סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חוזרת לעניינים

אחרי קצת יותר מעשור מחוץ לעולם הבדסם, כשהפעם האחרונה השאירה אותי מצולקת וכבויה, מוצאת את דרכי חזרה לעולם שתמיד הייתי שייכת אליו, פשוט לא הייתי מוכנה.
לפני 3 ימים. שני, 15 ביולי 2019, בשעה 08:22

אני לא כותבת לו. לא בוקר טוב ולא מה נשמע ולא תמונות של הכוס הרטוב שלי ולא סרטון שלי חונקת את עצמי עם הבננות הענקיות שיש פה בארה"ב (עיבוד גנטי זה באופנה מסתבר).

כי הוא לא כאן בשבילי. אני כאן בשבילו.

הוא האדון. אני הזונה.

שפחה לא תבוא למלך ותגיד לו "מלכי, אני כלכך חרמנית. בבקשה תגאל אותי מיסוריי ותפרק לי את התחת, ואם תוכל לתת לי כמה כאפות ולירוק עליי בין לבין זה יהיה נהדר".

שפחה יושבת בצד, סותמת את הפה, ממתינה בסבלנות (או שלא בסבלנות, זה לא משנה) שהוא יפנה אליה כשהוא רוצה. כשלו עולה הצורך להשתמש בה וכשהוא חרמן.

וברגע שהוא פונה, היא שם בשבילו. למלא כל דרישה, לספק כל גחמה.

כי הוא האדון. היא הזונה.

אז אני יושבת פה, כל לילה, חרמנית בטירוף, רטובה, בוערת, מתה לכתוב לו שאני צריכה אותו, שאז מה אם דיברנו רק לפני כמה שעות, אני מתגעגעת. ובבקשה רק תקלל אותי טיפה. רק תתן לי משימה קטנטנה שתשפיל אותי. משהו שירגיע את הטירוף שיש לי בגוף כשאני חושבת עליך.

אבל מחזיקה את עצמי.

כי הוא האדון. אני הזונה.

זונות לא מבקשות כלום.

לפני שבוע. שבת, 6 ביולי 2019, בשעה 10:38

היא השתדלה לא להסיר את המבט מהשולט שלה, אבל באותה שניה הסקרנות גברה והעיניים זלגו לבן זוגה. זה לא שהיא לא רצתה לראות אותו, היא פשוט הייתה מובכת. בשבילו וגם בשבילה. הוא היה ערום על שש לרגלי השולט הגבוה, הבנוי, הבטוח, עם הזין הענק שהיא הייתה כלכך משועבדת לו בחודשים האחרונים. הוא היה ההיפך הגמור ממנו והיא החזירה מהר את המבט שלה לאדונה, מרגישה את האיזון חוזר אליה דרך עייניו. גיחוך קל עלה בה כשנזכרה שפעם הייתה כלכך חסרת בטחון מולו שלא הייתה מצליחה להרים את הראש לידו. היום העיניים שלו הן חוף מבטחים.

"כלבה תביאי את האוכף"

היא רצה להביא אותו, ממושמעת כרגיל לגבר שמחזיק את הוראות ההפעלה לגוף שלה.

"תניחי אותו על האפס הזה"

היא הסתרבלה מעט עם הכובד אך הניחה את האוכף ביציבות על גבו של בן זוגה.

השולט התיישב עליו ביותר כוח מהנדרש והבן זוג שחרר אנחה חזקה.

"סתום יא זבל. לא רוצה לשמוע אותך"

הבוז שלו כיווץ את הנרתיק שלה והרטיבות התגברה. היא אהבה את שני הגברים הכלכך שונים האלה, כל אחד בדרכו מילא את הצרכים הכי בסיסיים שלה. הסיטואציה הנוכחית הייתה פיצוץ של כל האהבה שבליבה וכל הרטיבות שהגוף שלה יכל לייצר.

"בואי זונה שלי" הוא פתח את הרוכסן ושלף את האיבר העצום שלו "תמצצי"

היא ירדה על שש לצד אהובה המושפל, שומעת את הנשימות הכבדות שלו ותוהה אם זה מהקושי הפיזי של נשיאת המלך שלה או שהוא גם מגורה. מבט חטוף לאיבר שלו אימת שהוא מתנשף מיותר מהמשקל שעל גבו.

