החדר של לונה

לפעמים עוברת בי תחושת עצבות, פחדים עולים.. אני כמעט בהיסטריה מחפשת את המקום החם אצלך. כשאתה במצב רוח שלך אתה ממנף את הסיטואציה להוריד אותי עוד. 

ככה אני למטה באמת, תלויה בך לגמרי להרגיש טוב והשד שלך נהנה כשאני מתפתלת שם על הרצפה, מנסה להיות הכי חשופה, נלחמת בעצמי להוכיח לך וממתינה לך

שתחליט להרים אותי 

מכורה אליך

אבא הגיע אליי היום ומייד אחרי שהלך מיהרתי לקניות קטנות ולטיפול לייזר במפשעות ופי טבעת אבל הרגשתי שהשפיך כועס שלא חירבנתי אותו ופחדתי לחרבן אותו בטיפול לייזר על המטפלת 🤣

עצרתי בתחנת דלק וחירפלצתי שם את הזרע באסלה ועכשיו לא הייתה סכנה שיתפוצץ לי התחת על המטפלת... 

אבא כעס אחכ כשסיפרתי לו שהדנא האיכותי והטעים שלו שוחה עכשיו בשירותים.... 

ציבוריים... 

🤭

זה מצחיק אותי

אותו פחות... 

סיימתי לעבוד ב23 והחברים מהעבודה הזמינו אותי לשתות איתם בירה. תכננתי לסדר ולנקות את הבית אחרי העבודה ואני יודעת שאם אתה תגיע מחר והבית לא יהיה נקי - אתה תכעס מאוד. 

מפה לשם.. אני רואה שהולך לי זריז יחסית אז אני מנסה לנקות מהר מהר ולהספיק לשתות איתם אולי בירה אחת בכל זאת... 

התחושה הזאת מוכרת לי... שאני לא אספיק גם וגם.. אבל בכל זאת בעזרת משהו קסום קורה.

אני מסיימת מהר לנקות, מתלבשת ועולה על הכרכרה.. 

שאלת אותי שאלות סביב יום ההולדת שלי. ולא שאלתי אותך חזרה.. יום ההולדת שלך היה יום למחרת.

קשה לי עם ימי הולדת כי מתישהו האכזבה הקשה מהסובבים גרמה לי להבין שזה ילדותי מדי לחגוג וילדותי מדי להפגע מזה. וקשה לזכור ככ הרבה תאריכים כשאת לא מנהלת יומן.

ירדתי מהנושא הזה. לא שואלת ולא אוהבת לשתף. לא חוגגת לי ולא לאחרים. 

אחרי יומיים שיתפת אותי שזה היה יום ההולדת שלך. 

הרגשתי שוב את האכזבה שלי-שלי. 

משהו בפנים הזכיר לי שגם את עדיין ילדה והוציא אותי החוצה לקנות לך מתנה. ידעתי מה אני קונה לך. בושם של ילדות. 

מתנה לא גדולה אך מחממת את הלב עם הכוונות שלה. ניגשתי לסופר פארם. שאלתי היכן הבשמים של הילדות. בחרתי לך בושם של חד קרן מתוקי והמשכתי לחפש מוצר משלים שיתן את החמימות וישמח אותך עוד. המוכרת ראתה אותי מסתובבת ושאלה אם צריכה עזרה. היא שאלה בת כמה את כדי לדעת מה יסגור את המתנה שלך.. 

היא: אבל זה בושם לילדות, תקני לה בושם רגיל

אני: היא ילדה, זאת מתנה מעולה

היא: אמרת שהיא בת 40 בערך

אני: נכון, אבל היא ילדה

היא: אבל .. 

אני כבר לא מקשיבה. היא לא הבינה, היא לא תבין. וממשיכה להסתובב ולחפש. מצאתי, ארזתי, שמחתי ויצאתי. 

נפגשתי אתך ועם בעלך והבאתי את המתנה שלך. 

משהו בכם... ממ  סקסי לי, טעים ונעים לי. 

