בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

צלקות

כמו שאמרתי, עולם השליטה הוא מדהים, אבל אפל מזעזע וחולני, אחרי שנים בקהילה בכל תפקיד אפשרי, התעוררתי.
וזה הזמן לספר את הסיפור.
לפני 4 ימים. שישי, 17 במאי 2019, בשעה 05:28

אני אתחיל בהקדמה, פנטזיית אונס- היא לא סטיה נחמדה וחביבה שיש לממש עם פרטנר נכון. 

בתור נשלטת שמכורה לחוסר אונים וכניעה, פנטזיית אונס עם הפרטנר המתאים נשמעת לגיטימית.

זה לא, זו סטיה נוראית שחייבת טיפול והתייחסות רפואית. 

הכרתי אותו פה בכלוב, בחור בן 31 הייתי בת 22. סיפרתי לו שקיימת אצלי פנטזיית אונס והוא הבטיח להגשים לי אותה. 

אחרי מספר פגישות ושיחות, הגענו למסקנה שאפשר לבצע את הדבר. 

הבעיה הגדולה היא שמר שולט אכזר שכח שהוא צריך להודיע לי מראש, להכין אותי, שאדע שזה רק משחק תפקידים ואני לא באמת נאנסת, שתיהיה לי מילת קוד במידה ואני לא מרגישה בטוחה. 

ערב אחד שתינו אלכוהול, בכמויות.

הוא החליט שזה הזמן המתאים לממש את הפנטזיה שלי, בלי להודיע לי.

(עד לאותו ערב באף אחד מהפגישות לא היה שום מגע מיני)

הוא הסתכל לי בעינים והמבט החם והתמים שלו השתנה למבט שאני מכירה טוב מאוד, המבט הזה שהיצר משתלט על הגוף וההגיון מטייל לו על הירח. 

הוא פשוט תפס אותי וזרק אותי למיטה, הייתי שיכורה אבל מודעת, אמרתי לו שזה לא מתאים.

הוא קרע ממני את הבגדים והתחיל לחדור אלי, ככה, יבשה, לא מוכנה, לא רוצה. 

אמרתי די, התנגדתי, בכיתי, צעקתי.

הוא לא הפסיק, כי מבחינתו זה משחק תפקידים.

ואז קיבלתי התקף חרדה מהקשים שהיו לי

התחלתי לרעוד, להתנשף, לצרוח עד שהגרון נקרע.

התחלתי לאבד חמצן, לא הצלחתי לנשום.

הוא שם לב אלי והפסיק.

כשהוא ירד ממני הוא עמד ליד המיטה והסתכל עלי במבט מזועזע, כאילו פתאום הוא הבין מה הוא עשה.

יאמר לזכותו שהוא הצליח להרגיע את התקף החרדה.

שהתאפסתי על עצמי ישבתי כולי מקופלת בתוך עצמי לא מצליחה להרים את עצמי מהמיטה, לא מצליחה להסיט את המבט מהקיר הלבן מולי.

ואז הוא התחיל לבכות, מבקש סליחה על מה שהוא עשה לי.

לא הגבתי, אספתי את עצמי ויצאתי מהדירה.

 

כן, חוסר מזל שנפלתי על "שולט" חרמן, חסר נסיון או ידע.

אבל אונס זו לא פנטזיה, אונס זה לקחת את הנשמה מהגוף ולבתר אותה חלקים חלקים עם סכין מפלסטיק.

 

הפעם אני פונה לשולטים שקוראים את הבלוג.

בדסמ או לא, אם בחורה אומרת מספיק, דיי, אני לא יכולה יותר. אתה עוצר. אתה עוצר ובודק, מסתכל עליה, מרגיש אותה, מותח לאט לאט את הגבולות, לא קורע אותם. 

 

 

 

לפני 5 ימים. חמישי, 16 במאי 2019, בשעה 06:17

עשיתי סקס היום.

בחור ונילי.

סקס טוב, הסיבוב הראשון היה טוב.

בסיבוב השני לא רציתי עוד.

