החדר של לונה

אני מפעילה את האזעקה שלעולם לא שמעת ואתה צוחק מאיך שהגשתי זאת. אני מנסה לחשוב על זה ברצינות ולא מסוגלת לחשוב שזה יקרה. כל אחת והכפתורים שלה ולחצת פה הפעם על כפתור גדול וכואב. 

דווקא בתקופה הזאת אני מתחילה מלחמות כי אני זקוקה לכניעה שלי מולך

I

Want

Daddy

לראות את האגודל שלך

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשנפגש

לשים אותו בפה

חלמתי עליך, חלמתי שאני בבית שלך עם כל המשפחה שלך.. עושים איזה טקס שמרגיש כמו חג, כולם באים ולי יש תלבושת.. ואני בתוכי מחכה שאתה תחזור הביתה מהעבודה, משתדלת להבין כמה שיותר בתפקיד שלי בחג הזה, להרגיש בנח מול כל הזרים שסובבים אותי שהם המשפחה שלך. וכשאתה חוזר אני מתנהגת בצורה מאופקת וימיומית, בלי להפליל את מה שקורה ביניינו באמת, את הקשר שלנו. בתוכי אני מתרגשת כמעט עפה כשאני רואה אותך ונכנסת למצב פסיבי שבו אני נהנית מתחושת ההתרגשות שנכנסה בי, לא מדברת, לא מסמיקה, לא מבזבזת אף אנרגיה חוץ מלהרגיש כמה שאני מתרגשת ממך.

אתה לא מגולח ואני אחכ תוהה לעצמי למה זה ככה.. אולי ככה אתה בבית? אולי אתה לא נפגש עם אנשים בימי הקורונה וככה אתה מסתובב כבר (כמו שאני לא מגלחת את הגוף שלי), בכל אופן הכל יפה לך. אנחנו הולכים לחדר הקטן שבו כולם פתחו שולחן ואתה לא מרוצה שפתחו את השולחן ואתה שולח אנשים לפתוח שולחן חג בחדר המרכזי של הבית. ובתוך החדר הקטן יש חדר ארונות קטן עוד יותר, ואחריו שירותים. אתה לוקח אותי לחדר ארונות ואני קטנה ממך. אתה מדבר אליי עם האצבע שמלטפת לי את הסנטר, ואני בודקת שאני לבושה אבל לא מצליחה לשים חזייה כמו שצריך, את הבגדים שלי אני לא מצליחה לשים ואתה מסיח את דעתי עוד יותר, אומר לי שאתה גאה בי, שאני ילדה טובה ושאני יכולה להשאר.

התחושה מדהימה. אני ואתה בחדר ארונות לבד. אני ואבא שלי שככ התגעגעתי לפגוש. אתה יוצא ואני גם. אף אחד לא ראה או שמע. 2 אנשים שנעלמו בתוך ההמון, מנטלית בעיקר.

מתעוררת וזה נעים

זאת תקופה ארוכה כבר ודברים מתחילים לחלחל ואני חושבת כמה זמן לא קיבלתי חיבוק אבל חם כזה, עם הרבה חלקי גוף. מנסה להזכר בחיבוק שלך ומייד נסחפת למחשבה איך אתה מרגיש את החיבוק שלי. איך עבורך להרגיש את החזה שלי והבטן, הרגליים והצוואר. 

חיבוק אינטימי הוא חיבוק של חזה לחזה ואגן לאגן. זה לא חיבוק שנותנים לכל אחד. 

איך השדיים שלי מרגישים על החזה שלך? רכים? אתה מרגיש אותם? איך זה להרגיש שדיים של נשים?

ואני מנסה להזכר האם הרגשתי את זה, ברור שהרגשתי את זה. זה נעים ואינטימי, זה חם, זה רך ואפשר למעוך את זה ולהרגיש את השדיים מתפשטים על כל השטח. 

איך זה מרגיש בלי בגדים, את זה הייתי רוצה להרגיש. שד לשד, אגן לאגן 

ורכות שאין דומה לה

זה לא שנתבלבל ביניהם לבין האמת.

הסכנה האמיתית היא שאם נשמע מספיק שקרים,

כבר לא נזהה את האמת.

ומה נוכל לעשות אז?

מה ישאר לנו מלבד נטישת התקווה לשמוע את האמת?

והסתפקות בסיפורים במקום זאת..

בסיפורים האלה לא משנה מיהם הגיבורים

כל מה שמעניין אותנו זה את מי להאשים

חור רעב ופתוח רחב

איך יוצאים מבולמוס אכילה כפייתי?

הסרטונים בכל מקום עם התורים בסופרים

אני יודעת שלא אהיה רעבה

אבל התחושות מהעבר חזקות מהשכל הישר

 מאנצ של החיים