פחדתי לתת לך בלי שאבא באזור להגן עליי. ככ התביישתי. איזה מתנה מפגרת, מה חשבתי לעצמי. 

אז נתתי את המתנה לסבתא שלי ליומולדת 96 וקניתי לך משהו אחר במקום. 

הראתי לאבא מה שקניתי לך והיה נדמה שכל דבר שאקנה לך היה משעשע אותו.. וכשאני מספרת לו על הפחד לתת לך במיוחד! 

אני רוצה לשים לך על סף הדלת, לדפוק ולברוח

אני אוהבת שאתה נותן לי לבחור ואני לוקחת אותנו לשבת במקום עם אינטרסים משלי ואתה אומר לי שהאזור הזה מוכר לך ושאתה חושב שישבת כאן עם מישהי. שאלתי אותך אם היא הייתה נשלטת, אמרת לי שאתה תפגש רק עם נשלטות והוספת גם שבסוף לא לקחת אותה. 

אני בפנים חושבת לעצמי.. האם אתה מתכוון למה שאתה אומר.. שלא תבזבז את הזמן שלך על ונילית? ואם היא חור מיוחם, נימפומנית ושובבה שלא נכנסת להגדרות? וחוץ מזה.. כמה מתוך הבחירה לא לקחת אותה - הייתה שלך? מעניין מה ההבדל ביני לבינה.. מה ראית בי בפגישה הראשונה בבית הקפה בחיק הטבע... טוב, חוץ מהחלק המפורסם שבו הבטת בעיניים שלי כשאני משתינה לפקודתך באמצע המקום, על הרצפה.. 

אספת אותי ואני ציפיתי למרחק פיזי ביניינו.. שני אנשים שיושבים לקפה אפלטוני. אני מבינה שעשית הכי נכון שלא התקרבת אליי וזה סיקרן אותי ומשך אותי להתקרב אליך. לגעת ולהרגיש את המרקם של היד שלך, את המרקם של בד המכנס על הירך שלך.. נוגעת בך עם יד קטנה ואתה יודע שאני כבר בתוך הרשת. 

בחרתי את השמלה הכי ילדותית שלי, אתה באת מכובד. השוני ביניינו בלט והרגשתי בך דמות אב. אב וילדתו. באופן מיידי. לא העזתי לומר את המילה 'אבא' על ידך ולא תיארתי שתהיה לי לדמות אב. אבל למלצרית היה קשה להחליט מה הקשר ביניינו, בזה אני בטוחה.

שוחחנו תקופה לפני וגרמת לי לפרוק אצלך.. זה שיחרר. תחושת השחרור הזאת ... אני מחפשת אותה בכל שיחה ומפגש שלנו.. זה ממכר. כי אני מתמלאת אחרי הפורקן הזה ואת זה אף אחד אחר לא נותן. אני צריכה אותך לשחרר, שתלחץ על הכפתורים ותעליב, שתסביר לי כמה שאני נמוכה, כמה שאני קטנה ותלותית..

ואני אתמכר אלייך עוד. 

תרוקן ותמלא אותי.

הכנתי הפתעה לאבא והפעם באחת מהציפורניים ביקשתי מהמניקוריסטית שאחרי הלק תרשום את האות Y באצבע המורה.

כמובן שהוא היה מרוצה.

רק איך אני מסבירה את זה למי שישאל...? לסקרנים והאמיצים שישאלו... 

האמת שרק 2 העיזו לשאול. וחבל. כי היו לי כמה וכמה ארנבים בכובע. 😋

והתשובה המנצחת היא...... הוא...... הם.......

"על שם סבתא שלי שנפטרה... "

"לונה את שרוטה!!"

את הסילבסטר הקודם דמיינתי שאבלה עם חברה בפאב שאנחנו אוהבות לצאת אליו. התרגשתי, לקחתי חופש מהעבודה תכננתי מה ללבוש אבל לך היו תכניות אחרות, לא התכוונת לוותר לי בכלל, גם לא ביום מיוחד שכזה והשארת אותי בעונש בבית. לבד. 

