אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מגששת באפילה

חדשה בכל העולם הזה, עדיין לא בטוחה שזה המקום שלי. מגששת לאט לאט, מחפשת את עצמי.
לפני שבוע. רביעי, 12 ביוני 2019, בשעה 18:59

אז אחרי ארבעה ימים קיבלתי פתאום הודעה בוואטסאפ, מאותו זין בוגדני ושקרן מהדאנג'ן

שאלתי מי זה, כשענה את השם שלו שאלתי אותו אם הוא בעלה של *** (השם המלא של אשתו) ואבא לשני ילדים

כתב איזה שתי הודעות של "מה? מי? יש לך טעות"

ובתוך 5 שניות מחק את כל ההודעות ששלח וחסם אותי בוואטסטפ

לקח עוד 15 שניות עד שמחק את המספר שלי מהמכשיר שלו (כך שלא הופיע באפליקציית זיהוי שיחות)

ועוד 10 שניות לחסום אותי גם בפרופיל שלו וגם של אשתו בפייסבוק.

כמה דקות אחרי זה גם חסם את החברה שהייתה איתי בדאנג'ן (והתחיל איתה 2 דקות אחרי שסיים איתי) מהפרופיל שלו ושל אשתו.

 

אז אם לרגע הייתה תקווה שאולי טעיתי או שאולי הם גרושים/פרודים.....

אין יותר אשם מזה.

 

אז לכל הגברים הבוגדניים אי שם, תדעו שאנחנו לא סתומות, אולי רק באותו רגע של חרמנות וחוסר שיקול דעת, אבל אחרי זה..... אין חוקר של הFBI שמסוגל על היכולות שלנו, אנחנו נמצא אתכם ונחשוף את כל השקרים שלכם.

 

ואם במקרה אתה מזהה את עצמך וקורא את זה, קח בחשבון שיש לי את כל צילומי המסך שאני צריכה. והנקמה הכי טובה היא שאתה לא יודע מתי, איפה, איך ובאיזו עוצמה

אבל מתישהו הקארמה תשיג אותך ואני יחד איתה

ואתה תחטוף חזק, יותר ממה שציפית.

רק תשאל את האקס הסמרטוט שלי מה הוא עבר אחרי שגיליתי שבגד בי.

לא נעים.

לפני שבועיים. שני, 10 ביוני 2019, בשעה 08:00

אז בחג הלכתי לראשונה לדאנג'ן לראות על מה הרעש, הלכתי עם חברה למסיבת סדום והכנתי את עצמי לערב מלא הפתעות

ראיתי שם הרבה מאוד דברים שלא ראיתי לפני, ראיתי שיבארי וראיתי עבדים על הרצפה, ראיתי מלא הצלפות וראיתי מדיקל, ראיתי גבר (בעל גוף מרשים מאוד) מקבל מהשולטת שלו דילדו בתחת. ראיתי הרבה מאוד דברים שהיו אמורים לגרום לי לברוח משם בבהלה, אבל כל זה עבר לידי, שום דבר לא הפחיד מדי או הלחיץ או גרם להרגיש לא בנוח.

עד שירדנו למבוך.

ושם, בעוד חברה שלי ואני מסתובבות לנו ומדברות וצוחקות התחלנו לדבר עם שני בחורים, תוך חצי דקה בערך הפרידו בינינו בדרך מאוד חלקלקה ובעלת ניסיון וכל אחת הייתה עם מישהו באחת הפינות.

הבחור שאיתי היה ממש חמוד בהתחלה, דיברנו וצחקנו והיה עדין אבל אסרטיבי ואולי זה האלכוהול ואולי כל השפיך באוויר אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נשענת על הקיר והאצבעות שלו בתוכי.

הוא ניסה מהר מאוד להכניס את הזין לתוכי, ככה בלי גומי, בלי לדעת את השם שלי, בלי שנראה באמת אחד את השנייה כי דיי חשוך שם. לא נתתי לו, אני לא צריכה מחלות בגוף תודה, אז סיימנו בזה שגמר לי בכף היד וישבנו לעשן ג'וינט.

