בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Footsteps

im just training my soul
לפני 3 שבועות. 13 במאי 2020, 1:09

וואו, כמה עברתי בחמישה ימים האחרונים בכנות הרגשתי שאני עומדת למות, הייתי בדיכאון קשה הגעתי לתחתית ואז שלא היה לי אף אחד, מצאתי את עצמי.

בדיוק אחרי שפירסמתי את הפוסט האחרון התכנסתי לתוך עצמי, שכבתי במיטה בבית לבד והתחלתי בתסריט היומי, שאלות קיומיות מהותיות,

למה אני לבד בעצם?

למה אני לא מצליחה לבטא את עצמי?

מה רע בי?

סרטים בתוך סרטים בלופים בתוך לופים.

אז החלטתי לקחת סמים, אסיד מלך הסמים, פתאום כל הגוף התחיל להשתולל, פתאום כל המחשבות מסתדרות בקצב מסחרר, פתאום הבישנית שלא הייתה מסוגלת לרקוד, מתחשמלת בקצב של 300 BPM ושוכחת מכל הצרות, אני זוכרת שראיתי צבעים ושמעתי קולות והכל היה מוחשי ומפחיד או מצחיק? 

לא יודעת מה קרה שם בפעם הראשונה שהסטלה יורדת אבל המצב רוח נשאר, התחלתי לאהוב מוזיקה כמו שכבר מזמן שכחתי, קניתי תופים חזרתי לשיר, חזרתי ליצור ולכתוב, החיים שלי קיבלו אור.

פתאום כל התובנות מציפות את הראש, פתאום כולם רוצים להיות איתי, להיות אני, והאהבה מגיעה בצורה כל כך טבעית וטהורה שהיא ממלאת אותי גם בלי מגע, בכלל, חוץ מחיבוק.

הגעתי לקצה ומצאתי את עצמי

אלו כבר לא צעדים, אני במרתון

🖤 

 

 

 

 

 

לפני 4 שבועות. 7 במאי 2020, 9:07

לא עשיתי סמים בסוף ברודטריפ.

התחלתי להרגיש דיכאון אז פחות כדאי לקחת סמים פסיכואקטיבים.

אני חזקה, באמת אבל לפעמים גם מתפרקת.

נסענו וחזרנו באותו היום, אפילו לא הלכנו למסיבה

אני גאה בעצמי שלא עשיתי סמים קשים

אבל אני מפחדת ממה שהולך להגיע

אני מפחדת כי לא יצאתי כבר יומיים מהמיטה

אני מפחדת כי אין לי אף אחד בחיים חוץ מ2 חברים שמפילים אותי שוב ושוב לסמים

חתמתי חוזה לעוד שנה באילת

אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על החיים שלי

ואין לי ממי לבקש עזרה

 

 

 

 

 

לפני 4 שבועות. 4 במאי 2020, 11:06

הכל אמור להיות טוב ועדיין

מתעוררת מוקדם, מצחצחת את השיניים, שותה קולה זירו קר כמו קפה, מעשנת ראש מהבאנג המסריח הזה רק כדי לבלוע עוד כדור שינה ולחזור למקום הכיפי יותר

המקום שבו הכל אפשרי, אף אחד לא שופט אותי, יש לי משפחה, אהבה בדסמית נהדרת.

אני ממשיכה לחשוב ולהאשים את עצמי בחיים שלי. ואחרי המוסד, הגמילה והטראומה וחיים שלמים של לשרוד חוסר אהבה מההורים, חוסר תשומת לב למה שעבר עלי, כניסה לקהילה המדהימה שלנו בדרך הכי לא מדהימה ואז אונס אחרי אונס, השרדות לבד,

ואז מקבלת כסף מביטוח לאומי 30 אלף, אמור לתת לי קפיצת מדרגה ולשנות את חיי, ואז אבא, זה שהשפריץ אותי לאוויר העולם העביר לחשבון הפרטי שלו 25 אלף שקל, בדיוק סל השיקום שהיה אמור להציל אותי. יומיים אחרי שקיבלתי אותו.