"דיי אני לא יכולה יותר"

"שששש"

ובמקום להתחיל להיאבק או לנקוט עמדה כל שהיא, אני מתחרמנת מהאגרסיביות, מהכניעה שהוא גורם לי להרגיש.

אז אני ממשיכה, למרות שאני לא רוצה.

כי האגרסיביות מחרמנת אותי.

כי השליטה על הגוף שלי מחרמנת אותי.

 

ועכשיו כל שנותר לי הוא להיכנס רגל אחר רגל לבועה הנוחה שלי, הכל בסדר, הכל בסדר בבועה שלי, הקירות צבועים בשחור ובמרכז החדר ספה, עליה יושב גבר, יושב ומחכה שאחזור כדי לחבק אותי, לומר לי שאני שייכת ושאני הכי יפה שיש. כזו הבועה שלי.

הסקס החסר משמעות הזה... כמה דקות של חום ואהבה... ומגע...

למה עשיתם ממני מפלצת? קהילה זבל. 

 

לפני שבוע. ראשון, 12 במאי 2019, בשעה 19:09

כל עשר סיפורים, תקבלו סיפור עסיסי, אחד כזה שגורם לבטן להתהפך.

הכרתי אותו בכלוב, בן 31, "שולט".

ילדה מטומטמת עם מוח מחוק מסמים הולכת בשעת לילה מאוחרת לבית זר, לגבר זר.

לא רציתי להיות לבד.

הלכתי אליו, לא הורגשה כימיה, מלב אגרסיביות מיותרת במקומות שלא צריך, כל קשר לבחור ולשליטה הוא מקרי בהחלט.

מפה לשם החלטתי שאני רוצה ללכת הביתה.

לו היו תכניות אחרות.

הוא משך אותי מהשיער לחדר, הסברתי לו שאני רוצה ללכת הביתה, אמרתי כמה פעמים את מילת הקוד הקסומה שלא כובדה בכלל לאורך כל המפגש הזה.

את התיאורים הגרפים אני אשמור לעצמי ברשותכם.

כשהוא גמר הוא קם והלך לשירותים, לקחתי את הדברים שלי וברחתי משם.

כמה אבודה הייתי? לא קראתי לזה אפילו אונס, קראתי לזה סשן.

 

לפני שבוע. שישי, 10 במאי 2019, בשעה 16:10

לא חשבתי שאעשה את זה, אבל לפעמים כדי לראות את כל התמונה צריך להוריד את המסגרת.

אני במצב רע, לא מאוזן, המחשבות מפוצצות לי את הראש, אני סובלת באופן קבוע מפלאשבקים ובכל שניה שבה אני לבד ולא עסוקה במשהו החרדות מתחילות להתעורר, הנפש שלי לא רק לא מאוזנת, היא הרוסה.

אני מרגישה כל כך לבד בכל התהליך הזה, ההורים שלי כבר הפסיקו להאמין בי, הפסיקו להאמין שאצליח לחזור לדרך הנכונה. 

בלי סמים, בלי אלימות בלי שליטה. 

ואיכשהו זה תמיד בא אלי זה תמיד מגיע אלי גם אחרי שעברתי לעיר הכי דרומית. 

אני מרגישה לבד ואני רק רוצה לאהוב, הנפש שלי צמאה לאהבה כזאת אמיתית, לא בדסמית.

אני מוכנה לאהוב. 

לפני שבוע. חמישי, 9 במאי 2019, בשעה 11:35

בכל התקופה, ההורים שלי ידעו מה אני עושה ולאן אני יוצאת, הם ידעו גם על הסמים. סיפרתי הכל לאמא ואמא הייתה מספרת הכל לאבא.

גרתי אצל גבר אחד במשך תקופה, לא היינו זוג, אבל היינו שוכבים.

לילה אחד קיבלתי שיחה מאבא, המילים שהוא אמר עדיין רצות לי בראש, כל יום מאז.

"תפסיקי למכור את הגוף שלך בשביל בית".

ניתקתי את השיחה והתחלתי לבכות. מאז ועד היום, אני אשן ברחוב ולא אמכור את הגוף שלי בשביל בית. 