השולט תפס את ראשה ודחף אותו חזק מטה, הזין מכה בגב הגרון שלה. הוא הזיז את האגן כדי להגביר את העוצמה של החדירה והחמור תחתיו נאנח שוב ושוב עם כל תנועה קדימה.

"תראה איך אני מפרק לאשתך השרמוטה את הגרון יא סמרטוט. תראה איך היא בוכה כשהיא נחנקת. בטח עם הזין הקטן שלך לא הצלחת להתקרב לה לגרון בכלל"

הוא זיין יותר ויותר חזק, זז קדימה ואחורה כשהוא מזיז את החמור תחתיו עם האגן ואותה עם היד שלו. כולם התנדנדו בהרמוניה מושלמת למען עינוג המלך. היא ניסתה לרסן את קולות ההשתנקות כי ידעה שזה מביא את האדון קרוב לסף והיא רצתה שהרגע הזה ימשך לנצח. ההאדרה שלו על חשבונה ועל חשבון אהובה החוקי הייתה הרגע הכי מחרמן בחייה עד כה.

"איזה זוג אפסים. אי אפשר לדעת מי יותר זבל מרוב ששניכם מושפלים"

הוא התרומם מהר והפך אותה עם התחת כלפיו.

"בהמה את הולכת לגנוח חזק שידע איך את נשמעת כשזין אמיתי נכנס אלייך"

הוא נכנס חזק ובלי שימון מלבד הרוק שעטף אותו. למרות שהיא כבר הייתה פתוחה וחמה לקראתו, נפלטה לה אנקת כאב כי העובי שלו זה לא משהו שמתרגלים אליו.

"אפס תביא לי כוס מים. צריך לוודא שאני לא מתייבש בזמן שאני פותח את אשתך הזונה"

הבן זוג חזר על שש עם כוס מים בידו. השולט שתה שלוק גדול ושפך עליו את השאר.

"שב שם בפינה"

הוא זחל לפינה שהשולט הצביע עליה. השולט הרים את הנעליים שחלץ קודם לכן, זרק לבן זוג אחת על הראש וצחק. כל הזמן הזה המשיך לחדור לה לחור של התחת. עם הנעל השניה הוא הכה לה בישבן, והיא הרגישה שהוא קרוב לגמור מקצב החדירה והנשימות המואצות שלו. הוא זרק גם את הנעל השניה על הראש של בן זוגה, אחז במותניה ושחרר כל עכבה. היה לה בטחון מלא בו, אז לא חששה שבאמת יפגע בה באופן בלתי הפיך, אבל זה הרגיש כאילו הוא ממש קרוב לזה עם כמה שחדר אליה באגרסיביות.

"בוא מהר יא כלב. בוא בוא!" הוא צעק לעברו.

"את מלקקת כל טיפה מהפנים של הנטחן הזה" הוא לחש לה באוזן.

השולט תפס את הבן זוג מהשיערות, משך את ראשו אחורה, יצא מהחור האחורי שלה, אונן לבן זוג מעל הפנים והתחיל להשפריץ עליו. שפריץ ראשון טס למצח והשיער וקצת מעל הראש, שני נחת על העין והאף, שלישי, רביעי וחמישי כבר טפטפו על הלחי והסנטר. כמה היא שמחה באותו הרגע שיש לו הרבה זרע.

היא לא יכלה לנשום מהמראה של המלך שלה גומר לאהובה על הפנים. כמעט גמרה מהמחזה בלי לגעת בעצמה בכלל. היא התאוששה מהר ושאבה את הטיפה האחרונה שנתלתה לאדונה על הכלי. אחר כך תפסה עם הלשון את הטיפה שבאה ליפול לבן זוגה מהסנטר, המשיכה ללקק את הלחי שלו, האף, התעכבה קצת עם לנקות טוב את מה שנתקע בריסים, המשיכה למצח ולבסוף מצצה את המעט שהגיע לשיער.

היא הרימה את המבט לשולט שלה. הרגשות הציפו אותה וכעת הגיע תורה להתנשף. היא ידעה שהוא רואה כמה היא נרגשת, כמה היא מסופקת. הוא חייך אליה והיא הרגישה נחת כי ידעה שהוא קיבל את מה שהוא היה צריך.

