האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.
…
[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.
…
אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
מה שלומך אחות הבוקר מה שלומך אחות מזג האוויר הזה מזכיר לי נשכחות טוב שהחלון פתוח יש לשמור על קור הרוח ועל הכוחות
אין הרבה סיבות לשמוח בא יותר לבכות אין כמעט לאן לברוח יש עוד לחכות יד נעלמה כונסת גם את פירורי החסד גם את המכות
בשעה שקשה לי לשיר והכל מתמוטט על ראשי התרשי לי לזכור ולהזכיר תמיד לך יש אותי לי יש אותך לנו יש אותנו
יש דבר אחד שכבר ידוע לי על פה מה שלא נולד בדמע לא שווה הרבה מה שלא נולד בדמע הוא לא יקצר בזמר ולא יביא מרפא
מאדם אני לקחתי ואליו אשוב וסביבי המיית הבית ולבבי קשוב וסביבי המיית הבית מרגיעה אותי בינתיים זה מה שחשוב
בשעה שקשה לי לשיר...
מה שלומך אחות הבוקר מה חדש אצלך איך על סביבותיו הרוח שוב סובב הולך תיכף יתגלו שמים אל תסתירי את פניך אל יחדל קולך
* נשאלתי למה אני בכלל מביאה את זה. והאמת? לא יודעת.
אין לי סיסמא, או צו עשה מאוד חד וברור, או יציאה לפעולה אחת שאני חושבת שעלינו לנקוט. אין לי גשרים לשרוף ולא משפטים לבצע בכיכר העיר. אני בכלל לא חושבת שיכול להיות (וזאת על אף הפיתוי להתלהמות וחד מימדיות שכל פלטפורמה אינטרנטית מביאה איתה. שטוח עובר טוב יותר בדו מימד, נכון?).
אני אתן להן לדבר. לפעמים, יש קול שפשוט צריך להשמיע ומציאות להתבונן עליה. צא ולמד. ועשה.