פאק, הודעה קטנה לכל הגברים השולטים שיצא לי לפגוש כאן- אתם המיץ של הזבל, צריך להיות עיוור כדי להבין שהקשר ביני לבין הבדסמ הוא מקרי וטראגי, הייתי ילדה קטנה שרק רצתה חיבוק, רק רצתה אהבה וחום.

לא רציתי את כל זה. 

 

לפני שבועיים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 22:41

באחת המסיבות בדאנגן הייתי ממש מסטולה, הרחתי השם יודע, שתיתי השם יודע.

החברים מהלין החליטו לעשות סשן, ספנקים, שוטים. להראות לכולם מה אני מסוגלת להכיל, מעגל של סוטים שעומדים סביב ומסתכלים, מכה אחר מכה, התחלתי לדמם. 

בשלב מסויים הרגשתי שאני מתפרקת וזה בדיוק הרגע שבו החליטו להחזיק אותי חזק יותר, מכות חזקות יותר. התחלתי להיאבק אבל הייתי מסטולה וחלשה מול הגבר שהחזיק אותי.

ככה במשך 15 דקות, כל המועדון, אחד אחרי השני מנסים להוכיח מי יותר חזק.

כשזה נגמר רצתי לשירותים והקאתי, התחלתי לבכות בשירותים, ניגבתי את הדמעות וחזרתי למועדון מקבלת חיבוקים ושבחים על הסשן "המוצלח".

 

לפני שבועיים. שישי, 3 במאי 2019, בשעה 06:20

פייסבוק, מקבלת הודעה מפרופיל פקטיבי של בחור בן 32, נעים מאוד, זיוני שכל. 

"שולט", עשיר, שיכול לדאוג לי כלכלית לפי מה שהוא אומר. 

הייתי בתקופה של ההתמכרות, הייתי מכורה לאמ די והייתי חייבת כסף לגורמים שהשם ירחם, העבודה שהחזקתי באותה התקופה לא הכניסה לי מספיק בשביל שכירות בתל אביב, בשביל רכב, בשביל סמים.

הייתי צריכה מישהו שידאג לי.

נפגשנו בקניון איילון, בשעה שלוש לפנות בוקר.

הולכת לפגוש, גבר זר, פרופיל פקטיבי אף פעם לא ראיתי תמונה אפילו.

הגעתי עם האוטו וחניתי בחניה של הקניון, הוא הגיע עם ג'יפ לבן חדש מהניילון BMW.

התלהבתי, כסף- אני לא אקבל מכות רצח מהדילר שאני חייבת לו כל כך הרבה. 

נכנסתי לאוטו, נסענו לאיזו מלונית כזאת, הוא הוציא 700 שקל, אמר לי תקחי לנו חדר לשעה ותשמרי את העודף. החדר עלה 150 שקל.

הייתי כל כך כנועה ותמימה כל כך טוטאלית.

הבחור שקל אולי (אני לא מגזימה) 200 קילו.

שמן ברמות שצריך להרים לו את הבטן כדי למצוא את הזין. 

לא יכלתי לשכב איתו

א. כי אני אמחץ למוות

ב. כי גויאבה יותר מגרה ממנו. 

אז מצצתי לו, הוא גמר.

החזיר אותי לאוטו שלי, לקחתי את המפתח של הרכב וחרטתי את המילה זונה על הבטן.

אני אף פעם לא אבין גברים שמשתמשים בשירותי ליווי, אתה מזיין גוף, הנפש לא שם וכל מי שתגיד אחרת משקרת, זנות היא לא מקצוע. למכור את הגוף בשביל כסף זה לא שפוי. 

מאז הוא שלח לי אלפי הודעות, לא עניתי אפילו לאחת מהן.

הכי קשה לי לספר סיפורים כאלה, סיפורים שאין שום הגיון רציונלי במעשים שעשיתי, שום מחשבה, שום כלום. 

אין לי הסבר, כנראה הסמים של אותה התקופה מחקו את המוח. 

כנראה הרגשתי כל כך בודדה ורק רציתי חום ומגע.

מכרתי את הגוף שלי בשביל 550 שקל.

