ביאליק ...... על ארבע!

עם ישראל נגלה בשעתו היפה. כבר שבועיים מאז שקוקי שלנו נפרדה מעולמנו ועדיין אין ספור חברים אף שלא הכירוה, מתעניינים בגורלה ובמה שעבר עליה, באמת ולא רק מסקרנות גרידא.

חבל שהעם שלנו מתחבר ומתלכד תמיד רק בשעת צרה... חבל שבזמן אמת, כשהכול נראה ורוד, אנו שוטמים האחד את השני וצרי עין זה לזה.

ברצוני להציע הצעה, שלבטח תהיה לזכרה...

כפי שיש בעמוד הראשי בכלוב פורום/בלוגים/אלבומים/חברים וכו' להוסיף "לתת ולקבל"...

מקום מיוחד שבו אפשר לתת- אך ורק לתת מחמאות או לומר דברים טובים על מי מחברי הקהילה. שום דבר שלילי לא יופיע שם והשולל ייחסם.

ולקבל- כל מי שצריך עזרה בזמן אמת/ מישהו שיקשיב לו/ עזרה אמיתית בלבד ללא ציפיה לתמורה כספית/מינית/פרסומית וכו'. הכי טוב שההתכתבות לצורך שפיכת לב תהיה אנונימית. בלי שהצדדים יידעו מי מולם וכך יוכלו באמת לשפוך את ליבם ולא להגיע למצב הנורא שהגיעה אליו קוקי שלנו.

*הדברים נכתבו בלשון זכר, אך הם מוכוונים כמובן לזכרים ונשים כאחד.

מהמעט שהכרתי, היו בה המוןןן אנרגיות ושמחת חיים וברצוני לומר לי ולכולם/ן משהו לזכרה.....

אין לדעת בנבכי נפש האדם לאחר מעשה, מה גרם לה לחתוך מאיתנו, אבל עצם זה שאדם מוכר לנו נזקק למעשה נורא כזה, צריך לגרום לנו ל"אבל אשמים אנחנו", אם כל אחד מאיתנו היה רואה את האחר ולא רק את עצמו אולי היו לנו סימנים מעידים ויכולנו להקשיב, לעזור, להושיט כתף ויד חמה. 

במקום לומר אחר מעשה כמה טוב ומושלם היה האדם, אם נגיד לו את זה קודם ונאזין לו ונהיה קשובים לבעיותיו, זה יחסוך מקרים דומים.

אם כל אחד מאיתנו יפסיק לשנוא את האחר/ לחסום/ להטריד ובמקום זה נלמד לאהוב את השני, לכבד אותו, לחשוב מה טוב לו ולא רק מה טוב לנו, ככה אולי נמנע את המקרה הבא.

יהי זכרה של קוקי ברוך.

הלכתי לקנות למלכתי מתנה בחו"ל... שוט! עברתי שש חנויות עד שמצאתי אחד מושקע...

שוט מושקע צריך חריטה עם שם כמובן, אז הלכתי לחרט. רואה החרט את השוט (כנראה לא רגיל לכאלו דברים) ונקרע מצחוק עלי.

לא אהבתי משום מה את הצחוק שלו עלי, אז שאלתי אותו בעברית בנימה מכובדת ורגועה: "תגיד, אמא שלך זונה?" והוא עונה לי: What?  אמרתי לו: "What What? אמרו לי...אמא שלך מביאים לה שקל, מחזירה עודף".

משום מה הוא לא הבין, אבל אני את נקמתי הגשתי קרה!

עבר שבוע וסשן נוסף הגיע לפתחי. לבושה כמו כלבה זנותית זחלתי מול כלבלב אחר, מיוחמת ומבינה את מעמדי העלוב. כשמלכתי Domperignon גלגלה אותי בשטיח הבנתי היטב את פחיתות ערכי. הכמיהה האינסופית לשליטת מלכתי עזרה לי להבין סוף סוף בבירור מה המלכה גורמת לי... היא גורמת לי אושר! למעלה משלושה חודשי שליטה גרמו לי לרגיעה גם בחיי האמיתיים, ליישוב הדעת, ליחס סובלני יותר כלפי הסביבה. "לא נהוג" להביע רגשות בין דומית לעבד, אבל מוסכמות נועדו להישבר, מלכתי גורמת לי אושררר בל יתואר!

הערב חוויתי משהו חדש. זחילה בלבוש זנותי ורוד, עם חוטיני תואם וטוסיק חשוף, במרפסת מול בנין רב קומות. הבושה נעלמה, אני כלבה זנותית הכי מיוחמת שיש, אין מה להתבייש.

הבונוס הענק של ההצלפות, ליקוק רגליה המדהימות של מלכתי, ישיבתה עלי שמגע עורה החשוף בעורי גרם לי צריבה של התרגשות כמו ברזל מלובן... אכן יש טעם לחיים!

קידום קיבלתי, קידום כה שווה,
לנהל את היומן המלכותי בעתיד ובהווה,
אך לא פיללתי למגוון כזה אשר אני חווה,
אושר צרוף לנהל כלבלבים כעוזר מלווה.

כלבלב ראשון פנה אלי, הוא מאוד אוהב שליטה,
הוא יסביר למלכה בדיוק מה הוא אוהב במיטה,
הוא יגיד לה מתי הוא מוכן לפגישה בביתה,
היא תהיה מאושרתת בלשון המעטה.

כלבלב נוסף שטורקים לו דלת הוא נכנס מהחלון,
כשסוגרים את החלון הוא מתחכך לו בוילון,
אולי זה קשה לו לקלוט שאם המלכה חוסמת ומעיפה אותו בבעיטה עד איילון,
אז דרכי הוא לא יזכה לשירות של בית מלון.

כלבלב שלישי הוא לא פניה הוא קטלוג, כשהמלכה מסרבת ופוקדת מעליו לדלוג,
הוא לא מרפה, כי תוך 8 שנים הוא פסיכילוג,
יכול הוא לקבל את כלבלבי המלכה באתרי הפורנו ובבלוג.

כלבלב רביעי חושב שהוא פסל החירות,
המלכה תתאהב מיד כשיבוא להעניק שירות,
אך כשהוא אלי שלח את תמונתו... חייב לומר לו תודה בשיא הבהירות.
לאחר שלושה ימים רצופים, נגמרה לי לפתע העצירות!  

אללל    תמיינו    לי    את    הזוח!!!

מלכתי זמנה יקר, מי שאינו כלבלב רציני ומוכן לשרת, להתמסר, לפנק, לציית לדרישות... שלא יפנה אלי.... 

הדרך לחסימות קצרצרה!