"מה עכשיו?" היא שאלה אותו, עדיין מתנשפת.

"תטפלי בו. תעשי מה שאת צריכה לעשות בשבילו. אני אתקשר אלייך מאוחר יותר ונדבר."

הוא סגר את הרוכסן, היא נעלה לו חזרה את נעליו ונישקה כל אחת מהן. הוא ליטף את ראשה בחזרה.

"את בסדר?"

היא הנהנה עם חיוך ענק על שפתיה.

"ביי כלבה שלי. נדבר עוד מעט"

הוא נתן לה נשיקה ארוכה על השפתיים ויצא מהדלת. היא נשארה לחבק את בן זוגה, להגיד לו שהיא אוהבת אותו, להכיל ולפנק. וכמובן, לעזור לזיקפה החזקה שלו להגיע לפורקן המיוחל.

לפני 3 שבועות. שני, 24 ביוני 2019, בשעה 23:16

הבנתי שזה או שאני בורחת (בפעם המיליון) מהמרכז גמילה הארור שהייתי בו או שאני עושה שינוי קיצוני. התחתית הרגשית והרוחנית הייתה כלכך עמוקה שלא נותרה ברירה אלא ללכת על שינוי קיצוני.

ומי לא אוהב דברים קיצוניים?

אז החלפתי את החצאית הקצרה שלא הסתירה את הלייזר שעשיתי במפשעות והמחוך שהקפיץ 90% מהחזה שלי החוצה בחצאית שנוגעת ברצפה ושרוול ארוך והתחלתי להתפלל. הייתי בהלם כשקראתי את התפילה הזו לראשונה. "ברוך אתה ה אלוהינו מלך העולם שלא עשני שפחה". מסר מהיקום? כל בוקר חיכיתי לקרוא אותה. הייתי הולכת עם הספר לקיר החיצוני של מגורי הבנות, מתחילה להתפלל ומתרגשת לקראתה. אהבתי להתפלל שם כי ידעתי שהגברים עוברים בשלב כלשהו מאחוריי בדרכם לבית הכנסת. הייתי מדמיינת שחלקם בוחנים אותי מאחורה ורוצים לזיין אותי, שהדתיים מביניהם אולי חושבים שנהייתי איזו צדיקה ומעריכים אותי יותר, אבל בעיקר פשוט אהבתי את חוסר האונים בהרגשה שיש מלא גברים מאחוריי שאני לא יכולה לראות.

בשניה שלקח לי לקרוא את התפילה הזו הזכרונות היו מציפים אותי. הסשן הראשון, ההופעות במועדון, העיניים של הקהל החרמן, ההשפלות, המכות, שטפי הדם, הצליל של השוט חותך את האוויר, הכאב הפיזי שטשטש את הכאב הרגשי, הסמים, הבדידות.. הייתי נזכרת ומתגעגעת, נזכרת ומתכווצת, נזכרת ומתנתקת. ידעתי שהשפחה עוד נמצאת בתוכי ורציתי לגרש אותה כמו את כל השדים האחרים שהיו בי במחשבה שזה מה שיציל אותי. אז הודיתי לשם יתברך שלא עשני שפחה בניסיון נואש לשכנע את עצמי שאני אהיה בסדר. שלא אשוב למקומות החשוכים שהייתי בהם.

אבל העניין הוא כזה- אני אוהבת את החושך. נוח לי וטבעי לי שם. אני לא צריכה להתבייש במי שאני ויכולה לבטא את כל מה שחונכתי לחשוב שהוא פסול מוסרית.

היום, כעבור קצת יותר מעשור של ניקיון מכל חומר משנה מצב רוח ותודעה, אני נזכרת בתפילה הזו בגיחוך נוסטלגי. כמה שונה זה לבחור להיות שפחה כאישה בוגרת המכירה בצרכים שלה מאשר להיסחף לשם בתור ילדה אבודה שלא יודעת להגיד לא לכלום ולאף אחד. כמה כיף זה היום להיזכר בהשפלות שהוא העביר אותי אתמול וכל מה שעולה לי (או יותר נכון יורד) זו רטיבות בין הרגליים. כמה מעורר זה היום להגיד שאני שפחה. כמה שלמה אני מרגישה כשאני אומרת היום לחברות שלי שאני כזו, כי זה תמיד היה המקום שלי. מגיל 5 כשביקשתי מבת דודה שלי שתהיה המכשפה הרעה ותקשור אותי ותעשה איתי מה שהיא רוצה. כמה נחת זה שוב להיות איפה שאני אמורה להיות, רק בוגרת, בריאה ושלמה עם מי שאני.