מרגע זה הוא התנהג כאילו אנחנו בבר רגיל והוא מתחיל איתי, דבר ראשון לקח את המספר שלי ושאל את הסטטוס שלי, עניתי לו "ברור שרווקה" אז הוא ענה "דווקא לא כזה ברור". אמרתי לו "מי שעושה דברים כאלו ברור שהוא רווק לא?" והוא לא הגיב. ישבנו לעשן יחד ולקח אותי יד ביד למעלה, שאל אותי כל מיני דברים על עצמי וקנה לי לשתות, כבר תכנן איתי דברים לעשות למחרת, כשהלכתי נתן חיבוק ובדק שיש לי איך לחזור, קבע איתי שלמחרת יבוא יאסוף איתי ונלך למסיבה נוספת. בסוף דיבר עם חברה שלי והיא שאלה אותו אם הוא נשוי, אמר לה "מה פתאום".

ברור שלא חשבתי שמצאתי את בעלי שם, הבעיה היא שללא ידיעתי וללא הסכמתי ובשיא תמימותי מצאתי בעל של מישהי אחרת.

 

נפלאות הטכנולוגיה והאפליקציות שמזהות מי שומר אותך אצלו בטלפון. נפלאות הטכנולוגיה והסינכרונים שיש בין מכשירים של זוגות. נפלאות עבודת הבילוש היסודית שאפשר לעשות בפייסבוק. 

אז נכון , טעות שלי שלא שאלתי ישירות לפני, טעות שלי שאני תמימה ולא באמת הבנתי לאן אני נכנסת, וטעות שלי שהייתי עם גבר נשוי ואבא לילדים.

 

מיותר לציין שלא שמעתי ממנו מאז. אז למה המשחק המפגר הזה? למה לקחת את המספר שלי והיית כזה חמוד ונדבקת אליי אחרי זה שעה? כבר זיינת אותי עם האצבעות שלך, כבר גמרת לי על כל היד, למה המשכת גם לזיין לי את השכל אם גם ככה שום דבר לא יצא מזה?

אני עם הדאנג'ן סיימתי.

לפני שבועיים. שישי, 7 ביוני 2019, בשעה 18:58

שאלה מאוד סטנדרטית שבדרך כלל כששואלים אותה מצפים לשמוע בחזרה "אז מה קורה?" ולהמשיך הלאה, בלי שאף אחד יודע מה המצב או מה קורה.

אז אם אתה כבר שואל אותה באמת מה קורה ומתעניין, הרבה מאוד קורה,אני כרגע לפני חופשת קיץ ארוכה, חולמת על טיול או חופשה בחו"ל אבל אין לי עם מי

כי דיי, נמאס כבר לטוס לבד ונמאס לטוס עם אנשים מהפייסבוק שלא מכירים, אני רוצה פעם ראשונה לטוס לחופשה עם בן זוג. אני בת 31 ומעולם לא הייתי בחופשה עם בן זוג, לא בארץ ולא בחו"ל. אני רוצה לטייל בסמטאות כשאנחנו מחזיקים ידיים, אני רוצה להסתכל לך בעיניים כשנשב במסעדה פלצנית ויקרה, אני רוצה לצחוק איתך כשנשחק בבריכה במלון ואטביע אותך במים, אני רוצה לטייל בשוק ולראות משהו שאני יודעת שתאהב, לקרוא לך בהתלהבות כי אני כבר יודעת מה אתה רוצה ואוהב. אני רוצה להתכרבל איתך על הספסל במרפסת מתחת לכוכבים, להתכרבל במיטה מול סרט בטלוויזיה בשפה ששנינו לא מבינים, להרעיש כל כך במיטה ולגנוח עד שהחדר ליד ירגיש לא נעים

אני רוצה לחקור את העולם ושיהיה לי עם מי, אבל בינתיים כבר עברו כמה חודשים ואפילו דייט לא היה לי. 

לפני שבועיים. חמישי, 6 ביוני 2019, בשעה 17:57

בתקופה האחרונה הגעתי למצב שכל מה שאני רוצה סביבי זה שקט. שלווה. 

אז הפסקתי להילחם מלחמות מיותרות, מלחמות של אחרים, של עצמי, של העולם.

התרחקתי מאנשים שדורשים המון תשומת לב והשקעה, של אנשים מתישים שנמצאים בתחתית ומושכים אותך למטה יחד איתם. של אנשים שחושבים שאם אתה טוב אליהם זה בסדר, זה מובן מאליו להמשיך ולשאוב ממך מה שאפשר.

