אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Night's child

Defying the bell shape curve
לפני 9 שעות. 19 בפבר׳ 2020, 8:17

ברור ומקובל ומובן שאם אני נמשך לאספקט כנוע בנשים, אז יש בי אספקט שנהנה להכניע. אף אחד לא זועק גוועלד נוכח המשוואה. יתר על כן, ברור שהיא ואני ממוקמים על ציר חווית השליטה. איבוד שליטה מחד ואחיזה איתנה בה מאידך.

 

ברור ומקובל ומובן שאם אני נמשך לאספקט מזוכיסטי בנשים, אז יש בי אספקט שנהנה להכאיב. אף אחד לא זועק גוועלד נוכח המשוואה. יתר על כן, ברור שהיא ואני ממוקמים על ציר חווית הכאב. עונג מתחושת הכאב מחד ועונג מהרגשת גרימת הכאב מאידך.

 

אבל

 

סליחה,

 

 אאא-בבב-ללל

 

אם אני נמשך לאספקט הצורך הילדי-הורי  (Daddy issues) בנשים אז... אז... זה רק שלהן! שלהן!!! בטאבו זה שלו. לי? הצחקתם אותי. בי אין ולו מעט מזער של Daddy issues.

 

לא נשמע לכם אווילי?

 

משום מה יש קונצנזוס שפרט עם חוסר על ציר (שליטה, כאב וכו') מסוים נמשך לפרט עם עודף באותו הציר, ולכן איש לא מתפלא שאדם עם סוגריים בהם כתוב "שולט", יהיה מעוניין במישהי שלה "נשלטת" כתוב בסוגריים, אבל מבהיל מאוד להודות שאם דום נמשך לנשים עם Daddy issues, אז גם אני ממוקם על הציר.

 

נשמע לכם אווילי!

 

 

הביטו במראה שולטים יקרים, או שאני אגיד אתכם לאבא.

לפני 6 ימים. 12 בפבר׳ 2020, 21:45

אני מחבב את הכלוב. אין לראות בכתוב בפוסט משום סתירה לכתוב במשפט הקודם.

 

"מה אני צריכה לדעת על הכלוב?" היא שואלת  בתום ששמור למי שבתוליה מעידים כי הפעם הראשונה עוד לפניה.

אני יכול להשיב מספר תשובות לשאלתה, אבל משיב לה רק אחת. את זו שרלוונטית לה.

 

"הכלוב הוא המקום היחיד שאם אקרא תיאור, עמוס סופרלטיבים, של עלמה על פגישתה עם ספסמנט נדיר שאין כדוגמתו של המין הגברי, במקם לחשוב 'בחורה מאוהבת', אני אחשוב 'בחורה בסיכון'. פרט לכך תרגישי אחלה. הכלוב הוא באמת מקום נהדר."

לפני שבוע. 8 בפבר׳ 2020, 17:07

לעיתים כשאני נוזף בה, מבטה הופך מבולבל הרבה וכעוס מעט. אילו הבלבול והכעס היו משקפים את כל שהתעורר בה, הייתי נותן להם להיות, אבל כששני אלו מכסים על סוגיה עיקשת וחמורה לאין שיעור: האם יש לי ערך, נורת אזהרה דמיונית נדלקת ותובעת את תשומת הלב שלי. "כמה חסרת ערך אני, אם אני לא מצליחה לרצות את הדום שלי." אינה מחשבה שאני רוצה בראש שלה.

 

אם היא קרובה, אני קורא לה לחיבוק. כשהיא עטופה ובוכה, אני לוחש לה שהיא ילדה נהדרת ובחורה נהדרת.  נכון, היא לא סיפקה גחמה שלי. נכון, הייתי מעדיף שתספק אותה. נכון עוד יותר שזכותה לגלות גבולות חדשים וחובתי לכבד אותם.

 

דווקא אצל אלו ש- BDSM הוא צורך, חשוב לזכור את הפער שבין ליקוי (להבנתה) בתפקודה כסאב לליקוי בהיותה בת אדם, והראשון לא מקרין בהכרח על האחרון. אם הרגשת הערך העצמי נובעת אקסקלוסיבית או ברובה מהתפקוד בסאב, ישנה בעיה חמורה מאוד. "אני בחורה לא ממש שווה אבל סאב נפלאה" היא הצהרה בעייתית שתסביר, לא אחת, את המשיכה החולה ל- BDSM. כך אני סבור.

 

עסקת חבילה מוצלחת הרבה יותר היא בחורה נהדרת עם הרגשת ערך עצמי מלא וסאב לא מושלמת, מסאב מושלמת ובחורה פגומת ערך.

 

ואת,

את בחורה נהדרת, והיותך כך מְעֻלֶּה, גם עבורי.

 

 

לפני שבועיים. 30 בינו׳ 2020, 8:11

אני מנשק את הסימנים הכחולים שלה. "כחולים" זה רבע מהאמת, הם גם סגולים, צהובים ושחורים והם מפוזרים על הגוף שלה. היא מאפשרת לי לנשק אותם בנחת, למרות שחלק מהתנוחות שאני מניח בהן את הגוף שלה, בהחלט לא נוחות לה. כשאני מסיים, היא פוקחת את העיניים שלה ומביטה בי במבט מהורהר. אני נשכב לצידה ומחכה שהיא תסדר את התהייה שלה לשאלה.