אז ברוך שעשני שפחה ;)

לפני חודש. שני, 27 במאי 2019, בשעה 18:42

ילדתי ביום שבת.

הוא רצה שאתעד לו חלקים מהלידה כדי לשמוע אותי גונחת מכאב. ארגנתי את בת דודה שלי, צלמת מקצועית, שתצלם.

מגיע ציר, כואבת, גונחת, חושבת שהוא יראה את זה, מתרגשת, כואבת פחות, עובר הציר.

מגיע ציר, כואבת, נושמת, נזכרת באיומים שלו לקריעת החור תחת שלי ותוהה אם זה יכאב יותר ממה שאני עוברת עכשיו, אומרת לעצמי שאני חייבת להתגבר על הציר כאימון לכאבים שאעבור איתו, נושמת שוב, הציר עבר.

וככה כמה שעות עד שבסוף לקחתי אפידורל וילדתי.

שורה תחתונה, שווה שיש שולט שכובש לך כל חלק במוח, עד כדי כך שהוא נכנס לך במחשבות בזמן צירי לידה ומקל עליהם.

לפני חודש. שישי, 24 במאי 2019, בשעה 02:32

הייתי בת 15 כשחקרתי בגוגל מה זה בדסם והתגלגלתי לפה. ידעתי שזה משהו שמושך אותי למרות שלא לגמרי הבנתי למה. עברתי כמה שולטים ושולטות וסשנים מגוונים למדי עד גיל 20, כשמסיבות אישיות החלטתי לצאת מהעולם הזה. אחרי 10 שנים של וניליות כלכך קיצונית שזה גבל במוות מיני מצאתי את עצמי שוב פה.

חזרתי כי הבן זוג ואני פתחנו את הקשר וקלטתי שבלי לשים לב ניסיתי להפוך כל גבר שתקשרתי איתו לשולט. רוב הגברים די זורמים על הסטיות שלי אז זה היה אחלה להתחלה, אפילו חשבתי שמצאתי את מה שאני מחפשת. אבל אז הבנתי שזה לא מספיק. שיש הבדל שמיים וארץ בין גבר שמזיין לך חזק את התחת והגרון ואוהב קצת להשפיל לבין שולט.

אז פתחתי פרופיל חדש ופנו אליי בהמונים (כמו שבטח קורה לכולן). אני יכולה להיות בת 70 עם קטטר אבל יפנו אליי כי יש לי כוס. שזה נחמד ומקל על החיים, אך גם מאתגר למישהי עם קושי בהצבת גבולות כמוני. נפגשתי עם כמה שולטים והיה מחרמן וכיף, הרבה יותר קרוב למה שחשבתי שאני מחפשת. אבל בכל זאת משהו היה חסר ולא הצלחתי להבין מה. רק אחרי שהכרתי אותו הבנתי.

ההודעה שלו לא בלטה לי במיוחד מתוך המגוון הרחב (למרות שהבטחון שלו היה ניכר על ההתחלה וזה תמיד היה פלוס בשביל מישהי חסרת בטחון כמוני). יש את אלה שפשוט כותבים "הי" או משהו כזה. אלה עם משפט פתיחה מקורי, מה שאומר שהם שולחים אותו לכל אחת וזה קצת מוריד. אלה שהשקיעו, קראו את הפרופיל ואפילו קצת מהבלוג ופנו לאחר שבאמת מצאו עניין. את אלה הכי אהבתי. ויש את ההזויים לגמרי כמובן. אבל הוא לא היה אף אחד מהם. הוא פשוט כתב פרטים לגביו שכנראה חשב שירשימו וזהו. מסתבר שהוא ידע מה הוא עושה כי הגבתי. לא ציפיתי שיהיה פה משהו שונה. בטח נתכתב, נשלח קצת תמונות, הוא יפנים שהביקור הבא שלי בארץ ממש רחוק ויתחיל להשתעמם והקשר לאט ידעך. לפחות אקבל סיפוק זמני לצרכים המיניים שלי, קצת השפלות, קצת החדרות חפצים, קצת שליטה מרחוק.. עוד לא הבנתי את הצרכים האמיתיים שיש לי בתור נשלטת. בדסם עדיין היה עבורי קשירות, הצלפות ולהגיד "כן אדוני" לכל מי שמזיין אותי באותו רגע.

