לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הפינה שלי

העונש שלכם.
לפני 6 שעות. יום שני, 8 ביוני 2026 בשעה 17:58

אני כבר 9 חודשים נמצאת במשרד רעיל. 

מה זה משרד רעיל?

זה משרד שהבוס יכול להתקשר ולצרוח עליך על משהו שעשית ושניה אחרי זה לדבר איתך כאילו כלום לא קרה. 

זה משרד שאתה יודע שיש לך ניסיון ואתה טוב, אבל כל הזמן מקטינים אותך ולוקחים לך סמכויות. 

זה משרד בו פועלים מאחורי הגב שלך בדברים שאתה מטפל מבלי להגיד לך בכלל במסווה של "צורכי המשרד". 

משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק. 

האמת שאני יכולה להתמודד עם הרבה דברים או לפחות התמודדתי עם הרבה דברים עד אתמול. 

אתמול הבוס שלי התקשר אחרי שיצאתי מהמשרד ובעודי עם בת ה-3.5 באוטו צורח עליי על איזה משהו ובסוף השיחה בלי להגיד ביי מנתק. 

פייר? הסיטואציה לא עברה לי בגרון. 

אבל ישבתי ברכב כבויה לעיני בכורתי. מיובשת. 

מאוחר יותר כשניתחתי את הסיטואציה הבנתי שאני לא רוצה להוות לה דוגמה כזאת. של אישה קטנה שצועקים עליה והעא משתתקת.

אחד הדברים הכי חשובים לי בגידול שלה זה להקנות לה ביטחון עצמי. אני אומרת לה כל לילה לפני שהיא הולכת לישון: " את יודעת שאמא אוהבת אותך מאד? אז היא עונה לי: "כן אמא" ואז אני ממשיכה ואומרת לה: "את ילדה נהדרת ונפלאה וכשתגדלי...." אז היא משלימה אותי בצעקות: " אני יכולה להיות כל מה שאני רוצה!". 

והדיסוננס בין החינוך הזה לבין האגרוף הזה בבטן שאני חווה כרגע קשה לי. 

אני מרגישה לא מוערכת ושמזלזלים בי ולמרות שזה משלם לי את המשכנתה, אני אוכלת את הלב בחיפוש עבודה בתקופה מחורבנת ביותר. 

לפני 10 ימים. יום שישי, 29 במאי 2026 בשעה 13:55

רק לפני חודש למדתי לשחק שחמט. 

זה המשחק הכי מעניין, מאתגר ומרגש שחוויתי. 

למי שעדיין לא יודע לשחק- תורידו דוולינגו (האפליקציה של השפות) ותלמדו.

תודו לי אחר כך.

לפני חודשיים. יום שישי, 27 במרץ 2026 בשעה 9:31

מי שמכיר אותי זוכר שפעם נהניתי לכתוב. 

היום בשל חוסר פניות, ילדות קטנות ואזעקות בין לבין קשה לי לחבר משפט הגיוני. 

אבל לא רק בגלל זה.

בגלל שרוב הזמן אני עסוקה בלשמור על הלב של הבית פועם. 

גדלתי בעיר קטנה לפני שעברתי לתל אביב. 

היו קוראים לזה כביש קטן בין שתי ערים גדולות. 

קצת כמו שאומרים על פינג פונג שזה לא ספורט אמיתי.

מאז ומתמיד הייתי ילדה שובבה.

קיבלתי את זה מאבא שלי שהיה מתפלח מגדר הגן בכל פעם שהיו באים לעשות לו זריקה.

היום חזרתי לעיר בה גדלתי והכל היה דומה אבל שונה. 

העיר הזדקנה קצת.

נפתחו חנויות חדשות. חלק מהישנות כבר אינן.

אחת מהחנויות שביקרתי בהן היום היא עסק משפחתי של בחור שמנמן שהיה איתי בשכבה. 

אני והוא היינו כמו צילי וגילי.

תנו לנו את המדורה ואנחנו כבר נדאג לזרוק לשם את הספריי שיעשה את הפיצוץ הכי גדול. 

מנטוס וקולה כזה.

הייתה לי גם תקופה של נפצים אבל מאז שהתבגרתי ואני נחשפת לכל כך הרבה נפגעי ptsd בעבודה שלי, זה כבר פחות מדבר אליי. 

