סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

צלקות

כמו שאמרתי, עולם השליטה הוא מדהים, אבל אפל מזעזע וחולני, אחרי שנים בקהילה בכל תפקיד אפשרי, התעוררתי.
וזה הזמן לספר את הסיפור.
לפני 3 ימים. שני, 16 בספטמבר 2019, בשעה 20:02

הכדורים הפסיכיאטרים מונעים ממני לבכות

ואני כל כך רוצה לבכות, לשחרר לכמה שניות מהגוף את כל הבלאגן

הכדורים הפסיכיאטרים מונעים ממני לכאוב

לפעמים אני אוהבת לעלות זכרונות בראש, להתעלל לעצמי קצת בנשמה וגם את זה עכשיו אני לא יכולה

יוצא מצב שאני יושבת ובוהה בתקרה ופשוט מרגישה מאושרת בלי סיבה

תודה כדורים פסיכיאטרים🖤

למרות שזה נורא לאיום כן? זה סמים לכל דבר אבל פאק איט כולם מתים בסוף

אעדכן אם אצליח לבכות שוב.

לפני 5 ימים. ראשון, 15 בספטמבר 2019, בשעה 00:43

סיפור נסיון ההתאבדות שלי אמיתי כן, לפני שבוע ניסיתי להתאבד, הבלוג אמיתי הסיפורים אמיתיים, אני אישה אמיתית.

אז הסיפור של היום מתחבר לבלוג הקודם.

ניסיתי להתאבד, פאקינג ביג דיל, אם הייתי רוצה למות הייתי כבר מתה, רציתי עזרה ולא ידעתי איך לבקש.

אני כל כך חזקה ובכל זאת יצאתי לוזרית.

קשה לי לזכור פרטים הייתי מסוממת מכל מה שבלעתי אבל כמה סיטואציות רצות לי בראש והחלטתי לספר.

אני זוכרת שרציתי הביתה, במיון אמא חיבקה אותי, הייתי חצי מעולפת, אשפזו אותי ובלילה נשארתי לבד, לא רציתי להשאר שם, הייתי מעורפלת וניסיתי ללכת הביתה, בום שוב בלאק אאוט ואז סיטואציה קשה, ניסו להשאיר אותי בבית החולים, ספק אם התנגדתי עד כדי כך אבל שני מאבטחים ריתקו אותי לרצפה יד מאחורי הגב ואני צורחת, התחננתי שירדו ממני, בכיתי שכואב לי ובמשך דקות ארוכות ושתי זריקות הרגעה נקשרתי למיטה, ידיים ורגליים.

בוקר למחרת התעוררתי במחלקה הסגורה וכל הגוף סימנים כחולים, קשה להשאיר עלי סימנים ובכל זאת, פנס בעין וברך נפוחה מתקשה בתנועה.

מדברת כאילו לא הייתי שם, כי רוב הזמן הייתי מחוסרת הכרה ואני מרגישה שהייתי מנותקת.

אבל זה לא מחדל? בחורה שניסתה להתאבד, מוכרת כנפגעת אונס פוסט טראומטית, 2 מאבטחים גברים.

הלוואי שיכלתי לזכור יותר

 

מעניין אם זה יחזור אלי יום אחד..

 

לפני 6 ימים. שישי, 13 בספטמבר 2019, בשעה 22:40

חתיכת סיפור יש לי לספר לכם, ניסיתי להתאבד בתחילת השבוע, ישבתי לבד ושתיתי אלכוהול, בלעתי 43 כדורי וואבן בנסיון להתאבד.

התעוררתי במחלקה הסגורה באברבנל, לא זוכרת מה היה ואיך מצאו אותי, אני גרה לבד. 

הרגשתי שהחיים כבדים, לא רציתי להמשיך יותר, הרגשתי שאין סוף. חרדת הנטישה שלי עוצמתית ואהבה כל כך גדולה ועוטפת עזבה אותי בלי להגיד מילה.

אז כן אני ותרנית ומאוד פחדנית, ומאוד כועסת ומתחרטת קשה להסביר מה עובר במוח טיפש ונפש לא מאוזנת.

במחלקה הסגורה למדתי מה זה להינות מהרעש שבתוך השקט שבתוך הרעש. למדתי אין להשתגע בעיקר משעות של חוסר מעש יצירות מכל כיוון,אפילו ראיתי חברה מפעם שהסמים מחקו.

