סיפור.

הרגע המיוחד הזה שהגבר היקר שלי שמעולם לא חשב על שליטה לפניי נתן לי כזה פליק בתחת כי אמרתי לו ״לא בא לי״.

מאוהבת. 

אעדכן.

אני בזוגיות שמתחילה להתבסס מאוד, הייתי רוצה לספר לבן זוג שלי הכל עליי. גם דברים שקצת פחות יהיה לו נעים לשמוע. במיוחד כי הוא מעולם לא היה חובב סטוצים. 

אני רוצה לספר לו שאני כאן, אני רוצה לספר לו שפעם נפגשתי עם מישהו שהכרתי כאן, שהיה מבוגר בהרבה ממני (וזה עד עכשיו בין הדברים שאני הכי מצטערת שעשיתי אותם), אני רוצה לספר לו שהיו לי תקופות ארוכות של לבד שהובילו אותי למקומות הרבה פחות נעימים, מקומות שהוא מעולם לא היה בהם כי הוא היה רק במערכות יחסים. אני רוצה לספר לו גם על המקומות אליהם הגעתי. אני רוצה לספר לו על שטויות שעשיתי בגיל 16, על מסיבה שבה התנשקתי עם כמה גברים, אני רוצה לספר לו על כל דבר שעשיתי ואני מתביישת בו. 

ואז מגיע הפחד. אני לא מפחדת שהוא יעזוב אותי, אני מפחדת שהוא יראה אותי בצורה שונה, שהוא לא יצליח להסתכל עליי בלי לדמיין את כל הדברים שסיפרתי לו, שבסופו של דבר אתחרט שלא שמרתי את כל זה בבטן.

אני רוצה להדגיש שאני לא חושבת שזה בנה אותי, לא חושבת שזה תרם לי, ואם יכולתי פשוט לשכוח כל מה שקרה או להעלים את זה מהחיים שלי, כנראה שהייתי מעדיפה. אני רוצה לספר לו כדי להרגיש שאין סודות ביננו, שהוא יודע הכל עליי והוא חלק ממני. 

הוא יקר לליבי מאוד, אני לא רוצה לאבד אותו, ולא רוצה לאבד את הערכה שלו אליי, אני צופה שאקבל תגובות כמו ״אם הוא באמת אוהב אותך זה לא יגרום לו ללכת״ ועוד מאותו סגנון, אבל כפי שכבר אמרתי, זה לא מה שמפחיד אותי.

מה אתם הייתם עושים? 

מצאתי את הנפש התאומה שלי. 

לא מצאנו אחד את השני כאן, אלא ביום בהיר במקרה במקום הכי לא צפוי. 

רצה הגורל והוא מתחבר לכל מה שקשור בסאדו מאזו, סקס אגרסיבי וכל שאר הדברים הטובים. 

אני חושבת שאנחנו יותר בקטע של סקס קינקי מאשר שליטה, והקינקיות לשני הכיוונים (כל פעם מישהו אחר עם אזיקים 😏)  

השאלה שלי היא לאן עוד אפשר לקחת את זה? 

רעיונות טובים ונחמדים יתקבלו בברכה 

רב תודות 🙏🏻

בימים האחרונים הכרתי כאן מישהו, ולא כמו בד״כ, היה חיבור ממש טוב, השיחה זרמה, דיברנו כמה שעות טובות.  במהלך השיחה הסברתי לו שאני לא אוהבת שלוחצים עליי, ובטח לא במקום הזה. זה לא עצר בעדו לשלוח לי תמונה שלו בציפיה שאשלח לו גם. 

הסברתי יפה שאני לא מתכוונת לשלוח תמונה כי אני לא מספיק מכירה אותו, וזה מרגיש לי מוקדם מידי, הוא מצידו התחיל לאיים שיסיים את השיחה אם לא אשלח לו, להפגין חוסר בטחון עצום כלפי המראה שלו ולהגיד דברים כמו ״אם היית מתחברת למראה שלי היית שולחת גם, כנראה שאת לא רוצה״  

עמדתי על שלי וסרבתי לשלוח תמונה.. מיותר לציין שקצת איבדתי את הסבלנות והחשק להמשיך לדבר איתו, אבל בגלל שהשיחה התחילה כל כך טוב לא ויתרתי. 

מה ששבר את גב הגמל (וכשאני אומרת גמל אני מתכוונת אליי), היתה השאלה שלו ״אז איך אדע שאת אשה ולא גבר?!״ 

בחר חכם ומלומד כמוך יכול לדעת שלו הייתי גבר מתחזה יכלתי להכנס לגוגל ולשלוח תמונה של בחורה רנדומלית. יש שלב שאם עוברים אותו - כבר לא שואלים שאלה כזו, כי זה מעליב וכי זה דוחה. מאמינה לכולכם שזה קרה ואתם נרתעים.. אבל לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין בשיחה של כמה שעות האם זה גבר או אשה, ובטח ובטח בחורה כמוני שנושאת את כל הסטיגמות של אשה.

