתה מסתכל על היד שלי, שנעה אלכסונית מהירך במעלה המותן, לאורך הבטן, בין השדיים, לכיוון הכתף ונחה בבסיס הצוואר, איפה שמשקל ידך חסר לי?
אולי אתה מסתכל על היד השניה שלי- שבנסיון לצנן את חום הגוף העולה- אוספת את רעמת שיערי מהעורף כלפי מעלה, מניחה קצוות תלתלים על קודקודי, נופלים על עיני, ממסכים אותי מהעולם? 
אולי בכלל על השפה תחתונה שלי, שמדי  פעם ננעצת ונלחצת לה בין שורות שיניי העליונות והתחתונות?
או על הלשון שלי, שפורצת החוצה, מטיילת על קו השיניים, מלחכת את השפה העליונה קלות?


לא, אתה מסתכל על העיניים שלי
על ההבעה
על כל מה שעובר ממני ובי
הכח, הריכוז המזוקק, ההזדקקות,
הפנים שלי שיוצא החוצה


אתה קורא לי לבוא אליך
מסמן באצבע תנועה קלה
מיד אני מתקרבת בשקט
נעמדת מולך
שומרת על מרחק קרוב ומאפשר, אבל עדיין מכבד
אתה מרים יד ומעיף לי סטירה חזקה על הלחי
"זונה של מי את?" (אני לא חושבת שהן רוקדות. יותר מדי שיט בחיים. דרוש בירור)

אני תוקעת בך מבט חזק
קח ממני הכל עכשיו
את השנאה, המשטמה, הצורך, הרצון, המסירות וההגנה. 
אני נועצת בך הכל דרך העיניים שלי
הבטן שלי מסתובבת בקרבי
מחלישה אותי 
בזמן שאני יורדת על ברכי ועונה: "שלך"

לפני 5 שנים. 3 בנובמבר 2019 בשעה 20:54

והאוטו קורקט מחליף מ"רפטינג" ל"רימינג" 🤭

 

 

 

 

חושבים שהוא ישים לב? 

לפני 5 שנים. 16 באוקטובר 2019 בשעה 19:35

 

ערב גשום, תריסים פתוחים.... 

 

 

 

Bring it on

 

 

 

 

נהנינו פעם קודמת,  לא?

 

*אני בטוחה שהם פה

לפני 5 שנים. 7 באוקטובר 2019 בשעה 22:50

שהזדיינו באחת ועשרים בלילה בקולות רועמים*:

*כמו שהם עושים אחת ליומיים ומקפיצים את כל השכונה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלחו רשימת תנוחות, מה 'כפת לכם?

נשמע מדהים