בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

A Tinderella Story

I am just a girl, standing in front of a boy, asking him to spank her
לפני 6 חודשים. 8 במרץ 2021, 17:33

"היו לנו חוויות מדהימות ואני מעריכה אותך מאוד", כותבת לך. "תודה על כל מה שנתת לי במסע הזה".

אתה לא נלחם. מה שכתבתי נשמע מפוכח, רציונלי. בהתכתבות אני מנוסחת לעילא. אני שונה עכשיו, אחרת ממי שהייתי כשהכרנו לפני שנה וחצי. החיים שלי שונים, הבדס"מ שלי שונה. אתה מצפה לאותה התמסרות כשאתה מרים את המתג, אבל אני כבר לא נדלקת בקלות. 

אני מכניסה מילים כמו "כרגע", "עכשיו", כדי לרכך את המכה. לא בשבילך, בשבילי. אתה מבטיח לי שהדלת לא נסגרת לעולם ושתמיד תהיה שם כשאצטרך אותך. אני מאמינה לך. אני סומכת עליך.

בצד השני של המקלדת הדמעות לא מפסיקות לזלוג. אני רוצה לשמח אותך בפעם האחרונה. מצלמת את השד הלבן והרך שלי, העור העדין שאתה כל כך אוהב, מסומן בסימן כחול מושלם מאתמול בלילה.

"אחרונה לפרידה", אני כותבת, משתנקת מבכי.

"זה כבר לא שלי", אתה עונה. לא פותח את התמונה. מוחק את היסטוריית הצ'ט. 

במסך הלבן אין סימן שהיית פה אי פעם.

לפני שנה. 11 ביוני 2020, 10:25

תגיד תודה.

תגיד תודה שעניתי לפנייה שלך. תגיד תודה שנחשפתי. תגיד תודה שנתתי לך את הטלפון שלי. תגיד תודה על סיפורים אישיים שחלקתי איתך בפתיחות ועל ההקשבה וההכלה לסיפורים שלך. תגיד תודה על האמון. תגיד תודה על ההומור. תגיד תודה על המגע והגניחות. תגיד תודה על ההתמסרות. תגיד תודה שלא שיקרתי לרגע ולא הסתרתי מי אני ומה אני רוצה ובתמורה, ביקשתי שתחזיר לי באותה מטבע. תגיד תודה על זה שסלחתי כשלא היית כנה. תגיד תודה על הפנטזיות. תגיד תודה על המימוש. תגיד תודה על זה שמישהי כמוני בחרה לתת את כל אלה לך.

על לא דבר.

לפני שנה. 9 ביוני 2020, 9:01

איך זה 

שגם כשאני לא רוצה כלום 

אני עדיין לא מקבלת מה שאני רוצה?

לפני שנה. 4 ביוני 2020, 21:08

היער היה הפנטזיה האולטימטיבית שלנו, אבל איכשהו היא הצליחה להתפספס לנו שוב ושוב. נפרדנו, חזרנו, כעסנו, נשברנו, תיקנו. ואז מזג האוויר היה גשום ואז היתה קורונה ועוד ועוד מכשולים.

כשאנחנו מתקרבים לדרך העפר אני פוקחת חצי עין ומביטה דרך החלון. אני טרמפיסטית במושב האחורי שלך, מנמנמת רוב הדרך ולא יודעת מה מחכה לי בעוד זמן קצר. אני רואה את העצים והלב שלי מתחיל לדפוק מהתרגשות. זה סוף סוף קורה. אנחנו באמת עושים את זה.

"איך אתה נוסע?" אני משחקת את החשדנית, ואתה מתרץ באיזה תירוץ. כשאנחנו מתקרבים לשולחנות הפיקניק, שם אתה אמור לקשור אותי ולבצע בי את זממך, אנחנו מגלים אורחים לא רצויים. זה לא בתוכנית. כמה סיבובים ואתה מוצא פינה מרוחקת ביער. אין שם שולחנות אבל יש אותי, כבולה ומבוהלת וחצי עירומה ונוטפת על המגבת הפרושה על המושב האחורי.

יש הרבה רגעים שאני רוצה לנצור מהלילה הזה. גם את הרגע שבו נשברתי וצעקתי את מילת הביטחון הצהובה שמאותתת שזה יותר מדי. גם את הבכי חונק לי את הגרון כשאתה מזיין אותו, ואני נאבקת לנשום דרך האף הסתום. אני רוצה לזכור איך גיחכת על הרטיבות שלי כשעמדתי עירומה, בוכייה וכואבת כנגד הרכב בזמן שמכוניות חלפו לידנו על הכביש הסמוך, לא מבחינות במה שמתרחש מרחק קצר משם. ואז אני מעורסלת בזרועותיך כשאתה מרגיע אותי ואומר לי כמה שאני טובה, כמה שאתה גאה בי, מנסה לתת למילים לחדור מבעד ליבבות.