 

"מה אתה אוהב יותר. לעשות אותם או לנשק אותם?"

 

"זה תלוי הקשר, תלוי סאב" אני משיב.

 

זה הזמן שלה להמתין עד שאסדר את המחשבות שלי.

 

"כשמדובר בגוף שלך. אני אוהב יותר לנשק את הסימנים. בנשיקה אותם יש תביעת בעלות עמוקה יותר, תביעה לה שותפים חלקים נרחבים יותר ממני מאשר אלה שיצרו אותם. יש בנשיקה סגירת מעגל, אבל יותר מכך, היא התכלית. יש בה גוון ייחודי של אינטימיות שמכבד את הקרבה שנוצרת לאחר שצולחים קושי ביחד." אני מרגיש שהתשובה שלי הייתה יכולה להיות מנוסחת טוב יותר.

היא עוצמת את העיניים שלה ומצמידה אותי אליה.

 

אני חושב לנסח את התשובה שלי מחדש, והיא כאילו קראה את המחשבה שלי אומרת "אני אוהבת את השקט הזה שעכשיו. הוא..." היא נושמת עמוק ולאט, כמו כדי לאשר לעצמה "הוא כל-כך שקט השקט הזה". היא תמיד הייתה טובה ממני בשימוש במילים. גם את הפשוטות שבהן היא טווה לקסם. 

לפני שבועיים. 29 בינו׳ 2020, 20:57

לא

תחתונים ב- 300 ₪

וגם לא

חזייה ב – 600 ₪

 

היו יוצרים את האפקט של

גופיה ב – 35 ₪

וטרנינג של בית

 

 

והוא כל כך הרבה יותר שווה.

לשמחתה, זו גם דעתה. 

לפני 3 שבועות. 25 בינו׳ 2020, 18:19

אני זוכר את הלילה שנותרנו ערים, עד שהשמש הקיצה והצטרפה אלינו על החוף שאני אף פעם לא זוכר את שמו. הלחיים שלך היו סמוקות עדיין, והריח שיש לך כשאת אוהבת אותי הקיף אותנו כמו בועה שקופה שהמתיקה לנו סוד שהיה רק שלנו לדעת. גבעול אחד של עשב שהסתבך בשיער שלך, היה כתם ירוק על חום של חוף ים. לבשת את חולצת הפלנל שלי עם כפתורים קלועים אל נקבי הבד שלא להם נועדו. היינו שיכורים מדי בכדי שנבין איך זה לעזאזל שבתחתית החולצה נותר כפתור נוסף ובלי אף נקב מנגד לעטוף אותו. את צחקת מכל הלב את הצחוק המתגלגל  שלך וכבר אז ידעתי שהצחוק הזה שלך יהיה הקולן שלי לכל כך הרבה דברים שרוטטים בי בפראות נטולת סדר.

 

אחר כך נרדמנו והתעוררנו והשמש שהמשיכה בלעדינו את טיולה ברקיע הציעה לנו לטבול שוב במימי האגם. את פשטת את הבגדים רק כי לא הסכמתי אחרת, ונכנסת לכנרת בריצה ויצאת ממנה בריצה מהירה אפילו יותר כשהבנת שאין לי כוונה להצטרף. את עיקמת את האף ואני חייכתי, את עשית פרצוף כועס שהיה חמוד כל כך שמשכתי אותך אל תוך האוהל ואהבתי אותך שוב אבל אחרת. זה היה לך חדש ומרגש ומכאיב, אבל הכי הרבה זה היה לך טבעי. טבעי כמו גבעול העשב, שלמרות כל שעוללתי לך, נותר עיקש ושזור בשערך. טבעי כמו שלכמה רגעים הפכת לי לבית.

לפני חודש. 18 בינו׳ 2020, 15:31

היא: אולי תלך כבר? 

אני: את לא רוצה שאשאר?

היא: אני רוצה! 

אני: אז? (אני שואל אותה בעוד ההבנה מניצה בי)

היא: אני מפחדת שתלך כי אתה תרצה ללכת, בגלל זה אני רוצה שתלך כי אני רוצה.

 

 

אני הלכתי והיא

באה אחרי. 

וחוזר חלילה

 

 

 

 

 

 

לפני חודש. 11 בינו׳ 2020, 17:00

היא נכנסת למיטה אחרי מתכסה בשמיכה כי קר בחדר הירושלמי, מבקשת סליחה חרישית ומתכסה גם בי. מתכסה בי כי קר לה בנשמה. תהיה זו ידי או רגלי שהיא תמקם בעדינות על גופה כשהיא מצטנפת לשינה. "אני צריכה להרגיש את המשקל שלך עלי. אני צריכה שתשמור עלי מלהסחף למקומות שאני לא אוהבת." היא הסבירה לי אי אז כשהכרנו והיא הייתה לי אך סימן שאלה. 