הצלחתי להחזיר את הכסף הודות לחוקי בנק מסויימים ששכחו שהם חייבים את האישור שלי כי אבא אפוטרופוס ואני עדיין לא נכה או מתה.

כלום לא כואב לי, לא הניתוק מהמשפחה, לא הזריקה לרחוב בלי שקל על התחת ולאלץ אותי לישון אצל כל מישהו תמורת כל מה שירצה רק לא ברחוב.

הדבר היחיד שבוער לי בדם זה איך אבא יכול?

אבא מבוסס, כזה שסיים משכנתא וקונה דירה במזומן אבא שעבד כל רגע בחיים שלו, כזה שבגללו איבדנו את הבית בגלל הימורים, כזה.

אז סמים

הם תמיד היו שם, תמיד גורמים להרגשה טובה

ה"חברים" הקבועים שאיתם אני מסתממת לוקחים סמים קופצים ורוקדים, ואני יושבת בצד נהנת מכמה שעות של לא לחשוב על כלום, מכמה שעות של וודאות מכמה שעות של אהבה מזויפת ככל שתיהיה אבל אהבה.

(מי שמבין בסמים, שומעת scorpions על 4 טיפות אסיד) סמים בשבילי זה ניתוק רגעי מוחלט ואני צריכה את הניתוקים האלה כל כך.

אני מרגישה שהקשר האחרון גרם לי לכעוס על אהבה,

הקשר האחרון ביטל לחלוטין כל התכונות הוניליות שאני התפשרתי עליהם בגבר.

אני רוצה אותו חזק, לא גופנית, מנטלית. אני רוצה אותו שולט ודומיננטי לא שחקן ב50 גוונים, לא הטרוסקסואל צעיר עם כסף שחושב שהוא כריסטיאן גריי. גבר, לא ילד שיריב איתי ויתווכח איתי. אחד שידרוש יודע לקבל ולהעריך ולצפות באותו הזמן.

שידע לתת לי אחרי המכות את היד המלטפת

שידע לתת לי שליטה מאהבה ולא מועתקת מאיזה סרט

אז בשינוי חד... נוסעים לרודטריפפ, סמים, מסיבות, להפוך את המוח ממוצק לנוזלי ולחזור עם ג'לי.

ושום דבר לא יכול לעצור אותי

הלוואי שהיה משהו שיכול לעצור אותי

זאת רק אני מולי עכשיו וכמה חברים מסוממים

אין אמא שתכעס עלי ולא תדבר איתי

אין אבא מאוכזב שיצרח עלי מכל הגרון

אין איזו חברה טובה שתנסה לשכנע אותי לא ללכת

זו רק אני עם עצמי, אם אחד לא מחליט עלי

אף אחד לא מתקשר לבדוק אם קמתי בזמן לעבודה, או אם אכלתי, או אם קר לי וחסר לי משהו

כדור השינה מתחיל להשפיע, מהרגליים לאט לאט למוח ואז בום, שינה מתוקה.

אז לפני הבום

הלכתי לנוח ובערב לנסוע לטיול,ה שנתחיל המוח שלי מוצק, בדרך הוא נוזלי וכשאנחנו חוזרים המוח שלי ג'לי תות.

תודה לדוקטור הופמן המדהים🙏 LSD🙏

נפגש בבלוג הבא אם עדיין אצליח מוטורית😂

לפני חודש. 29 באפר׳ 2020, 15:31

הלב שלי מפורק, עד שהצלחתי להתאפס, עד שהצלחתי להתאהב, הרגעים האלה שאתם צוחקים ביחד מסתכלים אחד על השניה והמילים פשוט בורחות לבד, הלב מוצף באושר המוח מפוצץ הדופמין והגוף מפריש ריח של אהבה טהורה

חשבתי שלעולם זה לא יקרה שוב,

חשבתי שאיבדתי תקווה,

ואז זה בא והתפוצץ לי בפנים, פתאום הלב מוצף בכאב ושנאה, המוח ריק מדופמין והגוף קורס, מוצף בריח כישלון.

