בשנה או השנתיים האחרונות יצא לי לפקפק באופי התפקיד שאני לוקחת בעולם השליטה. אף פעם לא פקפקתי השייכות שלי לעולם הזה, אבל כן באיך אתנהל בעולם הזה.
את עולם השליטה הכרתי דרך יזיז מוצלח. הייתי מאוד וניליות בזמנו עם מוח קינקי וסוטה - והוא ידע לנווט את זה לכיוון הרצוי שלו, נשלטת זוהה וצעצוע מין. והרגשתי טוב. הרגשתי שלמה. הרגשתי שמצאתי את המין הטוב ביותר בעולם - אבל לא את שותף הנפש הנכון, ובכך יצאתי למסע ההזוי הזה של להבין מה נכון לי בעולם הזה.
לא התחברתי לסרטי הפרונו שרצים ברשת, לא הצלחתי למצוא את המנטליות שבזה, אז הלכתי לקרוא ספרים. זה התחיל מרומנים אירוטיים והתגלגל לרומנים בסמים - רובן הגדול מוכר בעולמנו וחלק לא קטן מאיתנו מזלזל בזה או באשליה הלא מדויקת שהסיפור בספר נותן.
אבל
את הקווים הכי בסיסיים הצלחתי ללמוד ולנווט לטובתי דרך הספרים האלה. הקשת הרחבה שיש לעולם בשליטה נפרש בפניי כמו קשת המגדרים והנטיות המיניות שיש היום, בצורה הכי צבעונית ורחבה שיכולתי לראות.
כך גם הכרתי את הכלוב וביליתי בו זמן מועט ואחכ, טוב היום, יותר.
תחושת השלמות כנשלטת הייתה תחושה.. מהיותר טובות שחוויתי. אבל זה לא היה זה. זה לא הסתדר לי עם האופי שלי כאדם, עם הדומיננטיות אמיתית ששוכנת בתוכי.
אני יודעת מה אני רוצה, ואיך אני אוהבת את הקפה שלי. אני יודעת מתי אני רוצה לאכול - ואין אף אדם בעולם שיתעסק בתפריט שלי. אני מעשנת וזאת עובדה לא נתון הניתן לשינוי - לא בכמות ולא במיקומים.
והגיע הזמן להפסיק להתפשר לטובת איזה שולט שאולי יביא אותי לחוף מבטחים - ואולי סתם לא יתאים לצרכיי.
בנימה זו, הכרתי מישהו.
אנחנו יוצאים כחודש וחצי והוא ונילי שחולם להיות נשלט.
מצד אחד אני כ"כ אבודה ופוחדת - ומצד שני אני מרגישה שזכיתי בלוטו.
אני מניחה שיהיו עוד פרטים בהמשך
בינתיים,
ממני, טושי - המלכה שלו😇🤭
*טיפ - אם תתרגמו את המילים, יצא לכם אותי 😉