מסננת את הבחור שבעבר שכבתי איתו פעם או פעמיים וזה גרם לו לחשוב שבגלל זה אני אמורה לשכב איתו שוב.

את החברה שנמצאת בדיכאון ועושה כל הזמן טעויות, שמכניסה לחץ לחיי,

את החברה שמלאה בדרמות, שכל הזמן מחפשת אקשן ומחרחרת ריבים בין אנשים,

הורדתי את הלחץ בעבודה, זה לא המפעל של חיי, לא חברה שבניתי בשתי ידיי, אם אני שכירה אז אתן מה שאני צריכה לתת, לא מעבר.

הפסקתי להיכנס לאפליקציות שמבטיחות אושר ואהבה ולמעשה מלאות בכלום, בגברים משעממים ולפעמים נצלנים ודושים.

הפסקתי להתרגש מעוולות שקורות סביבי, הפסקתי לנסות לתקן את העולם.

 

יש שקוראים לזה התבגרות, אני קוראת לזה נמאס.

פשוט נמאס. רק שקט, זה כל מה שאני צריכה.

לפני 3 שבועות. שבת, 1 ביוני 2019, בשעה 20:08

כשהייתי בת 14 אמא שלי סבלה מדיכאון קשה אחרי שקברה את שני הוריה, במשך כמה שנים הוציאה את כל הכאב והתסכולים שלה עליי.

השיא היה כשברגע של טירוף ושיגעון צעקה עליי "את הסרטן שלי, תראי מה את עושה לאבא ולי, את תהרגי אותי כמו שהסרטן הרג את ההורים שלי".

 

היום, כמעט שני עשורים אחרי אני רווקה בלי ילדים אבל עם כלבה, כלבה שאימצתי לפני 4 שנים

כלבה שמצד אחד אני אוהבת אהבת נפש והיא החברה הכי טובה שלי, מצד שני היא כלבה משוגעת, תוקפנית, לא סופרת אותי 

אתמול בעוד רגע של טירוף אחרי שהוצאתי עליה את התסכולים והעצבים שלי כי הייתה בעוד סשן של נביחות צעקתי עליה שהיא העונש שלי, שאני לא יודעת במה חטאתי שהיא בחיים שלי

 

אף פעם לא הודיתי בזה כי אני בן אדם שאוהב בעלי חיים בכל גופי, אבל הכלבה הזאת היא נטל ועול כל כך קשה, למרות שהצלתי אותה מהרחוב ולמרות שאני משקיעה בה כל כך הרבה, שאני מפסידה כל כך הרבה בגללה, שאני מבינה מה אמא שלי הרגישה כשאני עשיתי לה צרות בגיל ההתבגרות.

 

אם רק הייתי יודעת שיש מישהו שירצה להתמודד איתה, שיכול להתמודד איתה, באותו רגע הייתי מוסרת אותה.

גם את הכלבה.

לפני 3 שבועות. שישי, 31 במאי 2019, בשעה 21:41

היה לילה רגיל, הירח ריחף בשמיים והכוכבים נצצו מסביב

ההרגשה הייתה אותה הרגשה, עוד לילה על הבר, עוד בירה מהחבית, הצ'ייסרים זורמים והג'וינט דולק.

החברות מסביב, צוחקות, מספרות סיפורים, אבל העיניים שלי היו עלייך. מעברו השני של הבר, יושב עם בחורה בלונדינית וחזה שופע. מדבר איתה קרוב, צועק לה משהו באוזן כי המוזיקה חזקה, משחק לה בקצוות השיער, מזמין לה עוד כוסית.

בשלב מסויים היא קמה, כנראה לשירותים ואתה התיישרת על הכיסא, שיחקת בכוס הבירה שלך, יישרת מבט ונתקלת בעיניים שלי.

כנראה חשבת שאוריד את המבט באותו רגע אבל המשכתי לנעוץ בך מבט, בשיער השחור המתולתל האסוף בקוקו גבוה כמו שאני אוהבת, בזיפים המסודרים באורך המדוייק, בעגיל הטבעת באף.

חייכת אליי, חיוך קטן מרומז ואני הגבתי אוטומטית בחיוך זהה, הרמת את הכוס ואני אחרייך כמראה, עושים 'לחיים' באוויר.