חשבתי שאני חזקה יותר אז הרשתי לעצמי להתאהב בו, והכל היה מושלם הוא גרם לי להרגיש אהבה, בילינו הרבה ביחד, כל שניה פנויה, ישנו ביחד ועשינו סקס משוגע וזה היה טהור ואפילו השליטה שלו בי הייתה כל כך טבעית, כאילו הקהילה עוד לא הספיקה לקלקל אותו.

היה לנו ויכוח מטומטם, יום שלם הוא נעלם.

ובערב הוא רשם לי הודעה קצרה שסוגרת את השער על התקופה היפה הזאת ופוקעת בור עמוק באדמה לימים הבאים שיבואו.

הוא רשם לי אני לא רוצה למרוח אותך אבל אני לא מוכן לזוגיות, סליחה שזה ככה אבל אני לא חושב שנמשיך להיפגש.

הלב שלי קרס ויותר מהר מבתי החולים בסין בניתי עוד חומות.

עברתי כל כך הרבה ואין לי כח להתמודד, כאילו כל הצלחה דורשת 40 אלף כישלונות ואז מופיעה לדקה ומקבלים עוד כישלון.

אף פעם לא תיהיה לי אהבה?

זה השני שקם והולך בלי לומר למה.

אני צריכה להישאר לבד כל החיים? לא מספיק עברתי? 

אז עכשיו אני שוכבת במיטה, שומעת מוסיקה שקורעת לי את הנשמה ואפילו לא בוכה, הדמעות זולגות לבד והאף מפריש נזלת מלאה בחצי גרם קוק שהכנסתי אתמול בכדי לא לחשוב שוב על המוות.

לא נשאר לי מה לכתוב, רציתי לפרוק קצת החוצה

כואב לי בחזה ממש באמצע כאילו נפער שם חור

ונגמרו לי הפלסטרים

 

 

 

 

 

 

 

.

לפני חודש. 10 באפר׳ 2020, 18:29

עשיתי הרבה סקס בחיים

המון, אני כבר לא יכולה לספור

תמיד הכל היה מוגן 

אף פעם לא חליתי

אף פעם לא נכנסתי להריון

רק רציתי חיבוק

והיום אין חיבוקים חינם

אז שילמתי בסקס

 

נפגעתי שוב ושוב בלי הפסקה

בלב בעיקר גם הנפש הלכה

אז החלטתי להפסיק לעשות סקס 

זה הזמן להתחיל ללמוד לחיות בלי אהבה

לא רוצה חבר בן זוג או שולט

רוצה אהבה מהמשפחה

אבל המשפחה לא רוצה לאהוב אותי

 

אשמתי שנאנסתי שוב ושוב?

התמימות שלי לא מתה וכבר שחטו אותה עשרות פעמים 

אני לא מתאימה לעולם שמשקר ופוגע

אני לא מתאימה לעולם עם האינטרס והאגו

אני לא רוצה להיות עוד מקרה של התאבדות

 

למה אני מזוכיסטית?

כואב לי כל כך בלב ובנפש

אין כאב שיכול לכואב יותר

אז זה נעים

 

אלוהים תתן לי כוח לקום מחר בבוקר

 

 

לפני חודש. 8 באפר׳ 2020, 2:04

אוקיי, אני מודה אני רומנטיקנית חסרת תקנה. אני , רוצה לאהוב, אהבה אמיתית מהלב, הקרבה. מתחשק לי לתת את כול כולי בלי מעצורים כי אני יודעת שיש מי שידאג שלא אאבד את עצמי.

הצורך הזה גורם לי ליפול על טיפוסים.. וואו איזה טיפוסים.. כאלו שהפוסט טראומה שלי מבוססת עליהם.

אז אחרי עוד אכזבה מהקהילה החלטתי לחזור לעולם הדייטים הנהדר הוונילי, ולא משנה מה! אני לא עושה סקס. בא לי לתת לסקס משמעות, מספיק שיחקתי בו.

אז הורדתי טינדר כי תקופת הקורונה ואין ממש איך להכיר מאהבים פוטנציאליים.

ההחלקה הראשונה שלי, מאצ', שיחה ראשונה, הכל זורם, יש לנו ים נושאי שיחה.

נפגשנו כמה ימים אחרי, ושוב ושוב, הוא כל כך חכם ומוצלח והוא כל כך אופטימי, האור שלו ממלא את החדר.