מוזר להגשים פנטזיה שדמיינת במשך שנים. זה אף פעם לא מושלם, זה לא היה כל מה שרצינו. אתה חוזר ואומר שכן, וזה לא באמת משנה. נתתי בך אמון ואתה שמרת עליי כמו שידעתי שתשמור. אני לא יודעת עליך הכל, אבל אני יודעת שבחרתי נכון. גם אם הבוקר אני לא יכולה לשבת.

 

 

דרך אגב, יש לי יום הולדת בשבוע הבא. אשמח לפנטזיה אולטימטיבית חדשה.

לפני שנה. 8 במאי 2020, 10:37

הכרתי כאן אינספור אנשים.

מצאתי חברים לכל החיים.

אחד הקשרים הכי משמעותיים שנוצרו פה, עם אחד האנשים הכי אהובים עליי, הוא עם הגבר הזה. וככה הוא חווה את תחילת ההיכרות בינינו.

ומי שלא יכול לחכות להמשך, הנה ספוילר.

לפני שנה. 20 באפר׳ 2020, 21:19

מעניין שככה הוא בוחר לקרוא לחלק היחיד בגוף שלי

שלא סומן בכחול לבן.

לפני שנה. 28 במרץ 2020, 15:31

אני הולכת ומצטמצמת בסגר הזה למשהו שכבר לא הכרתי מזמן.

פעם היו לי הרבה חורים, הרבה שימוש.

ידעתי להטריף במילים, בתמונות.

ידעתי להתמסר ולגרום לאחרים להתמסר אליי.

הדמיון שלי היה אינסופי, הפנטזיות שלי פרצו גבולות. הייתי סקרנית. הייתי להוטה.

היום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על חיבוק. פשוט חיבוק. להניח ראש על מישהו, שילטף לי את השיער וינשק לי את המצח. להרגיש זרועות מסביבי, מושכות אותי קרוב ומוחצות אותי חזק. להרגיש עטופה ומוגנת, כאילו שום דבר לא משנה וכלום לא קיים חוץ ממני, ממך ומהחיבוק.

זה חייב להיגמר ובקרוב, אחרת מי יודע לאן עוד אגיע בקצב הזה.

לפני שנה. 15 במרץ 2020, 10:14

חולים מספר 212 ו-213, גבר ואישה ממרכז הארץ בשנות השלושים לחייהם.

21:00-21:06 תפיסת שיער ונשיקה רטובה ואגרסיבית שמזכירה למי היא שייכת

21:06-21:22 הורדת הראש לאזור החלציים, זיון גרון עמוק וליקוק מתחת לביצים

21:22-21:23 גרירה בשיער למיטה

21:23-21:40 קשירה של ארבע גפיים למיטה תוך אי שמירה על מרחק של שני מטרים

21:40-22:00 עינויי פטמות, זיון שדיים ושימוש בחזה לעינוג עצמי

22:00-22:05 כיסוי עיניים

22:05-22:35 דפיקה וגינאלית וזיון גרון לסירוגין

22:35-22:36 הסרת כיסוי עיניים, גמירה על הפרצוף

22:36-23:45 מקלחת, קפה, התכרבלות במיטה

לא ידוע אם השניים נדבקו גם בקורונה, אך הציבור מתבקש לשמור מרחק מהחולים הללו ליתר ביטחון.

לפני שנה. 29 בפבר׳ 2020, 22:58

טיפ למתכנני פנטזיית אונס

מלבד מילות ביטחון ברורות, אמון מלא, תקשורת אינטנסיבית והרבה הכלה, יש דבר נוסף שכדאי שתקחו בחשבון:

בבואכם לחטוף את ה"נאנסת" בוואן לבן גדול כשהיא יורדת לחניה בלבוש זנותי ומנסה להתחמק משכנים מודאגים בדרך, ודאו מראש שאתם יכולים לצאת מהחניה הזו בקלות עם הרכב מבלי שתיאלצו לבקש מהחטופה לכוון אתכם ברוורס.

(או שפשוט תלכו על סינריו של פורץ ותעשו את זה בבית)

לפני שנה. 23 בפבר׳ 2020, 22:27

סתם, כי עשית לי חשק.

#ללאציצים