צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסעו של גוזל

מעקב צמוד אחרי חווית הבדסמ הראשונה שלי
לפני 5 שנים. 15 במרץ 2019 בשעה 6:34

האירועים קרו ב-11.3.2019:

 

השחר כבר סיים לעלות והבוקר בשיאו כשהילי ואני הולכים לישון אחרי לילה של סשן מדהים. אני עובד היום רק אחרי הצהריים ויכול להרשות לעצמי לישון כל הבוקר. הילי תצטרך הקדימה לקחת את הילדה לגן, ועכשיו גם היא פנויה להמשך שינה. אנחנו מתחבקים ומפטפטים במיטה, כשהילי מציינת שהיא מפנטזת שאזיין אותה בלי להתחשב ברצונות שלה. אני נדלק. "את רוצה עכשיו?" אני שואל אותה. היא מהנהנת לחיוב. אני מסתכל לה בעיניים לקבלת אישור סופי ואומר לה: "מתחילים".

אני תופס את ראשה מהשיער באגרסיביות ישר לכיוון הזין שלי. הילי פותחת את פיה ומקבלת אותו. אני ממשיך להחזיק אותה קצר מהשיער ודוחף את הזין שלי עמוק לתוך גרונה, מעלה ומוריד את ראשה בעוצמה ובמהירות. הילי מראה סימנים של מצוקה מסוימת אבל לא מבקשת להפסיק. אז אני ממשיך. אני רוצה לגמור לה בגרון. או אולי לומר לה להחזיק את הזרע שלי בפה ולומר לה לנשק אותי, שארגיש את הטעם בעצמי. אבל כרגע אני לא שם. אני רק מזיין אותה בגרון ונהנה מכל רגע.

אני שומע צלילים של התפוקקות מפרקים מכיוון הלסת של הילי. היא מתאמצת שם. אני חושב לעצמי שזה מצוין. מה שאני לא יודע זה שלהילי יש נטייה לפריקת לסת, ושאנחנו בדרך לשם כרגע. באיחור מסוים הילי עוצרת אותי ומיידעת אותי בבעיה הזאת. אני שמח שהיא עצרה אותי לפני שהיה מאוחר מדי אבל לא מאבד זמן. אני אומר לה לשכב על הגב, מלביש על עצמי קונדום ומתחיל לזיין אותה. אני נכנס בכוונה מיד ומהר, ללא הכנה מוקדמת. "ככה אתה נכנס ישר?" הילי שואלת, ועוד לפני סוף השאלה שאלה אני כבר עמוק בתוכה ומזיין אותה נמרצות. אני מקפל את רגליה אל מעבר לכתפיים שלי. אני אוהב את התנוחה הזאת, שמספקת חדירה עמוקה ושליטה גבוהה שלי במהירות, בעוצמה ובעומק הזיון. הילי מביטה בעיניי ופניה אומרות חרמנות טהורה.

אני נותן דרור מלא ליצרי המין והאלימות שלי ומזיין לה את הצורה דקות ארוכות, עד שהיא גומרת בצעקות פראיות. הגמירה שלה מעיפה אותי ואני מבין שעוד רגע אני גומר בעצמי. אני מעיף מבט לכיוון הזין שלי, לוודא שעם כל ההתפרעות הוא עדיין מולבש. הוא שם. אני ממשיך וגומר עמוק בתוכה. רק לפני זמן קצר גמרתי על הילי בתוך המקלחת. תמיד האורגזמה השנייה אצלי היא עוצמתית יותר, והפעם לא היתה שונה מהבחינה הזו. אני קורס ונותן את מלוא המשקל שלי על הילי בעודי מתנשף. אנחנו מתחבקים.

לאט לאט אני יוצא מתוכה ומגלה להפתעתי שהזין שלי חשוף ולא נמצא בתוך הקונדום, למרות שבסיס הקונדום עדיין יושב מסביב לזין. הקונדום נקרע. אני גמרתי עמוק בפנים. "יש לנו בעיה" אני אומר. הילי נראית עדיין בתוך האופוריה ולא נבהלת. אני שולח אותה למקלחת כדי לשטוף את הזרע מבפנים. אני יודע שזה לא מה שיעזור למנוע הריון, אבל זה נראה לי טוב יותר מכלום. אנחנו מנסים להבין מה הסיכוי שניכנס כאן להריון. המחזור של הילי הסתיים ממש זה עתה. בעיקרון אנחנו בתוך הימים הבטוחים. מצד שני, להילי יש חברה שנכנסה להריון בימים הבטוחים, ועוד עם תאומים. לא מתאים לנו תאומים כרגע. הילי בודקת באפליקצית מעקב אחרי המחזור שלה ואנחנו רואים שהיום הוא היום הבטוח האחרון לפני הביוץ. אנחנו ממש לא רוצים לסמוך על זה. זה נראה כמו זמן לפוסטינור. אבל זה לא כל-כך פשוט. הילי נמצאת בקבוצת סיכון לבעיות חמורות כתוצאה מאמצעי מניעה הורמונליים. בגלל זה היא לא יכולה לקחת גלולות מלכתחילה. פוסטינור הוא פצצת הורמונים. מה עדיף? הריון או מחלה קשה? הילי ממש רוצה פוסטינור. המחשבה על עוד תינוק כרגע עושה לה רע.

אני מציע שנלך לגניקולוג בדחיפות. אולי יש פתרון שאנחנו לא מודעים לו. יחד עם זאת, ללכת עכשיו לגניקולוג זה אומר לא לישון הבוקר, אחרי שלא ישנו כל הלילה. אחרי הצהריים אני עובד. בערב צפויה לי נהיגה ארוכה. איך אעשה זאת אחרי לילה לבן בלי להשלים שינה? אני אמנם מוטרד מזה, אבל אני מוטרד יותר מהאפשרות של הריון או מחלה אפשרית של הילי. אני אומר לעצמי שאם יש מצבים להודיע בעבודה שאני לא מגיע בגלל מצב חירום, זה בדיוק מצב כזה. הילי מאוד לא מתלהבת ללכת לגניקולוג. יש לה התנגדות רגשית לכך. אבל היא מבינה שזה הדבר הנכון לעשות. בדקות האלה שנינו שמים את משחק השליטה לגמרי בצד. פתאום אני לוקח את ההובלה ואת הדאגה. הילי מפגינה אמון רב כלפיי ומאפשרת לי לקחת אותה לרופא.

הרופא אומר דברים שאנחנו שמחים לשמוע. היא יכולה לקחת פוסטינור ללא חשש. אנחנו עוברים בבית המרקחת והולכים לאכול ארוחת בוקר בחוץ. אחרי עיון ממושך בעלון התרופה, הילי בולעת את הגלולה. אנחנו חוזרים הביתה ולא כל-כך מאמינים שאחרי זמן כל-כך קצר הספקנו להזדקק לפוסטינור. אבל ככה זה אצלנו. הכל בהילוך מהיר. מסתבר שאפילו הפוסטינור. 

לפני 5 שנים. 14 במרץ 2019 בשעה 8:05

ככה זה נראה כשהילי שולטת לי גם על הלו"ז וגם על האוננות (התכתבות מ-9.3.2019):

 

- אני יוצא לבקר את סבתא. אפשר לאונן לפני?

- אפשר, גוזל מתוק שלי. רק לא לחשוב על סבתא תוך כדי.

לפני 5 שנים. 13 במרץ 2019 בשעה 23:33

האירועים קרו בין התאריכים 10-11.3.2019

 

הילי קבעה שאבוא אליה הלילה. לקראת יציאתי לדרך לכיוון הבית שלה אני מקבל הודעה: "תעצור בתחנת דלק ותקנה יין וחומר סיכה". היא לא אומרת למה מיועד חומר הסיכה, אבל רק פרשנות אחת עולה לי לראש ומעלה בי תערובת מופלאה של פחד והתרגשות: התחת שלי הולך להיחדר הלילה.