הכימיה איתו הייתה מיידית. הוא איכשהו תמיד השתמש במילים הנכונות ונשאבתי לתוך השיחה איתו כמו כל שיחה שיש לי איתו מאז, לא מצליחה לעצור את עצמי מלהתכתב איתו גם כשיושבת ליד הבן זוג, גם כשנמצאת במסעדה עם חברות. הוא פשוט כזה. כובש, ממגנט, בלתי ניתן לעצירה. ככל שדיברנו והכרנו, וככל שהוא השפיל ורמס אותי, הבנתי מה היה הדבר הזה שהיה חסר לי. או בעצם, מכלול הדברים שהיו חסרים לי.

תחושת ההתמסרות המוחלטת שיכולה להיות רק למישהו שאני סומכת עליו מספיק כדי אפילו לא לבחור מילת בטחון איתו. כי הוא קורא אותי יותר טוב משאני קוראת את עצמי, מה שמאפשר לי פשוט לאבד את עצמי לחלוטין מולו.

האפשרות להימחק לגמרי, לנטרל כל רצון עצמי ולהפוך לבובה שמבצעת כל הוראה בלי להסס או לפקפק. כשהמשימה מאתגרת אז לנסות להבין איך לבצע אותה בצורה הטובה ביותר אבל אף פעם לא לחשוב על להגיד לא. כי זה מה שהוא רוצה אז זה מה שאעשה. כל הייעוד שלי הופך להיות סיפוק גחמותיו הכי קטנות כי אני מעריצה את האדמה עליה הוא דורך.

מישהו לסגוד לו. מישהו שאני יכולה לשרת בצורה כה טוטאלית כי הוא באמת מלך, או לפחות היה כזה בעולם מתוקן. שאני יכולה לגרום לו להרגיש שיש לו שפחה אמיתית כי זה מה שמגיע לו.

וכמובן, מהמקום הכלכך מתמסר הזה, להיות מושפלת בצורות הכי קיצוניות ולחוות תחושות גופניות ורגשיות כלכך עוצמתיות כי הוא מביא אותי לקצה שאף אחד אחר לא יכול. להתרגש, לרעוד, לפחד ולעשות הכל בכל זאת ואז להכנס לאופוריה של סיפוק. ולדעת שעשיתי את כל זה עבורו ובזכותו, כי לא אלך עיוורת אחרי אף אחד אחר. הוא הראשון שזכה בתואר האדון שלי ולא סתם עוד שולט שמסשן אותי כי הוא היחיד שיכול היה להביא אותי לנקודה המפחידה אך המשחררת הזו של ההתמסרות הטוטאלית. רק מולו אני מרגישה לראשונה שאני מגשימה את הייעוד המלא שלי בתור שפחה כי רק מולו אני באמת מצליחה לשחרר הכל ולהימחק לגמרי. ורק לו מגיע שאתן את המתנה הזו.

לקח 15 שנים אבל גיליתי סוף סוף מה חיפשתי כשרשמתי "בדסם" בגוגל..

לפני חודשיים. שבת, 18 במאי 2019, בשעה 09:47

תמיד כשאני מקבלת בגרון עולה לי קיא. בולעת אותו תוך כדי, חלילה לא לעצור, אבל זה מבאס. יש למישהי/ו עצות איך להכהות את הרפלקס הזה??

מוצצת כבר 16 שנה וזה לא עובר 😒

לפני חודשיים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 17:27

הלב שלי דפק כלכך חזק כל הדרך. לא האמנתי ש9 חודשים של קשר וירטואלי הגיעו לקיצם והוא במרחק נגיעה ממני. ואוי כמה שרציתי לגעת בו.. הגנבתי מבטים לכיוונו מידי פעם אבל הראש שלי מצא את עצמו רוב הזמן מורכן. לא הצלחתי אפילו להסתכל על הכביש. כשהוא דיבר הוא היה כלכך בטוח בעצמו, כאילו מעולם לא הטיל ספק במה שהוא אומר, שכל מה שעשיתי היה לגחך במבוכה או להנהן. אני כלכך חסרת ביטחון בהשוואה אליו. רק מלשבת ולנהוג הוא שידר כלכך הרבה דומיננטיות וגבריות. אולי זה היה הרכב היקר והלבוש המלוטש, אולי זה פשוט הוא. אבל משהו בו לא הותיר ספק שיש כאן גבר שמשיג את מה שהוא רוצה, ולא האמנתי שכרגע המשהו הזה הוא אני.