הוא כמעט הפך אותי לזונה. וואו 500 שקל בלילה, אני יכולה לעשות מלא כסף, אף אחד לא ידע, זו תקופה עד שאצליח להתאפס כלכלית.

אלף מחשבות בראש.

החלטה אחת אמיצה, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה. 

עד היום שבו אעצום את העיניים לעולם לא אפסיק להתגאות במהלך הזה.

בחרתי לא להיות זונה.

 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 2 במאי 2019, בשעה 16:58

את עומר הכרתי כאן בכלוב, אני לא זוכרת מה הכינוי שלו כאן אבל זה לא רלוונטי.

כשהכרתי את עומר הייתי בתקופה הכי תמימה ומפגרת שלי, נשלטת מתחילה שמאמינה לכל מילה, שמצייתת לכל מילה, שכל גבר בשבילה הוא שולט. 

אף פעם לא ראיתי את עומר, התכתבנו, כן אדוני, לא אדוני, סליחה אדוני. 

שבוע לאחר ההיכרות הוא דרש שנצא ממסך הטלפון ונפגש פנים אל מול פנים.

באותה תקופה גרתי עם שותפה בתל אביב, היא יצאה לעבודה, אני הייתי מובטלת.

מתקשרת אליו כפי שביקש,  ומודיעה לו שהבית ריק.

סימסתי לגבר זר לגמריי את הכתובת שלי, והוא הגיע, כשהוא היה בשער הוא דרש ממני לכסות את העיניים שלי עם צעיף, ועשיתי לבקשתו. 

לא ראיתי את עומר אף פעם. 

פתחתי לו את השער בעיניים מכוסות, ראיתי רק את הרגליים שלו. הוא נכנס לדירה אחרי ונעל את הדלת.

הוא משך אותי בשיערות לחדר, והתנתקתי. 

לא הייתי בסיטואציה המגעילה הזאת. הגוף היה שם, הנפש בסין עושה בטן גב. 

הוא משך אותי בשיערות לחדר, הוריד את החגורה והתחיל להצליף בי, זו הפעם הראשונה שהרגשתי כאב מאז האונס, הוא הצליף לי בישבן, בחזה, בפטמות, בגב, בבטן, באיבר המין, שוב ושוב, (כל זה בזמן שאפילו לא ראיתי את הבן אדם).

ואז הוא דחף את איבר המין שלו לגרון שלי, שוב ושוב בעוצמות חולניות.

הוא גמר, התלבש, הלך וסגר את הדלת. 

ישבתי על הרצפה, כאובה, מנותקת, נכנסתי להתקלח והלכתי לישון. 

קמתי באמצע הלילה מכאבים, לא הצלחתי לדבר או לבלוע רוק, לא הצלחתי לשתות או לאכול.

היה לי שטף דם חולני בפטמה וכל הגוף היה פצוע, הנפש הייתה מרוסקת. 

אחרי שבוע קיבלתי הודעה מעומר, הוא כתב לי שהוא מבין שאני לא רצינית ולא יודעת להיות נשלטת כי סיננתי אותו מאז הפגישה. 

הוא כתב, רק תחזירי לי את החגורה שלי. 

החגורה שלו אצלי, עד היום. 

 

לפני חודש. שבת, 20 באפריל 2019, בשעה 12:55

בתקופת הבדסמ הפעילה שלי הייתי יוצאת המון למועדונים, כל מועדון בדסמ איכותי, סין אתיקס, דאנ'גן, דקה דאנס ועוד ליינים למינהם, עוד מסיבות סקס למינהם. 

ובכל התקופה הזאת הכרתי כמה חברים מהקהילה עם רעיון מטורף בראש, להקים ליין בדסמי שונה מכל מה שיש עכשיו, ליין של חברים, פתוח יותר, בטוח יותר.

אז המשך חודשים עמלנו בשיווק, כל מסיבה הייתה תירוץ לגייס אנשים, פתחנו קבוצה בוואטסאפ שקיבלה תאוצה מפגרת כל מסיבה מחדש, כל אדם קינקי, לגייס את כולם!