אני עוצר בתחנת דלק ורואה בחנות יין, אבל לא חומר סיכה. אני מובך מדי בשביל לשאול את המוכר אם יש חומר סיכה, ומחליט לנסות בתחנה הבאה. גם בתחנה הבאה אני לא רואה שום דבר שאפילו דומה לחומר סיכה. אני מתחיל לחשוב שאולי איאלץ להסתפק בקרם ידיים שממילא יש לי באוטו. אבל אני ממש לא רוצה לאכזב את הילי. אני מנסה לחשוב על פתרון. איפה אפשר להשיג חומר סיכה בשעה 22:30 בלילה?

אני מחליט לשנות גישה ולחפש סופר פארם קרוב לביתה של הילי. מוצא בוייז סניף קרוב. מתקשר לוודא שהוא עדיין יהיה פתוח כשאגיע אליו. הוא נסגר עוד שעה. מצוין, אני מספיק!

הגעתי להילי עם היין וחומר הסיכה, מרוצה מהנחישות שהפגנתי בדרך. הילי מקבלת אותי בחיבוק ונשיקה, והריח שלה מתוק כתמיד. היא מוודאת שאני לבוש כפי שדרשה, בחולצה חלקה ללא דוגמא ובתחתוני בוקסר צמודים, ואז מורה לי להיכנס לחדר הקטן, לפשוט מעלי את כל הבגדים, להתיישב על מזרון בצד החדר ולהמתין לה.

כשהיא מגיעה לחדר היא אומרת שבשבוע שעבר היא דרשה שאעצום עיניים במהלך הסשן מתוך תקווה שבשלב כלשהו אפר את ההוראה והיא תוכל להעניש אותי על כך. היא לא לקחה בחשבון שאהיה כל-כך צייתן וכנוע, ומצאה את עצמה מחפשת תירוצים דחוקים כדי להעניש אותי. היא מודיעה לי שמעכשיו היא לא מתכוונת לבנות על הכעס שלה כשולטת, אלא היא הולכת להתחבר למקום הסדיסטי שלה. "כך או כך" היא אומרת, "הולך לכאוב לך". למשמע המשפט הזה, הזין שלי מזדקר ומגיע לזיקפה מלאה תוך שבריר שנייה. מדהים איך אני מסוגל כל כך לרצות לחוות כאב ובה בעת כל-כך לרצות לא לחוות כאב.

הילי מצביעה על כסא עץ הניצב במרכז החדר ואומרת לי לשבת עליו בעודי עירום לגמרי. אני מתיישב והילי ניגשת לעבודה. היא לוקחת גליל מסקינטייפ וקושרת לי את הקרסוליים לרגלי הכסא. היא לוקחת את זרועותיי, משלבת אותן זו בזו מאחורי משענת הכסא וקושרת אותן למשענת. היא קושרת את עיניי ומכניסה לאוזניי אזניות המשמיעות מוזיקה הודית שהיא אוהבת. שאכיר את הטעם המוזיקלי שלה. היא ממשיכה וקושרת לכסא חלקים נרחבים מגופי באמצעות המסקינטייפ. אני כבר מדמיין את הכאב שמצפה לי מתלישת השערות כשהמסקינטייפ יוסר.

היא לא נותנת לי שום הוראה, הנחיה או איסור. אין לי מושג מה היא מצפה ממני לעשות. כל מה שאני יודע זה שהיא משתמשת בחומר הסיכה דווקא על הזין שלי. היא מאוננת לי לפרקים ומוצצת לי לפרקים. חלק מהזמן אני לא מבין האם מה שאני מרגיש אלה הידיים שלה או הפה שלה. באיזשהו שלב אני מפסיק לנסות להבין ופשוט נותן לעצמי להתמכר לתחושה. מדי פעם היא מגישה את שדיה לתוך פי. אני מוצץ לה אותם וצולל עמוק יותר לעונג שבחוסר השליטה.

לפתע אני מרגיש רטט על פי הטבעת. כנראה שבכל זאת חומר הסיכה לא מיועד לזין שלי בלבד. אני חווה חדירה. אין לי מושג מה בדיוק היא עושה לי שם, עם מה בדיוק היא חודרת אלי ולאיזה עומק. מה שבטוח, זה נעים מאוד. אין בזה שום כאב.

בעודי מתענג על החדירה האנאלית במקביל לעינוג הזין שלי שלא מפסיק לרגע, נוחתת לפתע על לחיי השמאלית סטירת לחי עוצמתית. ראשי ניתז ימינה ולרגע אחד אני רואה אור ירוק חזק. החדר חשוך. האור לא הגיע מבחוץ, אלא מתוכי, כחלק מהתגובה של המוח שלי לכאב ולהפתעה. ואז ממשיך העונג האנאלי ועל הזין. אני לא יודע אפילו אם עומד לי בשלב הזה. אני מאבד את עצמי לעונג ולמוזיקה. בדיעבד הילי סיפרה לי שבמשך כל הגירוי האנאלי נפלט לי מהזין נוזל זרע סמיך ולבן בזרם איטי. הגעתי לכך בעבר עם עצמי כשהחדרתי לי גזר לתוך התחת ושיחקתי איתו זמן ממושך בפנים. עיסוי לערמונית שתופעת לוואי שלו היא שפיכה איטית של נוזל הזרע ללא תאי הזרע עצמם. הילי לא הכירה את התופעה הזאת ולא ממש הבינה מה קורה איתי והאם גמרתי. בינתיים היא מסתפקת בלשאול אותי אם אני בסדר. אני עונה שכן, לחלוטין לא מודע למחזה המרהיב הנגלה לעיניה מתוך הזין שלי.

אני מאבד את תחושת הזמן ואת תחושת ה"אני". יש רק עונג שמופר מדי פעם בסטירת לחי חזקה, תמיד על אותו הצד. למה היא תמיד סוטרת לי רק על צד שמאל? בכוונה? אולי כי היא מעדיפה לסטור ביד ימין? באחת הסטירות הכאב, ההפתעה וחוסר האונים היו כל-כך חזקים, שהשארתי את ראשי פונה ימינה ולמטה במשך מספר רגעים ארוכים לפני שהעזתי להפנות אותו שוב קדימה לעברה של הילי, כמו רוצה לבקש ממנה להתחשב בי קצת ולהפסיק עם הסטירות. לפרקים מסוימים היא מפסיקה לגעת בי בכלל. המוזיקה באזניות לא מאפשרת לי לשמוע האם היא לידי או שהיא הולכת וחוזרת. 

הנשימות שלי הולכות ונעשות עמוקות יותר. האגן שלי מתחיל לנוע מעצמו על הכסא, עד כמה שהמסקינטייפ מאפשר. אני על המסלול הבטוח לגמירה. האם לומר שאני עומד לגמור? האם לבקש לכך רשות? הילי לא הגדירה כלום בתחילת הסשן. עוד לא עשינו יחד מספיק סשנים כדי שאדע האם יש לה חוקים קבועים לסשנים או שהיא מגדירה את החוקים כל פעם מחדש. הנשימות נעשות עמוקות יותר ויותר. האגן נע בתנועות גדולות יותר. אני מרגיש את הדילדו, או מה שזה לא יהיה שחודר לתחת שלי כל הזמן הזה, יוצא ממנו עכשיו. כל גופי מתכווץ ואני מרגיש כיצד אני קורע את המסקינטייפ באיזורים רבים. אני מרגיש כמו הענק הירוק כשהוא משתנה וגופו קורע מעליו את בגדיו. אני מגיע לתחושות חזקות של אורגזמה אבל לא באמת גומר. אני מאבד ריכוז לפני שאני מצליח להגיע לקצה. הפחד מפני סטירה אפשרית שיכולה לנחות עלי משום מקום לא מאפשר לי להשתחרר עד הסוף. אני חווה מצב בלתי מוכר לי - מבחינה מנטלית אני לגמרי באורגזמה, אבל פיזית אני לא מגיע.