"הייתי בצימר הזה פעם, הוא ממש מבודד" הוא אמר בזמן שהחנה את הרכב באמצע היער שנסענו בו בדקות האחרונות.

"אז לא ישמעו אותי צורחת?" שאלתי בשקט.

הוא ענה בחיוך חצי משועשע חצי זדוני "לא"

הישרתי אליו מבט לראשונה מאז שאסף אותי ופשוט לא יכלתי להחזיק את עצמי יותר. ניתרתי די בקלות מעל ידית ההילוכים, שמחה שאני נמוכה וקומפקטית, פישקתי סביבו את רגליי, תפסתי את הפנים שלו משני הצדדים והצמדתי לאט את השפתיים שלי לשלו. השפתיים שלו היו רכות כמו שדמיינתי אבל הנשיקה שלו לא הייתה רכה בכלל. הרגשתי את האוויר החם שיצא מהאף שלו מתערבב עם שלי והתענגתי על הריח שלו. שמחתי שלא לעס מסטיק ושיכלתי לחוות את הריח והטעם הטבעיים שלו. נאנחתי לתוך הפה שלו כשהוא חפן את אחד הישבנים שלי והצמיד אותי אליו. הכנסתי את הלשון עמוק יותר, מחפשת לטעום ולבלוע כל טיפה שלו. בגלל שלבשתי שמלה, והוא ציווה עליי להיות בלי תחתונים כשאני לובשת שמלות, הג'ינס שלו השתפשף ישירות על הדגדגן שלי. אחרי כמה דקות שהותירו אותי מסוחררת ואותו עם כתם על המכנס מהרטיבות שנזלה ממני, הוא קטע את הנשיקה במשיכה חזקה של השיער שלי אחורה, פתח את הדלת וגרר אותי מהשיער החוצה. 

"בואי בואי כלבה, הגיע הזמן להראות לך מה המקום שלך"

מעדתי אחריו בלי לראות לאן הוא מוביל. כשנעצר והוריד אותי בקלות לברכיים ניסיתי לרסן את הרעידות הקטנות שעברו לי בגוף מלהיות סוף סוף לרגליו, איפה שהרגשתי כל החודשים האלה שמקומי להיות. הוא הביט בי במבט החודר שלו ובאותו רגע ידעתי שאני הולכת לחוות הערב השפלה ברמה שלא חוויתי בחיים שלי, ושאני הולכת להינות מכל רגע.

הכאפה הגיעה משום מקום "תתפשטי זונה"

רציתי להוכיח לו שהוא לא חיכה כל הזמן הזה לשווא, שאני השפחה הכי ממושמעת שהייתה ושאי פעם תהיה לו. אז למרות מזג האוויר החורפי העפתי מהר את הבגדים ולמרות שהוא ראה אינספור תמונות וסרטונים של הגוף שלי מכל זוית אפשרית, הרגשתי חשופה מולו. היריקה הגיעה גם היא ללא התראה וחיוך נפרש על פניי. כמה חיכיתי לזה. עוד סמוכטה ישר לפנים והנרתיק שלי התחיל להתכווץ.

"אוהבת את זה אה זונה? איזה זבל את.. אפס, רכוש, אוויר"

הוא הוריד לי כאפה אחרי כאפה, יריקה אחרי יריקה, קילל אותי ולעג לי בזמן שדרך על הפנים שלי עם הנעליים שלו. ואני? כבר לא הרגשתי את הקור, רק את הרטיבות שנזלה לי מהשפתיים למפשעות.

"שבי על העקבים בהמה"

התרוממתי מהדשא שהרטיב את כולי וידעתי בדיוק איך אני נראית. עם הבוץ שליכלך אותי, המסקרה המרוחה, הלחיים, השדיים והישבנים שהאדימו מכל הסטירות. הרגשתי כמו בובה משומשת שילדה זרקה לפח.

