מבעד למראה

אני שוב מוצאת את עצמי על הכיסא בחוף הים הקבוע שלנו, אבל הפעם - ממתינה לך.
זה לא דייט רגיל ואתה לא אוסף אותי.
יושבת וחושבת על מה שעומד לקרות.
הגעתי בלי תחתונים כי זה מה שביקשת- סליחה, אמרת.
אני ישובה וממתינה וגם מתחילה להרטיב...
אני מתחילה להסתכל בעדינות לצדדים, הפחד שמישהו יזהה, יקלוט... המחשבות שלי לא רגועות, בעיקר ממה שעומד להגיע ולקרות לי... איתך!
אני מתחילה לחשוש שאם אצטרך להתרומם מהכיסא יראו את השלולית שלי...
אולי יראו את הרטיבות על השמלה מאחור...
באיזה מוד אתה תגיע ועד כמה איאלץ לשמור על השקט ואם בכלל אצליח..
האם תהיה אבא? האם אהיה הזונה שלך? או אולי גם וגם..
מחכה כבר להכנע ולהתמסר לך. רק לך.
לצרוח ולהשתולל עליך ושאתה תרגיע ותמתן אותי, תשרטט לי גבולות ברורים.
תגיד לי מתי לגמור , איך ואם בכלל ...