עכשיו אני מרגיש איך נופל לי הזין. אבל הילי ממשיכה לגעת בי ולאונן לי כאילו לא קרה כאן כלום. מהר מאוד אני חוזר לזיקפה ועולה שוב על המסלול המהיר לאורגזמה. התהליך חוזר על עצמו באופן זהה. אני מגיע לרמות שיא של עונג, זיקוקים בתוך הראש, אבל לא גומר פיזית. אנחנו עוברים עוד כמה מחזורים כאלה, לדעתי שלושה או ארבעה בסך הכל. ברגעי השיא אני צועק ומתפתל, ומבעד למוזיקה ההודית באזניות אני שומע את הילי גונחת בעצמה.

הילי מתיישבת עלי, מסירה לי את כיסוי העיניים ואת האזניות. היא אומרת לי לפקוח עיניים ולהסתכל עליה. מבטה אוהב ומשועשע. היא מסירה ממני את המסקינטייפ מכל הגוף. תלישת השערות פחות כואבת ממה שציפיתי. "גמרת?" היא שואלת אותי. אני מניד את ראשי לשלילה. "אתה צריך להתקלח?" - אני מהנהן לחיוב. "בסדר גוזל". היא מחזירה לי את כיסוי העיניים, מניחה את ידיי על כתפיה ואומרת לי לקום. היא מוליכה אותי בעיניים קשורות עד לתוך המקלחת ומתחילה לאונן לי שוב, הפעם מתחת לזרם המים החמים. אחרי שאני מתחיל להראות סימנים מתקדמים של הנאה היא אומרת לי להסיר את כיסוי העיניים ולהביט בתוך עיניה. אני מבצע. "זה הולך להיות ה-handjob הונילי ביותר שהיה לך בחיים" היא לוחשת לי במבט אוהב. אני מביט לתוך עיניה היפות והאוהבות, ואני מרגיש בידיים כל-כך טובות. מבחינתי המשמעות של מה שהיא אמרה לי עכשיו היא בראש ובראשונה שאין יותר סטירות. אני יכול להיות רגוע. אני גם לא צריך לבקש רשות בשביל לגמור. הכל חופשי.

ידיה הרכות ממשיכות לאונן לי. אני מתקדם לעבר האורגזמה במהירות גבוהה. הפעם אני גומר גם פיזית, לא רק מנטלית. כמובן שהגמירה שלי חזקה במיוחד, אחרי כל הפעמים בשעה האחרונה בהן כמעט גמרתי. אני חווה זרמים עוצמתיים לכל אורך גופי וראשי מיטלטל לכל הכיוונים מספר רב של פעמים. אני עוצר ומביט בעיניה של גילי. נראה כאילו הגמירה שלי מחרמנת אותה מאוד.

הילי שואלת אותי אם אני צריך לחפוף שיער ולהסתבן. אני עונה שכן. היא אומרת לי לעשות את זה ויוצאת מהמקלחת. אחרי שתי דקות בערך היא אומרת לי לסיים להתקלח ולהתנגב. אני מכין את עצמי לסיום ומשתהה עוד קצת תחת המים החמים. הילי חוזרת לחדר המקלחת וגוערת בי שאני מתעכב. היא אמרה לי לסיים אז אני צריך לסיים.

בתה התינוקת ישנה במיטה שלה. הילי מזמינה אותי לישון שם איתן. אני נכנס מתחת לשמיכה עירום ומחבק את הילי. השעה כבר מאוחרת מאוד בלילה. כמעט בוקר. שנינו עייפים מאוד ומתכוננים מנטלית לשינה. השעות הקרובות טומנות בחובן אירועים סוערים שיוצאים משליטה אפילו מבחינתה של הילי. אבל בשלב זה, אפילו הילי מאמינה שאנחנו הולכים לישון ותו לא.

 

המשך יבוא...

לפני 5 שנים. 10 במרץ 2019 בשעה 6:54

אתמול קרה שלב נוסף בהתמסרות שלי להילי, בהפיכתי שייך לה: שיתפתי אותה ביומן שלי. מעכשיו היא רואה את כל התכניות שלי מ-א' ועד ת', ומוסיפה משבצות לו"ז לפי רצונה. שלב נוסף בחשיפה המלאה, בהסכמה שלי למסור לה את השליטה על חיי.

אתמול היא הוסיפה שתי פגישות שלנו לשבוע הקרוב. בשתיהן אשן אצלה. יש משהו מאוד מרגש בלראות משבצות לו"ז שהיא מוסיפה. כשהיא קובעת שאבוא אליה, יש בזה משהו שגורם לי להרגיש רצוי יותר ממה שאי פעם הרגשתי במערכת יחסים ונילית. הרי היא קובעת הכל, ואם לא מתאים לה שאבוא היא פשוט לא תזמין אותי. בעצם, המילה 'תזמין' בכלל לא מתאימה כאן. 'תזמן', בבניין פיעל. יותר מדויק.

הרגע השמח ביותר שהיה לי אתמול היה הרגע שבו ראיתי את האירוע החדש ביומן שלי: Play time, location: queen's place

היא גם דורשת ממני לעדכן אותה כל פעם שאני נוסע לאנשהו. נוסע להורים - לעדכן. לסבא וסבתא - לעדכן. חוזר להורים - לעדכן. דורשת מעורבות מלאה. ובכל פעם שאני מעדכן אותה לדרישתה אני מרגיש את הדם זורם לי חזק יותר לתוך הזין. הכל הופך נורא אירוטי. כל החיים נצבעים בצבע של התרגשות ושל תשוקה.

לפני 5 שנים. 9 במרץ 2019 בשעה 22:35

להילי ולי היתה לאחרונה אי-הסכמה בקשר לעובדה לא חשובה. בדקתי היום בשביל הסקרנות והסתבר שצדקתי. האינסטינקט הראשוני שלי היה לשתף אותה במידע הזה. אבל אז עצרתי וחשבתי. את מה זה ישרת? מילא אם היה מדובר בעובדה חשובה. אבל כאן לא מדובר במידע שיעשיר את חייה או יעזור לה באיזשהו אופן. אם אשתף אותה במידע הזה, זה יהיה כדי להראות לה שצדקתי.

אילו זו היתה מערכת יחסים ונילית, כנראה שהייתי משתף אותה בכל זאת. אבל בתור הנשלט ביחסים בדסמיים, נראה לי מיותר עד לא ראוי להעמיד אותה על טעותה על עובדה כל-כך לא חשובה. ואז הבנתי! המקום שלי כנשלט ממש דוחף אותי להוריד את האגו! הרי אין סיבה לנהוג אחרת במערכת יחסים ונילית, ולמרות שאני יודע את זה, לא הייתי מיישם.

תודה לך הילי על שיעור חשוב בהורדת האגו, ותודה לאלוהי הבדסמ.

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 22:00

האירועים קרו ב-7.3.2019

 

כמעט לא האמנתי למראה עיניי. הילי מציעה לי לחזור להיות הנשלט שלה, להיות הגוזל שלה. אין דבר שאני רוצה יותר מזה בעולם כרגע. זה התרחיש הטוב ביותר שיכולתי לדמיין. אז למה אני לא קופץ משמחה? אני מפחד להיפגע שוב. הילי איכזבה אותי פעם אחת גדולה כשעצרה את הקשר הבדס"מי שלנו לפני שבוע, ופעם אחת קטנה כשהציעה לי לעבוד תחתיה במיזם שלה, ולא שותפות כמו שהבנתי ממנה. אני מת מפחד להיפגע שוב. נפגעתי לאחרונה כל-כך הרבה. התעייפתי מזה. ממש. מצד שני, הנה החלום שלי יכול להתגשם! באמת אתן לו ללכת ממני בגלל הפחד?