הוא הסיט הצידה את השערות שנדבקו לי לפנים "איזה סמרטוט.." הוא כלכך התכוון לזה שהמילים יצאו בשקט, והנרתיק שלי פימפם בפעם המאה. כשהוא עמד ככה מעליי, נראה כלכך טוב ונקי עם הגוף המושלם שלו מתחת לבגדים חמים ויקרים, עם האגו הגדול שמוצדק לגמרי כי הוא באמת גבר שמשיג כל דבר שהוא רוצה ומצליח בכל תחום שהוא רק נוגע בו, ואני.. ערומה ומלוכלכת לרגליו. הכל הפך את הנקודה הזו בזמן למושלמת. הוא מעליי, הוא השולט, הוא המלך. אני האישה, השפחה, השרמוטה הזולה, ואעשה כל דבר שרק ירצה. כל דבר שיספק אותו.

"תפתחי פה גדול ותוציאי לשון. אל תעצמי עיניים לרגע"

הוא פתח את הרוכסן של המכנסיים ושלף את האיבר המושלם שלו. בהתחלה השתן פגע לי באף והכל השפריץ לצדדים אז מצמצתי מעט. אז הוא כיוון למצח ולראש. הרגשתי אותו נוזל לי ללשון והחום שלו היה מנחם בקור שהיינו בו. הוא גיחך ולחש כאילו לעצמו "איזו שרמוטה עלובה.."

הוא לקח צעד קדימה וכל הזרם כוון לתוך הפה שלי.

"תבלעי זונה"

זו הייתה הפעם הראשונה שבלעתי שתן. ועשיתי את זה ברצון למרות שהטעם גרם לי לרצות להקיא. כשהוא סיים הוא ניער את הזין מעל הפנים שלי וניגב את הטיפה האחרונה על הצד של העין שלי. עוד יריקה ישר לפנים.

"ככה צריך לעשות לזבל כמוך"

הוא בעט אותי חזק לרצפה.

"בת זונה תעמדי על שש כמו הבהמה שאת"

שמעתי זרם מים חזק ואז קלטתי שלא רחוק מאיתנו היה צינור.

"אני הולך לשטוף אותך כמו פרה. תגידי מווו בזמן שאני שוטף אותך פרה"

המים היו קרים והפטמות שלי התקשו כמו אבן.

"מווווו"

הוא שם אצבע במרכז הצינור והזרם התפזר והצליף בי חזק יותר.

"מווווו"

הוא שטף את הפנים והשיער שלי, לא ממש יכלתי לנשום מכל המים שפגעו בי.

"מווווו"

אחר כך עבר לגוף ולבסוף בא מאחוריי ופגע עם הזרם בחורים שלי.

"מוווווו"

הרגשתי כלכך מושפלת להישטף ככה ולגעות. הוא כיבה את הזרם, הסתכל על הגוף הרועד שלי וצחק

"תראי איך הכל קופץ לך ומידלדל יא פרה. בואי על ארבע אחריי בהמה"

הברכיים והכפות ידיים שלי כאבו מהאדמה הקרה תחתיי אבל כשהוא פתח את הדלת לצימר החום שעטף אותי הוציא ממני אנחת רווחה.

"מוכנה להיקרע כלבה?"

לפני חודשיים. ראשון, 5 במאי 2019, בשעה 07:23

אני רוצה להתעלל בך קצת

חוץ מה"קצת", זה היה הדבר הכי מרגש שכתבת לי.

תודה על ההתעללות היום אדוני :)

לפני חודשיים. ראשון, 28 באפריל 2019, בשעה 18:28

אני פורשת ידיים, עוצמת עיניים ובחיוך מרוגש משחררת את כל השרירים שלי. הס"מ הראשון של הנפילה אחורה מביא איתו את הספק. עשיתי טעות ששחררתי? הפחד מטפס במעלה הבטן אבל כבר מאוחר מידי. הנפילה החלה.

