שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 4 שנים. 18 ביולי 2020 בשעה 6:23

#ככל שתיתן לי יותר חופש לבחור - כך ארצה יותר לבחור בך.
ככל שתנסה ללפות ולאחוז בי, שתצמצם אותי ואת האפשרויות שלי- כך אחמוק לי ואלך

 

#השלדים שלי לא בארון
אני מעדיפה לשאת אותם לאור יום על כתפי
אם הוא לא יתאהב באגלי הזיעה המנצנצים בשמש, המבצבצים מכובד משקל המשא-
אז הוא לא יהיה

 

#אני כמו פוקימון. עליתי שלב וכרגע הזין שלי כל כך גדול,  שרוב הדברים והאנשים נמצאים עליו (למה אף אחת לא עדכנה שעם הזמן זין נשי גדל?)
מה יקרה כשאגיע למאה אחוז יכולת? מפחיד לחשוב (ובזה אני כמובן מתכוונת ל: מרגש ומרגיע חרבות)

 

# העברתי חצי מה- 48 שעות הקודמות בלהזדיין. 
ואז קיבלתי על זה פרגונים כנים מחברים גברים.  
לא יודעת מה האגו שלי חושב על זה 🤔
אבל... גם הוא ממוקם לי כרגע על הזין כך שהוא מנוע מלהגיב 😵

לפני 4 שנים. 11 ביולי 2020 בשעה 20:11

אחרי 10 שעות איתה 

ו- 20 שעות איתו (10 מתוכן עברו בזנונים והזדננויות) - 

 

אני ממש מרגישה שאני פתוחה לעולם.

 

ואני לא מתכוונת (רק) לחור תחת שלי. 

לפני 4 שנים. 10 ביולי 2020 בשעה 6:52

ועוד הערה - בזמן האחרון ראיתי כמה אמירות ביחס לגברים- שבחרו לפעול באופנים מגונים, נלוזים, ולא מקובלים- שטוענות שאי אפשר אפילו לתת להם את שם התואר הנכסף "גברים". משמע, לא מגיע להם הכבוד שבתואר הזה. בואו נתייחס אליהם כאל "זכרים", כך הוצע.

אבל, באמת?

כל כך הרבה כבוד טמון שם שנשלול מהם את הזכות הכבירה הזו?  נו נו נו

לא שב"אישה" יש כבוד גדול. הכל שיט. הכל הבנייה מגדרית מגעילה (וזה לא משנה שעם חלקה אני מזדהה באופן אישי. לא הופך את ההבנייה עצמה- הציפיות, הקיבוע והתפקיד- ללא מגעיל).

בואו, נשחרר את הפופוליזם.  

האם הם גברים שבחרו בחירות גרועות מאוד?  בהחלט. האם הם עשו את זה בהקשר של מיניות ומין? פגעו כי הם "גברים"? בהחלט. במודע או שלא.

זה בהחלט קשור להבנייה המגעילה.

אני חושבת שאפשר עדיין לקרוא להם גברים.

לראות את זה, שבשם ה"גבריות" שלהם הם עשו דברים שאינם מקובלים, ושאסור להם להיות לגיטימיים. אפילו לא קצת.

בואו נקרא לילד בשמו ולא נטשטש את הקשר בין הדברים (איך אנחנו כחברה מבנים תפקידים מגדריים ואיך אנשים מתנהגים הלכה למעשה), בואו נגיד שהם חרא של בני אדם. הכשל שלהם לא היה כ"גברים". הבעיה היא לא שהם לא שמרו על הנשים,  כפי שבוודאי מצופה מ"גברים" (כי הבנייה, נכון? וברור שלא במקרה השימוש היה בנשים. אין לי ספק שההבנייה משחקת כאן תפקיד גדול. אבל, לי אין צורך לתקוף, ואף לא ל"חיוב" את הדימוי של מהו גבר. תיחנקו. מצפה מכל אדם לשמור על הנשים סביבו. ועל הגברים. ועל  אנשים, בכללי). הבעיה היא שהם בני אדם גרועים, שמשתמשים באנשים סביבם.

כן, שימוש. ולא בקטע סקסי. מוסכם. רצוי.

בקטע של איכס. תחזרו לגן ותלמדו איך לשחק עם ילדים אחרים בארגז החול. (או במיטה).

אז בואו נוקיע אותם כאנשים, בני אדם. ולא כ"גברים" או "זכרים".  

 

*אני מותשת ורצוצה מכמות הפנטזיות, הכוחנות והפוסטים שהתנסחו אצלי בראש היום.מי יכול להחזיק כל כך הרבה מילים בסרברו? גאד

 

* *שברתי שיא אישי של 3 פוסטים ביום אחד. מה עכשיו?  לאן הולכים מכאן? 

ואיפה המדליה?  