הילי מסתכלת עלי, מחכה לסימן ממני. אני לא יודע מה לומר לה. הילדה שלה בבית, איתנו, ערה. היא עוד קטנה אבל אנחנו לא מדברים על בדס"מ לידה. אני מסתכל להילי בעיניים, כמו מנסה לוודא שהיא אכן מתכוונת למה שאני רואה. היא מחזירה לי מבט רך ואוהב. "מה השתנה?" אני שואל. "הבנתי שקודם פחדתי להיקשר. עכשיו אני מבינה שממילא כבר נקשרתי". דמעות עולות בעיניי. "זאת הצעה מדהימה" אני אומר לה, "אבל אנחנו צריכים לדבר על זה". "בסדר" היא אומרת ומביטה בי במבט מבין.

אחרי שהילדה שלה הלכה לישון, היתה לי שאלה אחת להילי: "את מבטיחה שלא תשברי לי שוב את הלב?". "מבטיחה, גוזל שלי. אני כל-כך מצטערת! נבהלתי... אני מבטיחה לשמור עליך מעכשיו!" אני נותן לרגש לעלות. אני כל-כך רוצה להיות שוב הגוזל שלה. זה כמעט לא הוגן. אני פשוט לא יכול לסרב לה. אני נותן לעצמי להיות ברגע ולהיסחף. בוחר לצעוד קדימה עם הפחד, במקום לתת לו להקפיא אותי. אני מחבק את הילי. אנחנו מתנשקים. הילי אומרת לי: "תגיד את זה". אני רוצה לשאול "מה להגיד?" אבל מבין שהיא קוראת אותי כמו ספר פתוח, אפילו שני צעדים לפניי. "אני אוהב אותך הילי". כמה זמן לא אמרתי את המשפט הזה לאישה. פתאום המילים האלה גורמות לי להבין שמשהו קורה פה. משהו נדיר. משהו שקיוויתי לו ורציתי בו המון זמן התגנב לו דרך הדלת האחורית. התאהבתי בה בזמן שהיא הצליפה בי.

את הקולר קנתה הילי בחופזה ולא הספיקה למצוא קולר אמיתי לצוואר. מה שהיא השיגה עולה לי על הקרסול. היא עונדת לי את הקולר על הקרסול ואני מתרגש כמו כלה שחתנה עונד לה את טבעת הנישואין. הילי מציעה שניכנס להתקלח. זו המקלחת המשותפת הראשונה שלנו. אנחנו באוירה רומנטית ואוהבת הלילה. מאוד ונילית. עוד יהיה זמן לשחק. כרגע שנינו רק רוצים להיות ברגע הזה כמו שהוא.

כשאנחנו יוצאים מהמקלחת אני אומר להילי שהייתי רוצה שעוד יקרה הלילה אחד משני דברים: או שנשחק, או שנשכב באופן ונילי. אני מעדיף שנשכב. זה מה שהכי מתאים. כרגיל הילי מאוד מדויקת ועונה לי שהיא תשמח לשכב איתי. זו תהיה הפעם הראשונה שאנחנו שוכבים. בסשנים לא שכבנו. ירדתי לה, גמרתי עליה אבל לא שכבתי איתה. אנחנו עומדים בחדר הקטן בבית ומתנשקים. אנחנו עדיין לבושים לגמרי, אבל יודעים שבדקות הקרובות נשכב. אני שואל את הילי אם יש לה קונדום. אין לה. אני מציע שאביא מהתיק שלי בסלון קונדומים משלי, ושאעשה זאת עכשיו, שלא נצטרך לעצור בשביל זה באמצע. יש משהו מאוד רגוע ובטוח באוירה בינינו. אני לא חושב שאי-פעם סיכמתי מראש בצורה כל-כך ברורה עם מישהי שנשכב, בטח לא אם זאת הפעם הראשונה.

אני חוזר לחדר עם קונדומים. הילי ואני מתנשקים ומתפשטים. אני פותח את אריזת הקונדום ומלביש אותו בנחת על הזין. אני לא רגיל לרוגע ולבטחון הזה. בדרך כלל האקט של הלבשת הקונדום נעשה מתוך תחושת נמהרות מסוימת. אבל כאן? כאן יש לי את כל הזמן שבעולם. אני מתקרב להילי ונזכר שהיא ביקשה ממני עדינות. אין בעיה, אני במוד הכי עדין שלי. אני חודר אליה בעדינות מירבית. לאט לאט, מילימטר אחרי מילימטר. מסתכל לה עמוק בעיניים. יש לה מבט מתענג. חצי כאן חצי בעולמות אחרים. המבט הזה שלה מדליק אותי מאוד. אני ממשיך לזיין אותה. הילי סוגרת את רגליה בעודי בתוכה ומבקשת שנמשיך ככה. היא אומרת שככה היא מקבלת גירוי ישר לדגדגן. התנוחה הזאת נעימה מאוד גם לי. מעולם לא ניסיתי אותה. אחרי עוד כמה רגעים כאלה הילי מציעה שנעבור לדוגי. אנחנו עוברים, והילי מבקשת שאתפוס לה את הישבן חזק עם האצבעות. היא מספרת לי שלצידי הישבן קוראים בצרפתית "ידיות אהבה". אני מזיין אותה יותר ויותר חזק, ונראה ששום עוצמה לא מספיקה לה. אני שואל אם למשוך לה בשיער. "כן!" היא אומרת ונענית בעונג למשיכותיי. אני מפליק לה על הטוסיק. "יותר חזק!" היא צועקת לי. אז אני מפליק יותר חזק. ומזיין אותה הכי חזק שאני מסוגל.

דוגי היא תנוחה תובענית מבחינת כושר גופני. הרבה שרירי בטן ורגליים, הרבה סיבולת לב ריאה. הכושר הגופני שלי טוב אבל לא בשיאו. אני מתעייף אחרי כמה דקות של מאמץ רצוף מהסוג הזה. אבל ההנאה הרבה משכיחה את המאמץ. ואני אכן נהנה. אלוהים אדירים, כמה שאני נהנה. הכוס של הילי כל-כך רך, חם ומזמין. המראה של הישבן שלה נצמד לאגן שלי, יחד עם ההרגשה של הזין שלי בתוכה, מביאים אותי לגן-עדן. אני קולט שהילי עדיין רוצה יותר אגרסיביות. אני מפמפם בכל הכוח עכשיו, הכי אגרסיבי שיש לי. לכמה שניות התנועעתי קדימה ואחורה בקצב ובעוצמה שאני לא מכיר מעצמי. אני מרגיש שאני עומד לגמור. אני מודיע להילי. "כן! תגמור!". אני גומר ומתפרע בתוך הכוס שלה. אחד היתרונות בדוגי הוא שקל לי לראות מה מצב הקונדום לפני שאני גומר. הוא עוד יושב יפה ואני מרשה לעצמי לגמור באופן מלא ומספק במיוחד.

באחד הרגעים הקצרים בהם פלטתי את זרעי לתוך הקונדום בעודי מזיין את גילי, הבת שלה התחילה לבכות בחדר השני. לזכותה ייאמר שהתזמון שלה היה כמעט מושלם. אני נשכב על צידי באפיסת כוחות והיא קמה לילדה. אני אפילו קצת שמח שהיא בדיוק היתה צריכה ללכת עכשיו לילדה. היא היתה עלולה להיבהל אילו ראתה אותי מסדיר נשימה כמו בסוף בוחן בר-אור. אחרי כמה דקות היא חוזרת אלי לחדר ואנחנו מתארגנים לישון. הלילה אני ישן איתה במיטה. הלילה אנחנו וניל. ממחר היא תמשיך לשלוט בי באכזריות אוהבת. אבל הלילה אין אכזריות, רק אהבה.