בכל אופן בבית הספר היסודי אני וגילי היינו אמונים על כיתת הממתקים בפורים. 

מה זה אומר? שבכל כיתה נערכה פעילות אחרת ואצלנו בכיתה פיזרנו מלא חתיכות עיתון, ביניהן, עטפנו ממתקים בעיתונים ומי שנכנס לכיתה היה צריך בזמן מוגבל לאכול חטיף כפי יכולתו או עד לא ידעו.

אני וגילי לא היינו פרייארים אז קישטנו את הכיתה כפי שפורט מעלה ובאחר צהרי היום פרצנו לכיתה מהחלון ואכלנו 90% מהממתקים. 

 

זכרונות מתוקים מהילדות.

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 29 ביוני 2025 בשעה 16:30

זה שגנבו לי את הטלפון אחרי ששכחתי אותו 10 דקות על גג הרכב אחרי שפרקתי את הילדים מהרכב בזמן מלחמה.

3 ימים בהם אין לי התרעות של פיקוד העורף (!)  תמונות של העוללית החדשה ובערך חצי שנה של זיכרונות שלא כולם גובו בענן.

הכי עולב לגנבת זה שיש לי סרטון במצלמות הרכב שמתעד את הגניבה לרבות תמונת פנים ומספר רישוי של הרכב בו נסעה.

עכשיו כל שנותר לי לעשות זה לקוות שמשטרת ישראל תעשה את עבודתה הנאמנה אחרי שהגשתי להם את כל הראיות על מגש זהב.

הו אלוהי הגלקסי A55 אנא עשה עמי חסד. 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 28 ביוני 2025 בשעה 12:07

לפני שנתיים. יום רביעי, 6 בנובמבר 2024 בשעה 4:51

ולצפיה ב-beeg. 

תודו לי אח''כ.

יש שם כל כך הרבה אפשרויות שגם על פניו מה שבד"כ לא מעניין אותי, עשוי לחרמן אותי. 

אני בחורה פשוטה; בד"כ מתחרמנת מאצבעות וליקוקים אבל בזמן האחרון יש לי קטע חזק עם fucking machines.

איזה מגניב זה מכונה שמזיינת אותך ולא מתעייפת לעולם.

זה מה שאני עושה בימים אלה - צופה או מאוננת. 

יתר הדברים לא מעניינים אותי. 

רק היצרים שלי.

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 26 בספטמבר 2024 בשעה 19:52

מזל שאין לנו מצלמות במשרד.

אחרת היה לי ממש קשה להכחיש את זה שפישקתי רגליים על השולחן ודחפתי לעצמי אצבעות באמצע יום עבודה.

השלב הבא זה להצטייד בויברטור לעבודה, הרי ממילא אין לי מוטיבציה לעבוד.

לפני שנתיים. יום שני, 23 בספטמבר 2024 בשעה 6:31

במיוחד. 

עסק משפחתי. 

כבר בתחילת עבודתי שם, "הבוסית" סיפרה לי דברים מזעזעים על מישהי שיצאה לחופשת לידה ועל כמה הם לא מרוצים ממנה.

מודה שכבר אז הייתה צריכה להידלק לי נורה אדומה.

עם זאת, המשכתי בעבודה כי בכל זאת עכשיו אני אמא לילדה מתוקה וכל צעד שאני עושה אני חושבת במקביל גם עליה ועל העתיד שלה. 

יום אחד הם שוחחו איתי ואמרו לי שהם לא מרוצים והייתה התחייבות מצידם שבחודש הקרוב תהיה השתדלות גם מצידם. 

כמובן שבאותו החודש לא הייתה כל השתדלות מצידם. גם לא ניסיון להשתדלות...

ואז ביום בהיר אחד קראו לי לשיחה ואמרו לי "אנחנו צריכים להיפרד" , "את רוצה שנעשה שימוע?" 

אז השבתי: "אני בהיריון". 

אז הם חזרו בהם ועכשיו אנחנו באופן מבאס "תקועים" כמה חודשים ביחד.

לפני שנתיים. יום שלישי, 16 ביולי 2024 בשעה 18:51

Loading ....

לפני שנתיים. יום חמישי, 20 ביוני 2024 בשעה 5:13

לראות את כל המשחקים. 

אני מגיעה עייפה וחסרת עניין למשרד...