התאוששתי ומחר אספר עוד, חזרתי הביתה. 

לפני שבועיים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 14:39

אני לא בוכה יותר, הלוואי שיכלתי לומר שאני אמיצה אני פשוט לא יכולה לבכות עם כל נוגדי החרדה ומעוררי המצב רוח.

ועוד סמים ועוד סמים גם כאלה שאני מקבלת בשורה ולא במרשם.

אני יודעת שמהצד זה נראה סוף העולם והאמת שזה די מרגיש ככה.. פשוט עברתי הרבה מכדי לוותר עכשיו על החיים, אני לא הולכת להרוג את עצמי, קצת משחקת עם הראש.

זה כבר לא שברון לב, זה לאבד תקווה באהבה

כי כל מה שבא לי עכשיו זה סקס וסמים ולעבוד ולהרוויח כסף ואולי יום אחד גם לצאת לטיול גדול.

אבל זה רק עכשיו, אני גמולה בנפילה, לא חוזרת.

אבל חזרתי לבדסמ ובגדול

ובכל זאת עם כל הנסיון והאתר האדיוטי הזהה... החומות שבניתי...

מעניין אם אמצא מישהו ראוי.

 

 

לפני 3 שבועות. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 11:32

כואב לי, פיזית. אני מרגישה איך הלב שלי מתפורר לאט לאט אני לא מוצאת את הכוחות להמשיך האלה

אמא אומרת שאני נותנת מעצמי יותר מידי במערכת יחסים, נכון אבל איך אני אמורה להסביר לה שרק ככה אני יודעת לאהוב וממשיכים לנצל את זה.

עוד אחד שהולך אומר סליחה, את מושלמת זה לא מגיע לך. פשוט יום אחד קם הולך ונעלם כאילו לא קרה כלום

חלק כל כך קטן אומלל וחסר אונים בי אומר לי לא לוותר

חלק פשוט רוצה לחזור לכאב, לשליטה לריקנות

זה כואב פיזית

איך נשארתי לבד? 

 

לפני 3 שבועות. רביעי, 28 באוגוסט 2019, בשעה 17:13

התגעגעתם? מה אפשר לומר

שוב לבד, שוב לא יודעת באיזו צומת לפנות והפעם הפניה קריטית יותר מאי פעם.

זוכרים? השולט בן 20 

התאהבתי בו, והוא התאהב בי והכל היה כל כך אינטנסיבי כל כך מהיר וכל כך טוב, התאהבתי בו, הרגשתי שאני יכולה לפתוח את הלב שוב

הפסקתי עם הסמים, התחלתי טיפול פסיכולוגי, חזרתי לקשר עם המשפחה חזרתי לגור במרכז אני שוכרת דירה לבד מחזיקה במשרה מדהימה

הרגשתי שהלב מצליח להפתח שוב, אולי אהבה לא צריכה להיות חד משמעית, אולי גם לאהבה שלי יש מקום

ואז ערב אחד בלי שום סימן או הודעה מוקדמת הוא הגיע אלי ואמר לי שאני מושלמת אבל הוא רוצה לעצור את זה עכשיו שלא יכאב יותר

הוא יצא בבכי מהבית שלי

חודשיים שלא נגעתי בסמים, חודשיים שהרגשתי לרגע אהבה.

התקשרתי ל"חבר" מהחיים של פעם וביקשתי 'שיביא לי חומר שישכיח לי אותו

דוסה

נראה לי גם שעשינו סקס, אני לא זוכרת הכל מעורפל אבל מה שבטוח נשברתי שוב

 

חזרתי שוב

 

לפני חודשיים. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 15:36

לא יודעת איך להתחיל את הבלוג, אני יושבת כמה דקות ובוהה במסך מחכה שהמילים יכתבו את עצמן בזמן שהנפש בהפסקת צהריים.

משהו אחר קרה אצלי בפנים, וזה מטורף כל כך ושונה, החומות שלי נשברו וסיפרתי לו הכל, מי אני ומה עברתי, כל טעות ונפילה והוא המשיך להסתכל עלי במבט מעריץ ומטלף, חשפתי את כל כולי, את הגוף שלי עם כל סימני ההרזיה, את עודפי העור שנשארו מהקיצוניות שירדתי במשקל, את הבכי הלא נשלט שתוקף לי את החיים, הוא חיבק אותי שרעדתי, הסתכל לי בעיניים.