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 10:43

האירועים המתוארים התרחשו בתאריכים 5-7.3.2019

 

כמעט שבוע אחרי שהודיעה לי שהיא לא מוכנה לשלוט בי יותר, חזרתי לביתה של הילי. היא עובדת במרץ על מיזם עסקי ואנחנו רוצים לדון על שיתוף פעולה אפשרי בינינו. יש אפשרות שאכנס איתה למיזם כשותף. גם במישור האישי יש לנו על מה לדבר. בזמן הקצר בו היא שלטה בי הספקתי להיקשר אליה מאוד. אולי ניכנס לקשר ונילי? האם זה יספק אותנו? קשה לחשוב על קשר ונילי אחרי שבלעתי את הגלולה האדומה של הבדס"מ.

אנחנו מדברים על המיזם ומסתבר שהילי מציעה לי מעמד של עובד, לא של שותף. אני מאוכזב. בעצם יותר מסתם מאוכזב - אני נעלב. אני אומר לעצמי שאין מה להיעלב ושבמקומה הייתי עושה אותו דבר. זה לא עוזר. אני עדיין חווה עלבון.

כשאנחנו מדברים על המישור האישי אני רואה ומרגיש נורות אזהרה. אין לה סבלנות לאופן הדיבור שלי. אני נוהג להאריך ולפרט, והיא אוהבת דיבור קצר ולעניין. היא שיפוטית כלפי דרכי הבילוי שלי. טוענת שאני ילדותי. זה טריגר בשבילי. שתי החברות הקודמות שלי טענו שאני ילדותי. נשבעתי לעצמי שלא אהיה שוב עם מישהי שזאת דעתה עלי.

אני יוצא מביתה בתחושה קשה. הלב רוצה אותה. הראש אומר שזאת טעות. בערב אני משתף אותה בתחושות שלי. היא נעלבת וכועסת. אחר-כך מתעשתת ואומרת שהכעס שלה לא היה מוצדק. אני מתפעל מהפשטות שבה היא מודה בטעות.

למחרת אנחנו מדברים בטלפון ומנהלים שיחה שממש הייתי מעדיף לנהל פנים מול פנים. השיחה קשה לי. אני בוכה בה הרבה. היא מודיעה לי שהיא חותכת. אין לי מילים. אני אומר לה שאתקשר עוד מעט ומנתק. לא מסוגל לנשום.

אני לא מצליח להתרגל לכאב הלב שהיה מנת חלקי המון בחודש האחרון.

אחרי הצהריים היא שולחת הודעה, מבקשת שאבוא הערב, אומרת שהיא צריכה חיבוק, מבקשת שאשאר לישון. היא גרה רחוק ממני, זאת נסיעה משמעותית. אבל אני לא מסוגל לסרב לה. אני עונה שאבוא.

בערב אני מגיע. היא מכניסה אותי פנימה ומגישה לי מעטפה עטופה בסרט. "מתנה בשבילך" היא אומרת לי. אני פותח את המעטפה ומגלה בפנים קולר שחור אליו קשורה דיסקית בצורת לב ועליה חרוטה מילה אחת: גוזל.

אני עוד לא לגמרי מעכל מה קורה פה, כשאני שם לב לדף שהיה גם הוא בתוך המעטפה, מקופל. אני פותח אותו ורואה שכתובות בו שתי מילים באנגלית: Be mine?

 

המשך יבוא...

לפני 5 שנים. 4 במרץ 2019 בשעה 21:10

אחרי שטעמתי לראשונה את טעמו המתוק של הבדס"מ לראשונה מצד הנשלט, כלומר במציאות ולא רק בפנטזיה, התחדדו לי הרבה מחשבות על מה זה בעצם בדס"מ, מה כל-כך טוב בזה, ואיפה עוד אפשר למצוא יתרונות דומים ליתרונות של הבדס"מ.

כרגע אני חושב ברצינות שהדת היהודית היא בעצם קשר בדס"מי של בני אדם עם אלוהים. תחשבו על זה: אלוהים קובע את כל הכללים, בני האדם משרתים אותו ורק אותו כל הזמן, הם מתקשרים איתו דבר ראשון כשהם קמים בבוקר ודבר אחרון כשהם הולכים לישון בלילה, הוא קובע להם מה הם ילבשו ומה הם יאכלו, הוא אוסר עליהם פורקן מיני לתקופות ארוכות ולמעשה הוא מכתיב להם במידה רבה כל רגע ורגע בחייהם.

הם מצידם סוגדים לו, מנסים כל הזמן לרצות אותו על הצד הטוב ביותר ומקבלים כל גחמה שלו באהבה ובכניעה. הם אפילו חותכים לילדים שלהם את הזין רק כי הוא אמר. קינק קצת קיצוני בעיניי, אבל מבחינתם הם יעשו הכל בשביל להתמסר. פעם הוא גם כתב להם בלוג ארוך ודרש שיקראו ויתעמקו בכל מילה ומילה. הוא כבר מזמן הפסיק לכתוב, אבל הם עדיין קוראים וככל שהזמן עובר הם רק מעריצים יותר כל מילה שכתובה שם.

המחשבה הזאת נותנת לי מבט אחר לגמרי על היהדות. כי אמנם מהצד לפעמים חלק מהדברים שם נראים לי מוגזמים, אבל היי, לרוב האנשים ההתעללות שאני אוהב לספוג גם נראית מוגזמת. הם פשוט לא יודעים כמה אני נהנה מזה. אולי גם הם נהנים מההתעללות של אלוהים? אולי זה סוג של קינק עבורם? יכול להיות?

לפני 5 שנים. 4 במרץ 2019 בשעה 12:24

האירועים בפוסט זה קרו ב-28.2.2019

 

אני קם בבוקר בתחושת אופוריה. שולח לה הודעה:

-          בוקר טוב הילי❤

-          בוקר גוזל

-          התחלתי לכתוב בלוג יומן אישי של המסע שלי איתך. תרצי לקרוא כשיהיה גמור? חוץ מזה, חברה טובה הזמינה אותנו היום אליה.

-          אני לא יכולה להגיע אליה. אתה מכיר את הלוז שלי.

-          תיארתי לעצמי.

-          אתה רוצה ללכת אליה?

-          אני רוצה ללכת אלייך

-          גור קטן...❤. האמת שאני מרגישה שאני צריכה שנעצור קצת. אני לא יכולה לתת לך את מה שאתה צריך.

אני לא יודע איך לעכל את מה שאני קורא.

-          אתמול רציתי לתת לך חוויה מטורפת. והצלחתי. אבל זה יושב עליי ואני מרגישה ממש רע.

אני רוצה לבכות ובמקום זה שואל כאילו לא הבנתי:

-          מה יושב עלייך?

-          זה מאוד מרגש וכיף. אבל אני מרגישה שיהיה לי קשה לדאוג לך בצורה כל כך אינטנסיבית.

אני לא יודע את נפשי. מה קרה כאן הרגע? מה? למה? אני מרגיש כמו ילד שכל החיים רק חולם להיות בדיסנילנד, ואז כשהוא מגיע נותנים לו להצטלם עם מיקי מאוס בכניסה ואז בלי התראה מראש או סיבה נראית לעין, מעיפים אותו בטיסה ישר הביתה. אין לי מילים. אין לי. התגובה היחידה שאני מצליח לחלץ מעצמי היא סמיילי הכי עצוב שאני מוצא. היא שואלת אם אני רוצה לדבר בטלפון. אני מתקשר.

"מה העניינים?" היא שואלת אותי.

"מה העניינים?" אני חוזר על השאלה שלה והטון שלי אומר הכל. אני על סף בכי.

היא אומרת שזה עמוס לה מדי, שהיא לא יכולה לעמוד בזה. זה קשר מאוד אינטנסיבי ודורש ממנה המון אחריות כלפיי. אחריות שהיא לא מסוגלת לעמוד בה בנוסף לטיפול בבת שלה ובנוסף לעבודה שלה. היא אומרת שהיא רצתה לומר לי את זה פנים מול פנים, אבל היא רואה שעם כל שעה שעוברת אני נקשר יותר, ושהיא העדיפה לא לחכות עם זה.