כשכולם בילו, נהנו, ספרו והתנשקו, צפו בזיקוקים, קנו או קיבלו ורד - אני הייתי פגועה ממך שאתה משאיר אותי בבית. כעסתי ובעטתי ובכיתי... ויומיים אחכ חזרתי להתנצל שוב. 

הפקתי 2 לקחים להשנה.

הראשון הוא שאין ספק שאני הרבה יותר מחונכת ועברתי סדרת חינוך ואני כבר לא בודקת את ההתמדה והסבלנות שלך יותר, אין טעם.. אני אפסיד תמיד. לפעמים בא לי לעשות דווקא כדי לקבל את התשומי שלך אבל מייד אני מחטיפה לעצמי סטירה ואומרת שאני מעדיפה להיות צייתנית שלך מאשר לבדוק את מה שאני כבר יודעת. אני חיה ונושמת את החמצן שלי כשאתה מרוצה ממני ורגוע ממני כשאני קרובה ומסונכרנת אלייך, כפופה וקשובה לך.

הלקח השני - להפסיק לדמיין כל מיני דמיונות רומנטיים.. אה - ולא לקחת חופש 

אני כבר לא יודעת בת כמה אני מרגישה שאני....

צריך להתבגר קצת

אז הכנתי בעצמי מיץ קלמנטינות שקטפתי מהגינה

ומחכה שהוא יבוא לשתות

הרעש במוח ובגוף בזמן האחרון חזר אלי

איתך הרבה יותר שקט לי באופן כללי

אבל בחודש האחרון אתה יותר עסוק מתמיד

ואני יושבת בצד ומקשקשת בזנב כשאתה מגיע

כשאתה מחבק אותי חיבוק ארוך בשכיבה, הרעש הופך חלש חלש.

המקרה שבו אין לי רעש, לא מתעצבת שאתה עוד מעט הולך, לא חוששת ממה שהולך לקרות ובאמת באמת יש לי שקט - זה כשאתה נרדם אצלי במיטה.

אתה נוחר ואני עוצמת עיניים, בשקע של הכתף שלך, מסניפה את בית השחי שלך והכימיקלים כולם משקיטים לי תשכל ותגוף. 

אני ערה והכל שקט כמו שצריך

עם הנחירות המתוקות שלך אני מרגישה שהעץ הזה מגדל שורשים שמשאירים אותך הפעם אצלי  ואתה רחוק מללכת.. אני יודעת שהפעם יש לנו עוד קצת זמן של יחד

נ.ב

אני יודעת שאתה לא מודה שאתה נוחר. אז איך אתה מסביר את זה שאתה מתעורר מהנחירות של עצמך? 

לונה, מתוקה קטנה של אבא. אני אוהב שאת מחייכת אותי עם הפוסטים הכנים והמרדניים שלך.

אני גם אוהב להסביר לך שוב ושוב כשאני מזיין אותך ואת מתייחמת כולך, שאת בסך הכל הצעצוע הקטן שלי, וצעצוע צריך לפני הכל לשעשע ולספק את בעליו. צעצוע לא צריך להנות, צעצוע לא יכול להתנות תנאים והוא לא יכול לדרוש דרישות.
צעצוע קטן כמוך צריך פשוט להיות שם עבור בעליו, לפעול על פי ההוראות שלו, להעמיד את עצמו לרשותו, לספק אותו ולקוות, שאולי מדי פעם, אם הוא ממש, אבל ממש יתנהג יפה, אם הוא ממש אבל ממש יתחנן ויבקש יפה ובהשתדלות עמוקה וידע להוריד את הראש בהכנעה כשאבא אומר - לא הפעם, הוא יקבל כמה פירורים של הנאה בעצמו.

*האמת שזה נשמע לי כל כך טריוויאלי ופשוט שאני לא מבין למה זה מתסכל אותך. (לא שאני חלילה מתלונן, את הרי יודעת שאין הרבה דברים שמדליקים אותי יותר מלראות אותך מתוסכלת ונאבקת בתסכול הקטן הזה)