הוא תמיד אומר לי כמה שאני חזקה, אחרי כל מה שעברתי אני רוצה להשתנות, הוא לא מזיין אותי, הוא מקלף לי את החלק השרוף בלב, אף פעם לכ חשבתי שאוכל להיפתח כל כך, להרגיש כל כך שייכת.

בדיוק שהפסקתי להאמין ורציתי למחוק את המוח מכל סם פסיכואקטיבי שהמציאו הוא הגיע אלי וגרם לי להאמין בעצמי, לרצות לשפר את עצמי כל יום, קצת יותר.

אז למרות שאני כל כך אוהבת לכתוב ולספר החלטתי לברוח מכאן לתמיד, אני לא יודעת אם הוא באמת האחד שלי, עדיין לא ראיתי את כל הצדדים, אבל מה שבטוח הוא זה שנתן לי תקווה, שגרם לי להבין שההתעסקות בעבר מיותרת, מעכבת.

אז שלום ולא להתראות קהילה, החלטתי לחזור לאהבה הטובה והישנה, כזו שבה אני לא נגררת על הרצפה על ארבע עירומה, מושפלת חשופה, הדבר היחיד שאחשוף הוא הנפש וגם עם האחד שראוי להיחשף. 

תשמרו על עצמכם ותבינו שלכל סטיה יש בסיס, הבסיס לאהוב כאב פיזי או נפשי חייב להיות בסיס מלוכלך, תחקרו, תכנסו תחפרו ותזרקו הכל לפח, תתמקדו במה עושה לכם טוב בהווה ובעתיד במקום להתמקד בסשן הבא.

בסופו של דבר כולנו רוצים אהבה, כזו אמיתית וטהורה

סטיות זה בסדר עם האדם הנכון, באינטמיות הנכונה

סקס בדאנגן זה לא קול.

אני הייתי באתר הזה- צריכה חינוך, קומפליטלי וסקארד

או בקיצור, שיר, נעים מאוד.

48 שעות אחרונות באתר, זה זמן לשאול, להודות ולהתפרק כי לפה אני לא חוזרת יותר🙏🖤

 

 

לפני חודשיים. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 17:41

לאנשים קשה להבין ממה אני סובלת, כמה פעמים שמעתי את המשפט תתאפסי על החיים שלך ותתגברי על האונס.

אבל זה לא האונס שגרם לי להשתגע

זאת אמא שלי

ביקשתי ממנה עזרה, אמרתי לה שאני לא יכולה להתמודד, שאני נופלת לסמים חזרה וזאת הייתה התגובה שלה.

 

תקשיבי טוב הפעם עברת את כל הגבולות!!! אני לא רוצה לשמוע ממך לא רוצה לדעת ממך ואם תחשבי שזה יעבור לי את טועה!!!! אני מתביישת בך את שקרנית!!! אבל את אוהבת את חיי הזנות והגועל, והסמים, אמא מתה בשבילך אין לך אמא מה שנותר לך זה החברה הזולה שאת מסתובבת איתה, כבוד את אומרת? תתביישי אני יודעת עליך הכל באילת ילדה מגעילה!!!
מעבירה את כל מה שכתבת לי לטל !!! להשחיר אותי תתבישי לך אחרי כל מה שעברתי אין דרך חזרה שרפת אותי !!!

 

הגעתי לאילת אחרי הגמילה שלי מסמים. אף פעם לא נכנסתי למעגל הזנות למזלי, אבל בסמים היא צודקת.

הגעתי לכאן למרחב על"ם, אני בטיפולים פסיכולוגים אינטנסיבים, גדלתי בלי אהבה, הייתי ילדה שמנה שכל הילדות נאמר לה על ידי ההורים שהיא לא תצליח בחיים, כל הילדות אמא אמרה לי שאף גבר לא ירצה אותי כי אני שמנה, כל גבר שיהיה איתי יבגוד בי עם פרגית לדבריה, אבא אמר שאני אהיה מנקת רחובות ואין לי שום תקווה, מגיל 8 אני חותכת את עצמי ומנסה להתאבד.