כל שעה אני נקשר יותר? יותר מדויק לומר כל דקה וכל שנייה. השיקול שלה נכון.

אני מבין אותה. באמת תהיתי איך היא תעמוד בזה. זה שאני מבין לא הופך את הגלולה למרה פחות. אנחנו מנתקים את השיחה. אני לבד בבית שלי. לפחות אני יכול להרשות לעצמי לבכות בלי לדפוק חשבון לאף אחד בסביבה. ואני בוכה. ועוד איך בוכה.

גם היום, כמו אתמול כשהייתי אצלה, גשום בחוץ. גשום מאוד. שיטפונות בכל מקום. רק אתמול השיטפון האישי שלי היה בגלל ריר שריירתי על הכוס המתוק של הילי, והיא עוד היתה השולטת הנערצת שלי. אבל עכשיו השיטפון הוא של דמעות, ואין הילי, ואין טעם לאוכל, ואין חשק לאונן, ובטח שאין חשק להמשיך לכתוב את הבלוג. אני דווקא ממש רוצה להמשיך אותו אבל נפלה לי חדוות הכתיבה. הרעיון שלי היה לכתוב כמה שיותר מוקדם כשאני זוכר כמה שיותר פרטים, אבל אני לא שם.

אני כותב לה:

-          בתוך המשחק הבדסמי יש תחושה של רכבת הרים רגשית. אבל כרגע זה מרגיש יותר כמו רכבת הרים שעפה מהמסילה שלה, ואין שום בקרה או כיוון. סתם התרסקות.

-          בייב. נשימה עמוקה. זה יעבור!

בתור הנשלט שלה הייתי גוזל. פתאום אני בייב. מעולם לא שנאתי להיקרא בייב בחיבה. אבל עכשיו אני שונא להיות בייב, רוצה להיות גוזל.

-          כמו דנה מודן?

-          כמו הדיסקו

היא הבינה את הרפרנס. היא מבינה הכל. אוי, הילי.

לפני 5 שנים. 3 במרץ 2019 בשעה 22:26

האירועים להלן קרו ב-27.2.2019

 

התעוררתי בבוקר, כשאני לבוש בפיג'מה שהילי אמרה לי ללבוש, על הספה שלה, שם היא אמרה לי לישון. השליטה על חיי בידיה בפועל ממש. מישהי שהכרתי לראשונה לפני שבוע וחצי ונפגשנו עכשיו בפעם השנייה בסך הכל. כמה מהר אפשר לצלול? מסתבר שמהר מאוד.

היא הגדירה לי מראש שמול הילדה שלה אנחנו בדרופ רול מוחלט, לא משחקים. התנהגות רגילה לגמרי. זה נותן לי קצת אפשרות לנשום אחרי הלילה האינטנסיבי והמטורף. היא לוקחת את הילדה לגן וכשהיא תחזור קבענו שנדבר על עסקים בלואו פרוטוקול. לואו פרוטוקול – מונח חדש עבורי. הכוונה לשיחה פתוחה בגובה העיניים (מילולית, בגובה העיניים. להבדיל מהמצב הרגיל בו אני יושב על הריצפה לרגליה). בלואו פרוטוקול מותר לי לדבר בחופשיות יחסית. עדיין אני חייב להפגין נימוס וכבוד, אבל מותר לי להסתכל לה בעיניים ולומר באופן חופשי את מה שעל ליבי.

אני מתחיל היום לעבוד מאוחר והיא בחופש מהעבודה, אז יש לנו זמן הבוקר גם לעסקים וגם למשחק. באיזשהו שלב של שיחת העסקים היא שואלת אותי אם אני יודע למרוח לק. אני עונה שלא. היא מודיעה לי שאני אלמד. במצב אחר הייתי אומר שלא מעניין אותי ללמוד את זה. ודווקא בגלל זה, זה מדליק אותי במיוחד. סירוב הוא לא אופציה. לא משנה מה אני אוהב ומה הייתי מעדיף. היא רוצה שאלמד למרוח לה לק אז זה מה שאעשה. היא מוציאה לק ומראה לי איך למרוח. מדגימה לי על ציפורן אחת ואומרת לי להמשיך משם. אני מורח לה את כל האצבעות בלק ומתחיל כבר להרגיש את ההתרגשות. אני מפחד לפשל עם הלק. המוטוריקה העדינה שלי תמיד היתה גרועה. איכשהו זה עובר בשלום. אני קולט פתאום שיש משהו מאוד אינטימי בלמרוח לק לבחורה. אף פעם לא עשיתי את זה. אני אוהב את האינטימיות הזאת.

אני מרגיש שהשיחה בנושא העסקי מיצתה את עצמה, אז אני מבקש שנעבור פרוטוקול אחד גבוה יותר, כלומר שאדבר איתה מגובה הריצפה תוך מתן כבוד יתר. היא אומרת שזה לא עובד ככה, אני לא יכול לבקש לעלות ברמת הפרוטוקול, אלא רק לרדת. היא מוסיפה שאם אני רוצה לעלות ברמת הפרוטוקול, אני יכול להתחצף או לעשות משהו לא בסדר ולגרום לזה לקרות. אני מופתע שהיא מעדיפה שאתחצף במקום שאבקש זאת בצורה ישירה. אולי יש חלקים מתפיסת השליטה שלה שאני עוד לא מבין. בטוח יש כאלה.

היא שואלת אותי למה אני רוצה לעלות ברמת הפרוטוקול. אני אומר שאני רוצה עוד לחוות את העוצמה של אתמול בערב לפני שאני הולך, ולא ללכת ממנה באנרגיה ונילית. היא מבינה אותי. אומרת שהיא צריכה לחשוב רגע. בינתיים שאשטוף כלים.

כשאני שוטף כלים היא באה ושואלת אותי אם אני רוצה לעשות איתה סשן שבו נתחלף ואני אשלוט בה. אני קצת המום מההצעה. אני רוצה ואני לא רוצה. אני כן מתחבר למקום של השולט, אבל אני כל-כך נהנה מלהיות הנשלט שלה! ייראה לי מוזר בשלב כל-כך מוקדם להתחלף. אני אומר לה שאני לא רוצה. מתחרט שאמרתי את זה. מאוחר מדי. היא לא רוצה שאשלוט בה אם אני לא סגור על זה. אני לא יודע אם להתבאס או לא. היא הולכת לחדר השינה ומביאה לי זוג תחתוני בוקסר ורודים. היא נכנסת חזרה לחדר השינה ומורה לי ללבוש אותם. אני מסיר את מכנסי הפיג'מה שלה ולובש את התחתונים. הם נשיים מאוד. בכוונה מן הסתם. לגבי החולצה שאני לובש היא לא אמרה כלום ואני מתלבט האם להסיר אותה או להשאיר אותה עלי. אני מחליט להשאיר אותה עלי, ואחרי כמה רגעים אני מבין שטעיתי, כשהיא גוערת בי שהחולצה עדיין עלי. אני מסיר אותה ונכנס לחדר השינה.

הילי אומרת לי שהיה לה בוקר ארוך מדי בלואו פרוטוקול ושהיא כמעט שכחה שאני שם כדי לשרת אותה. היא אומרת לי לשבת על הברכיים בקצה המיטה ומגישה לי את כפות הרגליים שלה. אומרת לי ללקק אותן. אני ניגש לעבודה. מלקק את גב כף רגל שמאל ואחר-כך את ימין. היא עוצרת אותי ונעמדת מעלי. כשהיא מדברת אלי אני נמצא בתנוחת עובר, בישיבה על הברכיים עם הראש למטה בין הברכיים. אני מסתכל על כפות הרגליים שלה כשהיא מדברת והיא כמובן קולטת את זה, כמו שהיא קולטת הכל. היא מתעצבנת עלי שאני מציץ. לא ידעתי שאסור להסתכל על כפות הרגליים שלה. יכול להיות שזה באמת אסור מבחינתה, יכול להיות שהיא רק מחפשת על מה להעניש אותי כדי ליצור עניין. כך או כך, אני נכנס כאן לצרות.