ושוב אני נחבטת בין מה שאני רוצה למה שאני צריכה.

ואז הגיע הזמן לדבר על בדסמ. ניסיתי בהתחלה לספר לו מה זה בדסמ ובזמן שאני מספרת לו הוא התחיל לחייך חיוך זדוני כזה.. כזה של "ספרי לי משהו שאני לא יודע".

הוא חסר נסיון וביטחון. שונה שנות אור מהגברים שפגעו בי, הוא אפילו לא יודע מה ראשי התיבות של בדסמ לדעתי. אבל כשהתנשקנו הרגשתי את העוצמה הזאת שלא הרגשתי הרבה זמן.

יש לי תחושה שבתוך הבחור הביישן הזה מסתתרת מפלצת, שחורה כמו שלי, זה הזמן לשחרר אותה..

 

נראה לי שהולך להיות מעניין..

🖤

 

 

 

 

 

לפני חודש. 6 באפר׳ 2020, 5:54

אני לא יודעת אם הגעתי להשלמה, או איבדתי תקווה בנוגע למערכת היחסים הבדסמית המושלמת.

אבל אני לגמרי לא יכולה לחיות בלי זה..

נראה לי שכבר סיפרתי עליו באחד הבלוגים, הוא לא "השולט" שלי, אנחנו גם בקושי מדברים אבל אנחנו מכירים שנים, ונפגשים לפעמים, הסקס שלנו טוב ואגרסיבי, הוא מאוד חדש. חוקר ולומד את הבדסמ ממני ועליי. 

לפני כמה ימים נפגשנו שוב, הוא הגיע אלי בשעה ממש מאוחרת ישר אחרי העבודה, עם המדים שלו של משמר הגבול, הרבה זמן לא נפגשנו.

הוא נכנס, נעל את הדלת ובלי לומר שלום אפילו התנפל עלי, כמה סקסית אני מרגישה איתו..

איך מפעם לפעם הוא מנסה יותר, חוקר יותר ועושה את זה כל כך טוב.

באמצע הסקס, אחרי כל המשחקים והשליטה הוא הוציא את האזיקים, ואזק לי את הידיים מאחורי הגב ופשוט המשיך בזמן שהוא מרתק אותי למיטה.

אני אוהבת את הדרך שבה הוא חונק אותי ולוחש לי באוזן פקודות, אני אוהבת את הדרך שבה הוא לומד להיות בדיוק מה שאני רוצה במיטה.

אבל רק במיטה, אין לו את היכולות המנטליות שאני כל כך זקוקה להם.

אז בינתיים, מצאתי את השותף הבדסמי שלי למיטה.

 

לפני חודשיים. 31 במרץ 2020, 1:48

You save everybody little girl

But who saves you

🖤

לפני חודשיים. 30 במרץ 2020, 1:42

 

 

 

 

 

 

 

 

Am I a fighter?
Am I a fighter?
Cause I've been fighting so long baby

לפני חודשיים. 29 במרץ 2020, 4:14

אין לי מושג איך להתחיל עם הסיפור ההזוי הזה

סיפרתי לאחי הגדול והוא אמר שאני צריכה ללכת לפסיכיאטר, אבל זה קרה וזה אמיתי, אני לא הוזה, יש לי גם ראיות, אני אסביר. 

יצאתי עם הקורקינט כדי לעשות כביסה אצל חבר (המכונה שלי מתה) ובדרך פשוט נתקלתי במכולת זבל ולידה עץ כרות, הסתכלתי על העץ והוא פשוט עלה באש, אף אחד לא עשה כלום, ועברו שם אנשים. מיד זרקתי את הקורקינט והתחלתי לחשוב איך מכבים את הדבר הזה, ובעזרת הרגליים (תודה לנעלי העבודה שלי) כיביתי את האש. 

אני לא משוגעת, העץ פשוט התחיל לעלות באש מכלום ומישהי ראתה אותי, יש לי סימנים של פחם על הנעליים.

אני לא יודעת אם אני מאבדת את זה סופית

או שזה הסנה הבוער 2020