הבלונדינית חזרה, התיישבה לידך, אבל אתה לא הסתובבת שוב אליה אלא רק סובבת את המבט לכיוונה. המבט שלי נשאר עלייך, על השרירים שזרמו מהחולצה השחורה, על הקעקוע לאורכם, על הצמיד זהב מהודו בקצה היד שעדיין החזיקה את הכוס.

אמרת לה משהו באוזן והתכוננת לקום מהכיסא, נותן לי מבט תוך כדי עם חצי חיוך והלכת. עקבתי אחרייך וראיתי שאתה הולך לכיוון השירותים, חשבתי כמה שניות עם עצמי, החברות ממשיכות לדבר על דברים לא חשובים והרגליים שלי זזו מעצמן, כאילו כוח מסויים מושך אותן לקום ולזוז.

אמרתי לבנות שאני הולכת לשירותים ופשוט התחלתי להתקדם לכיוון, ללא מחשבה, ללא תוכניות, מגיבה לכוח שמושך אותי לשם.

נכנסתי לשירותי נשים שהיו ריקים. שטפתי פנים, נזהרת לא להרוס את האיפור, סידרתי קצת את השיער ובאתי לצאת. עמדת שם מול היציאה מהשירותים, נשען כדרך אגב על הקיר ומסתכל למטה לרצפה. איך שיצאתי הרמת את המבט, אותו חיוך הגיח ואחריו גם החיוך שלי.

התקדמת לכיווני ואני צעדתי אחורה חזרה לשירותים, נכנסת אחריי ובעדינות רבה הדפת אותי לתוך תא השירותים, התקדמתי ברוורס עד שנכנסנו לתא ונעלת אותו, נשענתי על הקיר ונצמדת אליי מקדימה, מלטף לי את הפנים, הידיים שלי צמודות לקיר ואני מתנשפת,

לחשת "היי.." ועניתי לך בחזרה אותו דבר

הסתכלת לי בעיניים והסתכלתי לך בחזרה

היד שלך ליטפה לי את הירך, מתקדמת למעלה עם השמלה שלי, הרמתי את היד הנגדית ושיחקתי לך בתלתלים, פתאום סובבת אותי, הפנים שלי נשענו על הקיר והידיים תומכות, שתי הידיים שלך פתאום למטה עולות עם השמלה עד החוטיני, מורידות אותו לאט

הידיים שוב עולות ותופסות אותי חזק בתחת, אני משמיעה אנחה ועוצמת את העיניים

האצבעות שלך משחקות ומלטפות אותי בעדינות ואז נכנסות לתוכי, מלטפות, מסתובבות, מרטיבות. הפה שלך על הצוואר שלי, מנשק, מלקק, גונח.

שאלתי בקול חלש "אז מי הבלונדינית?"

"אה... זאת אשתי... אבל אל תדאגי היא לא תבוא"

פתחתי את עיניי וקפצתי מהקיר, הסתובבתי והדפתי אותך ממני, הרמתי את החוטיני חזרה למקום

"תודה, היה כיף" אמרתי עם חיוך 

הסתכלת עליי במבט מופתע ולא מבין

הזזתי אותך מהדלת ויצאתי החוצה מתא השירותים, מסדרת רגע את האיפור במראה ואתה עדיין בתא לא מבין מה קרה

יצאתי חזרה לבנות, אמרתי להן שקרה משהו ואני חייבת ללכת, אספתי את התיק, השארתי כסף על הבר ולקחתי שלוק נוסף מהבירה

בדרך החוצה עברתי בצד השני של הבר, ניגשתי לבלונדינית ואמרתי לה "צדקת, באמת בן זונה"

היא הסתכלה עליי עם דמעות בעיניים, מבט מאוכזב, שמה לי כסף ביד ולחשה "תודה..."

 

המשכתי הלאה הביתה, סיימתי את הערב עם 400 שקלים חדשים, זוג נוסף בדרך לרבנות והויברטור החדש שקניתי בזכות הזוג מלפני כמה לילות.