היא מביאה את החגורה שלה. מצליפה בי כהוגן. אחת ההצלפות מגיעה עד לפיטמה שלי ואני מקווה שלא נפצעתי ממש. היא חוזרת לשכב על המיטה ואומרת לי ללקק שוב את כפות הרגליים שלה. עכשיו ברור לי שלפני רגע היא הלכה יחפה על הריצפה ושכפות הרגליים שלה לא נקיות. אבל אני רוצה להיות נשלט טוב, צייתן, כנוע וממושמע. אז אני מבליג על הלכלוך וניגש שוב לעבודה. מלקק היטב את כל חלקי כף הרגל עם הרבה ריר שיוצא לי מהפה. היא אומרת לי למצוץ את הבוהן הגדולה של רגל שמאל. אני מוצץ. עושה כמיטב יכולתי לענג. לא נראה שאני מצליח במיוחד. היא גוערת בי שאני נוגע עם השיניים, רוכנת לעברי ויורקת לי על הגב. היא שואלת אותי אם אני מבין למה היא יורקת עלי. אני מהנהן לשלילה. היא אומרת שזה כי אני עושה עבודה גרועה וזה מה שמגיע לי. האמת שבשלב הזה, אחרי שאתמול ירקה לי מספר פעמים לתוך הפה, היריקה על הגב כבר לא כל-כך מזיזה לי. אבל אני חייב לעשות עבודה טובה יותר במציצת הבהונות שלה.

אני מנסה לדמיין איך הייתי רוצה שימצצו לי את הזין ומנסה לעשות את אותו הדבר. היא אומרת לי לעבור לבהונות האחרות ואני נותן תשומת לב לכל בוהן ובוהן. היא אומרת לי ללקק בין הבהונות. אני מבצע עם המון תשומת לב והמון ריר. היא עוצרת אותי ושואלת אם אני יודע למה היא מתעסקת בטלפון תוך כדי. אני מהנהן לשלילה. היא אומרת שזה כי אין טעם להתייחס אלי, אני כלום, אני אפס. אני שומע אותה אבל הפעם היא לא משכנעת אותי. אני יודע שהיא אומרת את זה כחלק מהמשחק ושהיא לא מתכוונת לזה. אילו התכוונה לכך, לא היתה משקיעה בי כמו שהשקיעה בי עד עכשיו. מעניין איך הייתי מרגיש אילו הייתי מאמין לאמירה הזאת.

מה שכן, כשהילי רוצה להשפיל אותי היא לא מסתפקת באמירות בלבד. היא לוקחת את כף הרגל שלה, שמלאה כעת בריר שלי, ומורחת אותה על הלחי שלי ועל השיער שלי. מעולם אף אחד לא התנהג אלי בצורה שמזכירה את זה אפילו טיפה. זה תופס אותי לא מוכן. היא הצליחה כמו שהיא תמיד מצליחה. אני מרגיש את ההשפלה ויחד איתה את ההתרגשות האדירה.

היא קושרת לי את יד שמאל משורש כף היד ומהדקת חזק. שואלת אם כואב לי. אני מהנהן לשלילה. היא מהדקת יותר ומורה לי להמשיך ללקק את כף רגל ימין. אותו הנוהל: בהונות, בין הבהונות. אחר-כך היא מחזירה אותי לכף רגל שמאל ומורה לי לעלות בליקוקים לאט לאט במעלה הרגל, לאורך השוק, מאחורי הברך, במעלה הירך ובסופו של דבר לכיוון התחתונים. היא מזהירה אותי לא לגעת עם הלשון בתחתונים שלה אלא רק להתקרב אליהם ממש. אני מלקק ומלקק ותוהה איך זה שלא מתייבש לי הריר בפה. בשלב מסוים היא מסירה מעליה את התחתונים וכורכת אותם סביב הראש שלי, קצת חונקת אותי איתם. שולחת אותי ללקק את הכוס שלה. הוא רטוב מאוד, וגם הפה שלי ממשיך להפיק כמויות בלתי סבירות של ריר. היא אומרת לי ללקק לאט ובעקביות, לא מוכנה להפסקה ולו של רגע אחד. אני מרגיש ליחה מצטברת לי בגרון ואני רוצה להשתעל, אבל זה ידרוש לעצור רגע, אז אני נמנע משיעול וממשיך.

הילי מכוונת אותי ללקק אותה באיזורים שונים של הכוס שלה ובמהירויות משתנות. מדי פעם היא שולחת אותי ללקק גם את חור התחת שלה, ומשם חזרה למעלה לדגדגן. היא מושכת אותי חזק כל הזמן מהתחתונים שלה שכרוכים לי סביב הצוואר, ודורשת שאוציא את הלשון חזק החוצה ואלקק אותה חזק. היא לא מוכנה שהאף שלי ייגע בה, היא לא מוכנה שהסנטר שלי ייגע בה. רק הלשון. כל הזמן, ללא הפסקה, וחזק. מדי פעם אני מנסה להחליף, קצת נושך, קצת משנה את הזוית של הראש. היא לא מוכנה לנשיכות ולא להישענות עם הראש לתוך הכוס שלה. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה וזה דבר אחד בלבד: ליקוקים בקצב אחיד של הדגדגן שלה, ללא מגע מצד האף או הסנטר. למרות שנורא ניסיתי להימנע מכך, הליחה בגרון הכריעה אותי ועצרתי רגע כדי להשתעל. הילי שאלה אותי אם אני בסדר ואם אני נושם. היא אמרה שאם אני לא נושם אני יכול להרים את יד שמאל. "תרים את יד שמאל להראות לי שהבנת". אני מרים. ממשיכים.

אלוהים יודע כמה זמן אני כבר מלקק לה את הכוס. אלוהים והילי, שמתעסקת כל הזמן הזה בטלפון. אני מרגיש כיצד הזמן עובר ואני יודע שבקרוב אצטרך לצאת לעבודה. אני קצת חושש שהילי לא תשחרר אותי בזמן אבל אני סומך עליה שהיא יודעת מתי אני צריך ללכת, וכיוון שהיא עם הטלפון היא יכולה לעקוב אחרי השעה. אולי זאת אפילו הסיבה האמיתית שהיא עם הטלפון ביד.

בשלב מסוים הילי דורשת שאנמיך את קצב הליקוקים. "לא מגיע לך שאגמור עליך". אני מתאכזב כי אני חושב שאולי באמת לא אזכה לגרום לה לגמור. אני מנמיך את קצב הליקוקים. "שלא תחשוב שזה הולך להסתיים בקרוב" היא אומרת לי. אני תוהה כמה זמן זה עוד יכול להימשך בכלל. כמה זמן עוד יש עד שאצטרך לנסוע. כמה זמן אני כבר בין רגליה. מדהים אותי שהפה שלי מייצר ריר משל היה נס פך השמן. הלשון שלי כל-כך הרבה זמן בחוץ ולא ברור לי איך פיזיולוגית זה יכול להיות. אני חושב לעצמי שאולי בגלל שהלשון נמצאת כל הזמן בסביבה נוזלית היא לא מתייבשת.

מתוך המחשבות איבדתי ריכוז. התחלתי ללקק לאט מדי. הילי קלטה אותי והיא גוערת בי. "תמשיך! אל תאט! אל תעצור!" אני ממשיך. "טעים לך?" אני מהנהן לחיוב. באמת טעים לי. למזלי היא מגולחת, מה שמאפשר טעם נעים. באמת שהייתי יורד לה בכיף גם אם היינו וניליים ביחד. אני אוהב לרדת לנשים ואני גם עושה את זה לפרקי זמן ארוכים. אבל מה שקורה פה זה לא נורמלי. להערכתי אני בין רגליה כבר למעלה משעה רצופה, בלי הפסקה אפילו של רגע כדי לנשום, ונהרות של ריר כבר זרמו לי מהפה אל גופה של הילי. בחוץ משתוללת סופת ברקים מטורפת, ודווקא פה בפנים שנינו נרטבים מהריר שלי.

