מסעות

אני לא יודע למה מכל המקומות בעולם הגעתי דווקא לפה.

אבל הגעתי. קורא. מתחבר.

נקודת שבר היא הזדמנות לתת לעצמך ביטוי אמיתי, שתמיד היה חסר. שידעת שהוא חסר.

אבל להיות חדש זה קשה. אני כבר לא ילד. גבר בוגר, עבודה, תפקידים... להיכנס ולא להכיר את השפה, את האתיקה. זה מגביר את תחושת הכשלון, אבדן השליטה, שבאה ממילא עם ההתפרקות.

ולעמוד בצד, נבוך, לא יודע איך להצטרף, אפילו לא סגור על מה אני רוצה מעצמי (בטח לא מאחרות) מגביר את תחושת הבדידות שבאה ממילא עם ההתפרקות.

בדידות וכשלון. נמאס לי.

זה תמיד היה שם.

זה היה שם איתה, אבל יש דברים שאתה לא עושה לאשתך.

זה היה שם עם אחרות. חלק אהבו כאב, חלק לא.

אבל אף אחת לא הבינה שזה לא קשור לכאב. זה קשור לשליטה. מלאה. 

אני לא נהנה להכאיב לך, לחנוק אותך. אני עושה את זה כי אני יכול. כי את שלי. לתת לך פקודות ולראות אותך מבצעת, בהכנעה. סומכת עלי. שייכת לי. יורדת על ארבע. עונה 'כן, אדוני'.

ולא, אני לא מצפה לקבל את ההכנעה הזאת סתם ככה. את תנסי להתנגד. אני אשבור אותך.