לפני חודשיים. שבת, 30 במרץ 2019, בשעה 17:42

כל חיי הייתי במקום דומיננטי, תמיד נאבקתי להחזיק את המושכות

בכל צעד בחיי, אם זה בעבודה, בצבא, בבית ספר

תמיד האמנתי בדעה שלי ונאבקתי בחירוף נפש כדי שהיא תהיה הדעה השולטת,

כדי שמה שאני רואה יראו גם אחרים

תמיד הייתה לי בעיה עם יחסי מרות,

בגלל זה עמדתי למשפטים חוזרים בצבא, כבר מהטירונות

בגלל זה החלפתי בעשור האחרון מקום עבודה כל שנה-שנתיים

מקום מגורים, חברים

קשה לי להישאר במקום ולפעמים נמאס לי ונגמר לי הכח להיאבק על מקומי

לפעמים לצד השני נמאס ופשוט נפטר ממני, התרחק

 

תמיד האמנתי שזו הדרך הנכונה, שבסופו של דבר אגיע לנחלה שלי,

למקום שבאמת נכון לי ובאמת עובד לפי איך שאני מאמינה ורוצה שיהיה

 

ועכשיו, נמצאת במקום כל כך נמוך

כל כך בודד

כל כך לא נוח

שכל מה שאני רוצה זה שמישהו אחר יחליט בשבילי

יגיד לי מה נכון עבורי, איך צריכה לפעול, מה צריכה לעשות

ועדיין, כל כך קשה לשחרר.

לפני חודשיים. שישי, 29 במרץ 2019, בשעה 03:29

כל מילה שאמרת, כל הבטחה שהבטחת

כל נשיקה וחיבוק, כל חיזוק ברגע קשה

רק גרמו לאוויר מסביבי לרטוט

ללב שלי להתמלא בנחת 

הגוף שלי היה רפוי, פתוח, מקבל

המוח שלי היה רגוע, לא בכוננות, פנוי לחלוטין

 

 

כל שקר שלך הוציא לי את האוויר מהריאות

כל קללה גרמה ללב להתכווץ

וכל בגידה בנתה סביבי עוד אבן בחומה

 

בסופו של דבר היו מספיק אבנים לכסות את כולי.

ועם הזמן הראש נכנס למגננה, ננעל ונאטם 

והגוף כולו כלוא כשסביבו חומה נצורה ומוגנת

 

וגם היום מסתבר, 4 שנים אחרי

החומה עדיין קיימת

הסכינים שלופות

ואף אחד לא מצליח להיכנס.

לפני 3 חודשים. ראשון, 24 במרץ 2019, בשעה 10:39

כמו תינוקת.

 

 

התעוררתי כל שעתיים ובכיתי.

לפני 3 חודשים. שישי, 22 במרץ 2019, בשעה 19:21

נוסעת לי בדרך חשוכה, הערפל מסביב מכסה את האוטו והכביש כמו שמיכת צמר נעימה, 

מקשיבה למוזיקה שעוטפת אותי מבחוץ אבל לא מצליחה לעטוף את הרעש שבפנים.

קבענו אצלך בשעת ערב מאוחרת, כזאת שבדרך כלל חוזרים הביתה ולא רק יוצאים לדרך,

אמרת לי שאזהה את המקום לפי שלט פרסומת של איזה מותג כלשהו עם דוגמנית חצי ערומה. ככל שהתקרבתי לאיזור הנשימה שלי הפכה כבדה יותר, האוויר הסמיך נכנס בכבדות לריאותיי - אולי מהלחץ, אולי מהריגוש, אולי מהערפל הסמיך ששורר בחוץ.

זיהיתי מרחוק את השלט, ספרתי שלושה בתים בצד שמאל ועצרתי. חניתי את האוטו ליד חנות קרובה כמו שביקשת, העיקר שלא יחשדו בכלום. לפני שיצאתי מהאוטו הפשלתי את התחתונים מתחת לשמלת המקסי השחורה שלי, כמו שביקשת. יצאתי מהאוטו ונכנסתי לחנות, קניתי בקבוק יין ושוקולד, כמו שביקשת. חזרתי לרחוב ונכנסתי בשביל של הבית השלישי מהשלט, כמו שאמרת.

עצרתי מול דלת עץ והוצאתי את כיסוי העיניים ששלחת לי עם שליח יום קודם, עטפתי את עיניי ושלחתי יד קדימה, דפקתי על דלת עץ 3 פעמים בקצב קבוע כמו שאמרת, ברגע ששמעתי את קולך העמוק שמכריז לי להיכנס עצרתי את נשימתי ולחצתי על ידית הדלת.