באיזשהו רגע אני מרגיש שכוחותיי אופסים, שרירי הפה והלסת כבר לא עומדים לי, אבל את הילי זה לא מעניין. אני מנסה למצוא מקור אנרגיה חדש כדי להטעין בו את הליקוקים, ומגלה שאני מצליח ללקק כל עוד אני מניע את האגן בתנועות של פימפום. האגן שלי נמצא כזכור בתוך תחתוני בוקסר ורודים נשיים, ועל המזרון. שום דבר מלהיב במיוחד לא צפוי לקרות אם אניע אותו, אבל זה כן מכניס לי אנרגיה חדשה ואני מוצא את עצמי עושה תנועות של לזיין את המזרון ומזיז את כל הגוף רק כדי להיות מסוגל להמשיך וללקק להילי את הכוס.

בשלב מסוים הילי רוצה שאכוון את עצמי רק אל הדגדגן. אני עוצם עיניים ואני מתקשה למצוא אותו לפי המגע בלבד. הילי הזהירה אותי אזהרה חמורה לא להציץ עליה אז אני לא מעז לפקוח את העיניים. היא גוערת בי שאני לא מוצא את הדגדגן. "היית עם נשים, לא? אתה אמור לדעת איפה זה". וואלה, אני תמיד יודע איפה זה. אבל לא מהזוית הלא נוחה הזאת ובטח לא בעיניים עצומות. אני פוקח את העיניים לשנייה כדי לראות אם אני בכיוון הדגדגן וקולט אותה מתעסקת בטלפון. פתאום זה נראה קצת אותנטי. אולי היא באמת מתכתבת בוואטסאפ תוך כדי? מי יודע מה היא עושה שם. מה שבטוח, את הדגדגן לא ממש מצאתי מהזוית הלא נוחה הזאת. אני ממשיך ללקק במקום שנראה לי הנכון ביותר ומקווה שפגעתי. בשלב מסוים הילי מתרצה ואומרת "הו, שלום, הנה דגדגן". היא מורה לי להגביר את קצב הליקוקים. ולהגביר יותר. ושוב יותר. אני מתחיל לחשוב שאולי היא באמת הולכת לגמור. היא גונחת בווליום עולה ובקצב מתגבר. ובשלב מסוים - כן! היא גומרת בקול גדול ובתנועות גוף דרמטיות. אני שמח וגאה. גרמתי לשולטת שלי לגמור! אין כבוד וסיפוק גבוהים מזה.

וואו. אין לי מושג כמה זמן זה היה, אבל זה היה ארוך. מאוד. הילי אומרת לי לחזור לקצה המיטה עם הראש אל בין הרגליים שלי. אני מבצע. בדרך עוד נשפך לי מהפה ריר שכבר היה בדרכו את הכוס שלה. שרירי הצוואר והעורף שלי כואבים כמו שלא כאבו מעולם. היא נותנת לי לחכות כמה רגעים בתנוחת העובר, ואז קוראת לי לצאת מהחדר. היא אומרת לי ללכת לחדר המקלחת לשטוף פנים. אני שוטף. היא אומרת לי שכל הבגדים שלי והתיק שלי ליד דלת הבית. שאתלבש ואלך, שאודיע לה כשאני מגיע ושלא אעז להחליף את התחתונים מתחתוני הבוקסר הורודים שעלי כרגע. היא אוהבת מאוד לשלוט במה שאני לובש.

אני מתלבש והולך. בלי מקלחת, בלי שיחה של אחרי, בלי ליטוף, בלי הכרה שהייתי טוב. פתאום אני מוצא את עצמי בחוץ. גשם זלעפות ואני צריך לנהוג לפחות שעה. מעבר חד מחלום חזרה למציאות. מעבר חד מדי. אני מרגיש קצת נטוש מהשליחה הנמהרת הזאת החוצה.

מניע את האוטו, מסתכל על השעה. 13:00 בדיוק. אמרתי לה בהתחלה שאצטרך ללכת ב-13:00 בדיוק. אחר-כך אמרתי שברבע לאחת אפילו. היא לא כיבדה את גבולות הזמן שלי. פעם ראשונה שאני מרגיש שהאמון המלא כל-כך שלי בה נפגע. יוצא לדרך. אני מקווה שאגיע בזמן. אני אמור להגיע בזמן. למרות הגשם. לקחתי טווח בטחון.

אני מגיע לעבודה עם זמן. מודיע לה שהגעתי. מתלבט מאוד מה לומר ואיך לומר לגבי גבולות הזמן שנחצו. כותב לה שאני ממש מודה לה על הסשן המדהים ושאני מבקש להקפיד יותר על גבולות הזמן שלי. היא מתעצבנת ואומרת שאמרתי אחת ויצאתי באחת. אני כותב לה שאמרתי רבע לאחת. ושבכל מקרה היה סשן מדהים. היא עונה לי בהודעה קצרה, "סתום תפה". אז אני סותם. עוברות עשר דקות ואני עדיין סותם. עשרים דקות ואני עדיין סותם. שעה. שעתיים. אני סותם. אני מתחיל להבין שהיא מענישה אותי ושאין לי מושג מתי היא תיצור איתי שוב קשר. האם היא בכלל תיצור איתי שוב קשר? אולי הרגזתי אותה באמת? לא, לא סביר. זה פשוט עונש, זה חלק מהמשחק. אני עדיין מפחד שהיא לא תיצור איתי עוד קשר בכלל.

במהלך הערב אני מבין שאם אני רוצה שהיא תהיה איתי בקשר אהיה חייב להתנצל. גם אם אני חושב שאני צודק. אני מעדיף להתנצל ולא לאבד אותה. קצת אחרי עשר בלילה אני כותב לה. "הילי אני מתנצל. בבקשה תסלחי לי". אחרי שלוש דקות היא מגיבה. "הכל בסדר גוזל. איך אתה מרגיש?"

היא אמרה שהכל בסדר! היא שואלת איך אני מרגיש! כבר חזר לי החיוך לפנים.

"המון דברים. גם טוב וגם רע".

"תתחיל בטוב"

"אני סופר נרגש שמאוויים כל כך עמוקים שלי מקבלים ביטוי ממשי סוף סוף. ואני כל כך שמח שאת מכל האנשים השולטת שלי. אני מרגיש שאני יכול לבטוח בך בעיניים עצומות. מילולית. שמתי לב שאני מרגיש אפילו קצת הערצה כלפייך. את מאוד מרשימה אותי. בכל המישורים. כולם."

"יופי גוזל"

"שאעבור לתחושות הקשות?"

"בבקשה"

הרגשתי היום קצת שנזרקתי מהבית בחופזה, בלי אפשרות לנשום רגע אחרי הסשן, בלי להתקלח, בלי לקבל מילה טובה, ליטוף, עידוד שהייתי טוב ושהיית מרוצה ממני. היה לי קשה לצאת לנהיגה בגשם מיד אחרי הסשן. בעיקר כי הסשן היה מאוד קשה. כשלעצמו הקושי מבורך מבחינתי. אבל המעבר לחיים בחוץ היה חד וקשוח.

"לא להתבכיין. מה אתה מרגיש עכשיו?"

"עכשיו כשאנחנו מתקשרים אז אני מרגיש שוב את תשומת הלב שלך, אז הכל כבר השתנה"

"יופי. פעם הבאה תהיה מאוד ברור עם השעות של הלו"ז שלך. אחרת תשלם על זה. כמו שראית, עונשים מגיעים בכל מיני צבעים. אני אהיה אכזרית."

אני מאמין לך הילי, את תהיי אכזרית. לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר מהאכזריות שלך.