 

גם היום היא סימן שאלה עבורי, אבל בשונה מאז, היום היא גם כמה פסיקים ונקודות, ואולי אפילו סימן קריאה או שניים.  בעוד שעדיין היא מבקשת את המשקל שלי עליה, אני מבקש עבורה את היכולות לעוף, להבין שלא כל תעופה הנה היסחפות אל האופל. היא, חכמה ואמיצה שהיא, מצליחה להבין את ההבדל ולהעז.

 

בלילות שלנו, אני עדיין המשקל שמעגן אותה אל הקרקע, אבל בימים היא מאפשרת לי להיות החבל שאחיזתה בו נוסכת בה תעוזה לפרוש כנפיים מהססות ולעוף.

לפני חודש. 28 בדצמ׳ 2019, 17:24

לו הייתי יודע כיצד להפוך אותך למאושרת, את היית המאושרת בעלמות.

עד שאדע, אמשיך להכאיב לך. אומנם ביחס לאושר, ההנאה היא נחמה פורתא,

אבל את ההנאה הזו, אני יודע להגיש לך היטב.

לפני חודש. 26 בדצמ׳ 2019, 19:40

"בוא" היא אומרת ומושכת את כף ידי שאחוזה בכף ידה.

"לאן?" אני שואל אותה ישוב במקומי, משועשע מהניסיון שלה להזיז אותי.

"למים. אני רוצה לשחות"

"אבל קר, תינוקת, ואת קצת מושכת באף" את העובדה שהבריכה סגורה עכשיו אני נמנע מלציין.

"אבל מיםםםםם" היא מדגישה את המילה האחרונה בעיניים בורקות והתרגשות שאני לא יכול להישאר אדיש לה.

 

האמבטיה בחדר המלון שלנו נמצא במרחק של פחות מחמש דקות מאיתנו, כולל הליכה מעלית ושוב הליכה. מגבת גוף זנוחה אך נקייה נמצאת לא רחוק מאיתנו. זה לילה ללא ירח והבריכה, שמוארת בעיקר מהאור הבוקע מחדרי המלון, נראית מזמינה. אני נעתר לרצון שלה ומקווה שאני עושה את הדבר הנכון עבורה.

 

היא מובילה אותי אל שפת הבריכה. היא טובלת במים הרדודים ונעמדת. השמלה הפשוטה שלה נצמדת לגופה ושיערה הארוך נדבק לשמלתה. היא עוצמת עיניים ומתחילה לנוע לצלילי מוזיקה שרק היא שומעת. היא יודעת לרקוד, היא רקדה לא מעט בחייה. הריקוד שלה איטי ומפתה. כל כך מפתה שלרגע אני מקנא במי שנמצא שם לנגד עיניי רוחה. רק לרגע.

 

מאוחר יותר, כשתהיה ישנה אני אלחש לאוזנה את הקנאה רק כדי לגלות  שאינה ישנה כלל. "אין לך אפשרות לנצח את מי שרקדתי עבורו" היא תגיד לי ותתכרבל אל תוכי. "אף אחד לא יכול לנצח את הירח, גם לא אתה". "אבל אפילו לא היה ירח" אני רוצה לומר לה ועוצר את עצמי. המחשבה שלי מצחיקה אותי והצחוק שלי מצחיק אותה אל שינה.

 

אני ניגש להביא את המגבת ושב לעמוד על שפת הבריכה. עומד ומביט בה רוקדת. תנועות מינימליסטיות ומדודות. היא היחידה שאני מכיר שיכולה לרקוד כמעט בלי לנוע. בכל פעם שאני רואה אותה רוקדת אני נקרע בין הרצונות לזיין אותה ולעטוף אותה.  הפעם, אני רק רוצה להיות בתוכה. לא לזיין ולא לעטוף, אלא להיות דומם בתוך הגוף שלה. קר בחוץ וקר גם במים. חולפות דקות ספורות והיא מתחילה לרעוד. רוקדת ורועדת. אני ניגש לעטוף אותה במגבת ומוביל אותה אל המלון, החדר ואז אל האמבטיה שמשתפת פעולה ומתמלאת במים חמים מהר. בדרך אני שם לב שכמה מאורחי המלון צפו בה ממרפסות חדרים. אחד מהם החזיק את הסלולרי כך שנראה היה שצילם.

 

אני מעמיד אותה במרכז האמבטיה ומכוון את הזרם לעברה. אני שוקל לרגע להפשיט אותה, אבל גחמה שאין לי הסבר לה גורמת לי להושיב את באמבט המתמלא בעודה לבושה בשמלה. היא מתיישבת בה לא לפני שהיא מבקשת ממני להיכנס גם כן.  היא שוכבת כך שהחזה שלה על שלי. המים שעוטפים אותנו עכשיו מכל עבר חמים, אבל היא עדיין רועדת. היא מנשקת את הלחי שלי ארוכות ואז את השנייה. כשהיא מרוצה היא מסתובבת בגבה אלי ומהדקת את ידי סביבה לחיבוק.