מאחר ואיתך מתברר שאין לי ולו גבול אחד, דבר אחד שתבקש שאגיד לו "לא", הנפילה היא ארוכה מהרגיל. במקום ליפול מה1.57 שלי, אני נופלת מבניין של 20 קומות. הקומה ה20 הייתה מבחן הרצה, לראות שיש כימיה. בקומה ה18 כבר התחלנו לבחון יותר לעומק את הצרכים האמיתיים שהובילו את שנינו לקצה הזה, כשבשאר רבדי החיים אנו מתנהלים במיינסטרים. בקומה ה15 הבנתי שאיתך זה יהיה אחרת. הדברים האלה שמחרמנים אותי אבל אני מפחדת לבצע, כנראה שאיתך אגשים אותם סוף סוף. בקומה הזו הפנמתי שאני באמת נופלת, ואני יכולה להתחיל לבעוט ולהכות באוויר או להתמסר לצמרמורת שמטפסת לי בבטן.

בקומה ה10 הגבול הקטן הזה שחשבתי שאולי יש לי נעלם כלא היה. לא סתם כלא היה, אלא כמשהו שאני הולכת לבצע שוב ושוב וכמה שרק תרצה. בקומה ה7 הלב שלי הפסיק לדפוק חזק מהלחץ של הנפילה. אתה לא הבן זוג שלי, לא המאהב ולא שום דבר רגשי בסגנון. אבל אתה רואה בי צד שאף אחד בחיים שלי לא ראה. ואתה מוציא ממני את הצד הזה בטבעיות כאילו הוא נוצר רק כדי שאתה תגלה אותו. אז בקומה הזו הבנתי שהאינטימיות היא חלק בלתי נפרד מהחוויה המשפילה והמכניעה של להיות השפחה שלך. והנפילה התחילה להרגיש כמו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

אני ממשיכה ליפול כרגע, עוד לא הגעתי לרצפה. אני מניחה שמפאת המצב, שאני פה בארה"ב ואתה שם בארץ, הנחיתה תהיה כשאני ליטרלי אנחת בארץ. אז האדרנלין עוד מפמפם, הנשימה עוד נעצרת, וכל קומה מביאה איתה ריגוש והבנה חדשים. ובגלל שזה אתה ובגלל שזו אני, אז ההשפלות נהיות יותר ויותר מבזות.

אבל כל הקטע הוא.. שאתה כלכך חזק, כלכך גבר, כלכך שולט, שאני יודעת שכשאנחת הזרועות שלך יתפסו אותי בקלות. והנפילה הזו? היא בעצם אשליה. כמו כל הרעיון של הבדסם. הנשלטת נותנת לשולט את הכוח עליה, אז אצל מי הכוח באמת נמצא? וכל זמן שאני נופלת יש חבל נסתר שאני יכולה למשוך בו והמצנח יפתח ואסיט את עצמי לאדמה לבד ובנחת. אבל אני לא רוצה. אני סומכת עליך. אמשיך ליפול כל עוד אתה השולט שלי.

לפני 3 חודשים. שישי, 12 באפריל 2019, בשעה 08:14

אני אוהבת את הבן זוג שלי.

רוצה לבלות איתו כל רגע ביום, לעשות איתו קניות בסופר, לבשל איתו ארוחת ערב, לטייל איתו ועם הילדה שלנו בכל מדינה בעולם, להתרגש איתו בלידה הקרבה של הבת הבאה שלנו, לצאת איתו לסרט, להתכרבל איתו בלילה, לקרוע אותו בשש בש כשנזדקן יחד בבית אבות

או משהו קיטשי אחר בסגנון..

הבן זוג שלי הוא הנשמה התאומה שלי, הבית, המשפחה, המקום הבטוח, תחושת המשמעות והנחת.

 

אני שייכת לשולט שלי.

שומעת את הקול העמוק שלו קורא לי שרמוטה כשמתקלחת, מדמיינת את הגוף החזק שלו מרסן אותי כשמתלבשת, מפנטזת עליו משפיל אותי כשמאוננת, רואה את היד שלו מתלבשת לי על הפנים כשנוהגת, מרגישה את הזין הענק שלו בגרון שלי לפני שנרדמת

או משהו קינקי אחר בסגנון..

השולט שלי הוא המלך שלי, הצורך שלי, התשוקה, החופש מכל מה שכובל אותי במסגרת החיים הנורמטיביים.

 

החיים שלי לא שלמים בלי אחד מהשניים.