|
|
|
אני תוהה על החיים,
הם כמו רכבת הרים
זה נחמד
אך זה עובר כל כך מהר
שמההנאה של הרגע
נשארים רק זיכרונות שמבקשים
לחוות את זה שוב
כמה וכמה פעמים
ובסוף זה מותיר רק תחושת ריקנות
של חוויה שאין לה משקעים
הלב שלי אוהב את זה,
הרפתקאות
לעשות לעצמו מסלול של רכבת הרים
מהר מידי, ממריץ
קרוב מידי, כמעט צמוד
ואני מפתיעה את עצמי
עם הדרך שבה זה גורם לי להרגיש טוב
איך הנשימה שלי נעתקת לכמה שניות
ואיך היא חוזרת להיות סדירה
שאני רואה שבסופו של דבר
אתה כמעט מחייך
אז אני מסכימה לעצמי להסתכל בך,
רק מזוית העין לבחון אותך לפרטיך
לשים לב לכל דבר קטן
ללמוד אותך, את העומק שלך,
בלי שתשים לב
כי עדיין יש לנו משחק לשחק
ואיך בשניה אחת בלי ששמנו לב
העיניים שלנו נפגשו,
נתפסנו
וידעתי שגם אתה יודע
זה הולך לקרות.