באיזשהו שלב הגענו לאי הסכמה שגרמה לו להגיד דברים, ואני אצטט ״יש לך אופי מאוד קשה. הייתי אומר על גבול הפרעת אישיות. מאוד מקווה שתמצאי בן זוג שידע להכיל אותך. כי זה מאוד קשה.״ (מילים שלו, לא נגעתי)  

אז נכון שזה אדם רנדומלי שזכה לדבר ולהכיר אותי שעות ספורות בלבד. חייבת להודות שזה היה מעליב ומאוד מגעיל, במשך יום שלם תהיתי לעצמי אם יש בי בעיה, אפילו בדקתי בגוגל מה זו הפרעת אישיות - כי בשיא הכנות, לא היה לי מושג (עדיין אין). כל הלחץ הזה בגלל איזה אדיוט שלא קיבל גישה ששונה משלו. וכל זה אחרי שהרגשתי שהיה חיבור טוב ואפילו די חיבבתי את המראה שלו.

לא באה לשפוט, ולא באה לעשות לו שיימניג, אני רוצה להגיד לאנשים כאן שלמילים שלהם לפעמים יש יותר כוח ממה שהם חושבים. אני בטוחה שהוא לא חשב שאקח קשה מה שהוא אמר לי, אבל זה קרה. זה קרה ובגדול.

מקווה שאצא מהסרט הזה בימים הקרובים ואשכח מהסיפור הזה, ומקווה שאנשים יתחילו לפתח מודעות למילים שיוצאות להם מהפה. 

להיות מלכה לנשלטים שפונים אליי, ולצוות עליהם לספור כמה פעמים כתוב בפרופיל שלי שאני לא מעוניינת בנשלטים.

מתה על אלו שמחזירים לי תשובה לפני שאני חוסמת.

הרגשה מוכרת לכולם. תחושת ריקנות, כעס פנימי עצמי, רצון לחזור אחרונה בזמן.

למה ראיתי את הפרק האחרון של משחקי הכס?

כואב לי בעיניים, כואב לי כל הגוף, כואב לי בנשמה.

איך הם יכלו לסיים את זה ככה?!

לאחרונה יצא לי לחוות פרידה שכאבה לי קצת יותר מכל האחרות, אפילו יותר מהאקס שהיה איתי 3 שנים. זה לא היה הקשר הכי ארוך, ולא הכי עמוק..
אבל זה בהחלט כאב מאוד כי הרגשתי שזה ה-גבר שחלמתי עליו כל חיי, וזה נגמר בגלל שטויות.
החברים ניסו לעודד ואמרו לי משפטים כמו "אל תדאגי, יהיה בסדר, תני לזמן לעשות את שלו, תפסיקי לחשוב עליו"
ובאמת שניסיתי.. אבל זה רק החמיר את המצב.
ככל שהייתי מנסה להפסיק לחשוב עליו, הייתי מחפשת תירוץ יותר ויותר מטופש בשביל ליצור איתו קשר... משהו כמו "יש מצב ששכחתי את הצמר גפן של האיפור אצלך?" לא באמת שלחתי.. אבל רציתי.
הבנתי שזה לא עובד, והחלטתי לשנות גישה.
הרשתי לעצמי לעשות מה שבא לי, לא ניסיתי להפסיק לחשוב עליו, לא ניסיתי להפסיק לדמיין איך החיים היו יכולים להראות איתו, אם הוא עדיין היה איתי. קראתי שיחות איתו שוב ושוב ושוב, הסתכלתי על ה"מחובר" שלו בוואטסאפ בלי הפסקה, דמיינתי לעצמי בראש שהוא כבר בטח מדבר עם בחורות אחרות ולא התייחסתי אל עצמי כסטוקרית משוגעת. כי הבנתי שזה טבעי. כי איבדתי משהו שלא רציתי לאבד.  
אבל זהו! אחרי שבוע של צפיה בלתי פוסקת בפרופיל הפייסבוק שלו, הבנתי שנמאס לי. והפסקתי כי כבר לא התחשק לי לעשות את זה.. הפסקתי מהלב ולא מהמוח.
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאסור להלחם בזה, ולפעמים הנחמה המטופשת של לא להפסיק לחשוב עליו, ואולי אפילו קצת להתמסכן לעצמי וכמו קלישאה לשבת לבכות בבית עם גלידה.. היא מה שעוזרת לשחרר, היא זו שמכניסה לפרופורציה של "טוב זה לא כזה הפסד גדול".. אחרי הכל כשמחפשים מישהו בזכוכית מגדלת ענקית.. תמיד מוצאים מה למצוא. והוא זה שנתן לי את הסיבה והדחף לחפש אותו ככה.

אחרי שבוע קצת קשה, הכרתי מישהו חדש.. לגמרי במקרה ולא מתוכנן, חזרתי להתעסק בחיים שלי... ופתאום חשבתי על זה שאני כבר בקושי חושבת עליו.

אני רק לא מבינה למה דווקא כשהצלחתי לשחרר הוא בחר לשלוח הודעת התנצלות עם ניסיון לצ'אנס נוסף..

מי שויתר עלי פעם אחת כנראה יוותר שוב, ואם הוא לא יוותר, הוא לעולם לא יעריך אותי באותה מידה. החלטתי שמגיע לי יותר, אז ויתרתי. ואז הבנתי שבאמת באמת שחררתי.

נכנסתי קצת לפרופורציות.

גאה בעצמי. 
 

אז היום סוף סוף נגמרה תקופת המבחנים. המועד ב׳ האחרון שהיה לי נגמר! 

גם בסקס הכי מטורף שהיה לי לא הרגשתי אורגזמה כזאת. 

אושר

היה לי יום כל כך נורא היום! 

הדבר היחידי שמתחשק לי זה להרדם בתוך חיבוק גדול