....m out'

 

לפני 4 שנים. 9 ביולי 2020 בשעה 16:17

# לא יודעת מה היה שם בגבר הלבוש בגדי עבודה הזה- ידיים מגורזות,  רגליים מושרשות,  כתפיים חזקות שיודעות לשאת את משקל העבודה, זרועות קלות שנעות לפי קצה שידוע להן-

שגרם

לי

לנטוף

ככה.  

 

# או בשני. ההוא עם בגדי העבודה המלוכלים.  קרע בירך. שיער מסוגנן.  מעודן, חלק הקצוות. ירך יפה. שוקיים צרות. צנום. אפרוחי. 

 

# רוצה להכניע אותו. רוצה שייתן לי. או שלא. ואקח.  אני מאחוריו. נושמת אותו. נושפת בעורפו. נושכת באוזנו.  

 

# באותה המידה יכולתי גם לרדת על הברכיים שם, מולו,  באמצע המוסך, שולי השמלה מתנפנפת, נוגעת-לא נוגעת ברצפה המלוכלכת, קרסוליים צמודים, תחת באוויר, פה פתוח רחב, לשון יוצאת קדימה. 

 

 

 

דקות 19.30-16.00

*לגמרי מוכנה לראות תסדרה בפעם הרביעית 😳

לפני 4 שנים. 9 ביולי 2020 בשעה 8:33

# בא לי להכות גבר. אבל ממש.

   *בטח יכאב לי יותר מלו 😟

 

#אני רוצה ש*הוא* ימצא לי מישהו שייגע בי כמו ש*אני* רוצה.  נראה אותו עומד (🖕) בזה 

 ** מי יודע מה הבעיה פה, ילדים? 

 

# בא לי להזיק לגבר. ג ב ר. 

אתם יודעים, בקטע מוסכם ולא מזיק כזה. נזק. 

 

 

בוקר טוב 

לפני 4 שנים. 3 ביולי 2020 בשעה 12:00

צריכה זין

 

בשביל לא להשתמש בו

לפני 4 שנים. 2 ביולי 2020 בשעה 19:31

להתמסר

זה לא לתת לו מעצמי

את כולי

לפנק אותו 

לעשות בשבילו 

לדאוג לו

לטפל 

להצמיח 

לגדל

 

[זה אפילו לא לסמוך, להישען, לפתוח]

 

 

להתמסר זה שאני שם

פשוט 

אין 

לי 

מוח

 

יש(*) לי אותו

 

 

 

*היה

לפני 4 שנים. 22 ביוני 2020 בשעה 12:03

בא לי להתאהב. להתאהב בטירוף. אהבה חסרת היגיון וברורה מאוד.
נוכחת וגם כזו שצריך לעבוד בשבילה.


להתמסר. למסור את כולי (ואם לחלקכם זה מרטיט את עצב ה"שולט" אז just honestly don't even bother, תודה. אני מנסה לבוא בטוב ואתם סתם גורמים לי לסטות מדרך הישר. אז מה אם כל זה קורה רק בראש שלי. סוטים😈. תנו לי להתמקד רגע ב"כן";).

לראות.

להבין.

לגונן?

לאהוב.

 

 

 

*Afterthought: יכול להיות ש"בא לי" זו כותרת מקטינה לצורך שתכלס הוא משמעותי, חיוני וחשוב? 😳

 

**ו... האם זה 😳 הפרצוף הכי סקסי שיש? 

לפני 4 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 15:18

אם אין לי זמן לגדל את הזין שלך, הדבר ההומני לעשות זה למסור אותו, נכון? 🤔

 

נגיד, לחברה טובה. 

או....ביריד אימוץ למשל. 

 

 

 

 

*חבל. כי בזין שלי 😈

 

מוקדש לזין שלא הוקצה לו זמן 😘  (כי גם פוסט בכלוב זה יחס, לא?)

לפני 4 שנים. 13 ביוני 2020 בשעה 20:26

יום שטוף שמש.

עורי צרוב, מקרין חום, דביק ומעקצץ מבליל הזיעה שיבשה והאבק שנאסף עליו. 

ריח מסחרר ועמוק של  קש ואספספת מתערבב בריח קיץ ועדר. 

ראשי פועם וכבד, מרגיש גדול ממידותיו, כמעט קשה לשאת.  

עכשיו רק נותר לעצום עיניים, לפתוח רגליים ולתת ללשון רכה ורטובה לעבור ולנקות: חיבור הראש לצוואר, מעלה העורף, לחי, שפה, מורדות הצוואר, כתף, עצם הבריח ומטה. 

נגיעה חזקה בצוואר הכאוב.

לשון יורדת לראשית הגב.

גאיות וגבעות. 

 

חסר קצת חופש וריח מלוח של ים. 

 

*נהיה פה יבש בבלוג הזה בזמן האחרון...

מעניין שדווקא כשאני בתקופה של לשים זין אני פחות מזיינת.  

זה, וקורונה.