הנורה האדומה נדלקה כבר מזמן, אבל הייתי עיוורת, המסיבה הראשונה שלנו אני לא אשכח אותה, כולם לבושים במיטב הסטיות, לופט מגניב עם ג'קוזי ובריכה, פורנו מוקרן כל הערב, שולחן סנוקר, ים אלכוהול, ים סמים.

אני לא זוכרת הרבה, כנראה כחלק מהדחקה, או בגלל האמדי, תבחרו בסיבה הנעימה יותר.

אבל יש קטעים שנצרבו לי בנפש, 3 גברים חזקים, גדולים, מפרקים אותי בספאנקים, אחד אחרי השני, בגלל שאני מחוברת עמוק לנפש ולרגשות שלי הצלחתי לנתק את תחושת הכאב, הייתי מסטולה כל כך, והם לא הפסיקו, מישהי מהמסיבה תיעדה את המכות.

נגמר הערב, חוזרת הבייתה, קמה בצהריים משותקת, לא הצלחתי להזיז את הרגל ומרוב חרדה האסטמה החליטה להשתולל.

מפה לשם מצאתי את עצמי באיכילוב מאושפזת, מחוברת לחמצן, מנסה להתאושש מהלילה שעבר עלי, מנסה לקום מהמיטה לשירותים ולא מצליחה לעמוד על הרגליים, חשבתי על הגרוע ביותר, מה יכול להיות? שוב קטמין, שוב אונס, מהמיטה בבית החולים נכנסת לכלוב ומדברת עם גברים. 

הגיע הבוקר ואיתו הבשורה, את תיהי בסדר, סדק באגן, לא עברו 5 דקות ועובדת סוציאלית כבר פקדה את המיטה שלי, 3 ימים הייתי באישפוז, אף אחד מהליין הבטוח יותר לא בא לבקר. רק הודעות מזוייפות. 

סיפרתי לעובדת הסוציאלית הכל והיא הפנתה אותי לפסיכיאטרית שאמרה לי ככה, אני ממליצה לך להתאשפז במחלקת בריאות הנפש.

אמרתי לה, אני ממליצה לך לכתוב לי מכתב שחרור מפה לפני שאני מאשפזת אותך במחלקת מונשמים.

מפה לשם, השתחררתי, כל הגוף כחולים, מחברת פיסות מאותו הערב.

תודה קהילה מזדיינת ואהובה.

 

לפני חודש. שני, 15 באפריל 2019, בשעה 03:44

הסיפור הבא מדורג כבין הקשים ביותר. כחלק מהפוסט טראומה המתמשכת שלי אני חווה את הזיכרון הזה טוב טוב, בסיוטים, בפלאשבקים.

תל אביב, דירת שותפים, כולם ישנים ואני לא מצליחה להרדם (תודה רבה אמ די).

חברה מהקהילה הציעה לי לצאת למועדון ונילי, ואיך אפשר שלא לסרב? 

באותה התקופה החברה מהקהילה גרה בדירה שתגרום גם לסוטים ביותר להרגיש לא בנוח.

מפעת צנעת הפרט אני אחסוך בפרטי המקום והשם למרות שכל דאנג'ניסט גאה יבין על איזו דירה אני מדברת.

5 גברים, דלוקה מתה, מנותקת, הזיכרון מעורפל אבל אני לא אשכח איך אחד הגברים שאל את השני "השתמשת בה כבר?".

5 גברים אחד אחרי השני, וגם יחד.

ואני רוצה להפסיק, כואב לי, לא הבנתי איך נכנסתי לסיטואציה, אחד מהם השתין לי בפה בפעם הראשונה בחיי, בלי לשאול אפילו. 

בלי מילת קוד, הרבה אלימות, הרבה כאב.

קמתי בבוקר אובדנית ומבולבלת, מנסה לחבר פיסה אחר פיסה, מה קרה אתמול? 

אספתי את הבגדים שלי ונסעתי הביתה. ב6 בבוקר, הגעתי לדירה שלי בתל אביב ועשיתי אמ די, כדי לשכוח.

במשך חצי שנה, כל יום, מדליקה לדליקה, אמ די, כדי לשכוח.