הדלת נפתחה וריח חזק של קטורת חדר לאפי, לא יכולתי לראות אך הרגשתי אותך עומד מולי ומסתכל, אמרת לי להיכנס ולסגור את הדלת. בצעד מהוסס נכנסתי וטרקתי את הדלת מאחוריי. ביקשת ממני להתקדם חמישה צעדים ולכרוע על הרצפה, ידיים על הברכיים ומבט קדימה, לקח לי רגע להתאפס על עצמי אך עשיתי זאת.

כשאני כורעת על הרצפה כשרק שמלת כתפיות שחורות לגופי הרגשתי פתאום ידיים נוגעות בראשי, משחקות בשיערי הפזור ואוספות אותן לקוקו גבוה. שיט, ידעתי ששכחתי משהו.

״אני רואה שלא ביצעת את כל המשימות שקיבלת היום, אחרת כבר היית מגיעה עם שיער אסוף. חבל, אבל מגיע לך עונש על כך״

ידעתי שלא יעזור אם אתנצל לכן נשארתי בשקט על הרצפה, נושכת את שפתי התחתונה. הידיים סיימו לאסוף את שיערי ועכשיו ליטפו את גבי, מהעורף ועד הישבן

״טוב... לפחות החזיה והתחתונים נשארו בבית. אז את לא עושה דווקא אחרי הכל. תישארי על הברכיים עד שאגיד לך אחרת, כלבה טובה״.

 

נשארתי כך לפחות דקה, שתיים, עשר. איבדתי תחושת זמן ברגע שהברכיים התחילו לכאוב מהרצפה הקרה, שומעת אותך פותח את בקבוק היין ברקע, קורע עטיפה מאלומיניום.

״פה גדול כלבה טובה״

פתחתי את פי וחתיכת שוקולד נדחפה בעדינות לפי

״לא ללעוס ולא לבלוע, תני לזה לימוס לך בפה״

דקה אחרי זה לגימת יין גם כן נמזגה לי לפה

״עכשיו את יכולה לבלוע. עוד שעה מעכשיו את תוכלי להגיד לי מה טעים יותר, זה או הזרע שלי שינזל לך בגרון״

בלעתי את השוקולד והיין, טיפת יין נזלה לי מחוץ לפה וירדה לאורך הצוואר שלי, עד שנספגה במחשוף השמלה,

ידעתי שאם ארים את היד לנגב אותה זה יוביל לעונש נוסף, ואחרי הימים האחרונים בהם אספתי עונשים על המרדנות שלי זה לא רעיון טוב.

״קדימה, תישעני קדימה ותעמדי על ארבע, ותלכי ככה בקו ישר עד שתגיעי למיטה. כשאת מגיעה למיטה את עולה עליה לאט ונעמדת עליה על ארבע כמו שאת עכשיו, כמו הכלבה הטובה שאת.״

 

כשמצאתי את עצמי בתנוחה הזאת על המיטה הרגשתי איך השמלה שלי עולה לאט מאחורה, עד שנשארתי עם תחת חשוף ועיניים מכוסות, לפתע ליטפה אותי יד עדינה על התחת, ליטפה צד אחד ואז את השני, ליטפה לאט ובעדינות שנראתה לי מוזרה קצת.

מעולם לא פגשתי אותו קודם, מעולם לא ראיתי אותו קודם, לעזאזל- אפילו את השם שלו אני לא יודעת, אבל דבר אחד ידעתי - זו לא היד שלו. שלחתי יד לכיסוי העיניים כדי להוריד אותו ואז פתאום יד חזקה וגדולה תפסה לי את היד

״צק צק צק.... לא רעיון טוב. תיזכרי כלבה טובה, אם אין כיסוי את לא נשארת״.

משהו בי אמר לי לברוח, להוריד את הכיסוי ולהימלט כל עוד יש לי סיכוי, כי בזמן שהיד הגדולה והחזקה החזיקה אותי, היד העדינה והקטנה המשיכה ללטף את ישבני, התחילה לרדת קצת וללטף לי את הירכיים.

״אני לא יודעת מה אתה עושה אבל זה לא מה שתיכננו״ אמרתי בקול רועד, עדיין על ארבע, עדיין עם תחת חשוף, עדיין מרגישה את היד מלטפת

״אולי זה לא מה שאת תיכננת, כלבה קטנה שלי, אבל זה לגמרי מה שתיכננתי בשבילך. באת רעבה כמו שאמרתי לך?״

״כן אדוני, לא אכלתי מהצהריים״

״מצויין... אז את תאהבי את הסנדוויץ שהכנתי לך״