א ו ר פ ר א

זה היה
הרעד.
שעבר.
בבשר הירך
הלבנה.
וכאב התשוקה.
על לשונך.

רגעים שהשתרכו
לאהבות.
וטיזינג של הנפש.
ושקרים של מחשבה.
אני ואתה.
עומדים עכשיו
כמהים.
מתכוונים.
מול המציאות.
זו הנשכחת.

תשוקתך
הוא אומר.
שלי.
כמו גופך.
כמו נפשך.
בתוכי.
גם כשאינך.

שיהיה בוקר נהדר :)

מתחככת בו ואיתו
ומולנו על הבמה
שלום חנוך ומשה לוי.

..." אין חשש
פותח דף חדש.
הדרכים הידועות בן באתי.
שורשים אבודים בזמן.
לראות
אחרת מכאן... "

(אהה
את התשואות הרגשתי מצוין...
על ירכי..:)

מדליקה עבורך
את הסיגריה.
מבקשת
לשמש לך.
רוצה
לחבר עוד
מצלילי
השירה
שרק עבורך.
להביא את
שיגרת השלכת
עד אליך.
שתפורר.
ואת חום השמש.
מתחננת
לכאב שבסער אהבתך.

לפעמים
המילים
פשוט
מתייתרות.

על השחור.

(אבק.. נו מה ..:)

חלמתי שאתה מתקשר ואומר לי
שאתה בדרך לכאן.
כל כך נעם לי שהמשכתי לישון.

כאמברוסיה
על שולחנך.
עקודה בכאבך.
פשוטה.
ערוכה.
ונוטפת.
נקטר.
אכזריותך.
נימוחה.
והטעם
נמוג.
מעל לשונך.

המוסיקה מהדיסק
שלך משתלטת
על המראות החולפים
כה מהר. כביש שש. בוקר.
אתה מתקשר. לד זפלין.
אנחנו צוחקים. מנהרה.
אתה מנתק. יוצאת.
I never knew how much I love you
מתקשרת לחברה.
פתח תקווה.
מודיעין. ירושלים.
ישר.
Slave to love
ושוב חזרה.
בזחילה.
על כביש ארבע.