כשעשיתי אסיד בפעם הראשונה לפני כמה ימים עלו לי פלאשבקים מגיל 6, משהו קרה שם. 

כששאלתי את אמא היא אמרה שאני חייבת להפסיק להתעסק בעבר, כששאלתי את הפסיכיאטר הוא אמר שהוא מצא את התיק הרפואי שלי וביום שלישי אנחנו פותחים אותו ביחד.

ואז אני אגלה מה גרם לכל זה.

אני לא מספרת לכם כדי שתרחמו עלי, אני מספרת לכם כדי לפרוק את זה החוצה.

לפני חודשיים. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 09:23

אני אתחיל בתחושות, כאב וצריבה שמלווים בשפתיים נפוחות וסימנים כחולים צהובים ירוקים מדממים בכל הגוף.

אופוריה אני מרגישה כאילו נטלתי סם...

טוב בכנות אני לא יודעת איך להתחיל את הסיפור הזה כי לפני שניה הוא נגמר, אני עדיין רטובה באופוריה מוחלטת כבר חצי שנה שלא עשיתי בדסמ טהור.

(לא ספנקים על התחת, אני מזוכיסטית אמיתית, טהור 🤫)

זה קרה בעבודה, אני עובדת במועדון באילת והוא הגיע לחופשה. אני רגילה שגברים מתחילים איתי שם, שיכורים, מסטולים עייפים חרמנים והקונספט של החרמנות בלי הכאב קצת היה חסר לי, אז סקס ונילי זה מיותר ועל זוגיות אין בכלל מה לדבר, לא הכיוון.

הוא התחיל איתי וסיננתי אותו, אמרתי לו שאני חושבת שזה בגלל שהוא מסטול וחרמן והוא צחק והמשיך לנסות, בצורה הכי מכבדת ולא מטרידה שיש, אבל תוך כדי עבודה והוא נראה ילד כל כך טוב אז אמרתי לו שאני מאורסת.

הוא שאל איך קוראים לי ועניתי לו ותוך כדי שהוא הולך הוא אומר לי שהוא יחזור למועדון גם מחר.

הסיטואציה כל כך רגילה לי שאפילו לא חשבתי עליו ואז יום למחרת אני מקבלת הודעה בפייסבוק מאותו בחור "שיקרת לי, את רווקה" (ואיך ששילמתי על השקר הזה...)

אני לא אחשוף את השם שלי אבל השם שלי עם השם משפחה הוא אחד אם לא הנפוצים ביותר בפייסבוק בעיקר באנגלית

כל כך התלהבתי מהמחווה שהייתי חייבת לתת לו את המספר למרות שהוא בן 20 ואני 24 ( למה הגיל קריטי? בחיים לא שכבתי עם גבר שקטן ממני, משהו בדומיננטיות מתרסק בעיני)

לא בא לי להמשיך ולתאר ולגלוש לפרטים שיחרמנו אתכם סוטים קטנים... אבל.. 

כבר חצי שנה שלא היו עלי סימנים, סימני נשיכות, שריטות, חתכים. סאדיסט אמיתי, נולד עם זה. בחיים אף גבר לא הרגיש כל כך נח לכאיב לי, הוא קרא את הגוף שלי כמו ספר פתוח עם כריכה שקופה.

הוא חיבק אותי ודאג להזכיר לי כמה שאני יפה והוא נשאר עד הבוקר להרגיע את הרעידות והכאב.

אני גרה באילת והוא מהמרכז..

בדסמ זה כמו סמים, אתה יכול להגמל תקופה אבל בנפילה הכי קטנה אתה תחזור לזה בכל הכח.

 

סאדיסט ומזוכיזטית מתגלגלים במיטה כל הלילה

ילד בן 20, קטן ממני ב4 שנים לימד אותי מה זאת שליטה

זה לא דאנגן, זה לא לגרור את האישה שלך על ארבע מול סוטים כמו בתהלוכת כלבים, זה לא להניח עליה קולר וזה לא לזיין עוד 4/5 "נשלטות" במקרה הטוב. 

לבדסמ אין חוקים, כי כל אחד והסטיה שלו.

בדסמ זה שני אנשים סוטים שחולקים את אותה הסטיה ביחד וזה כל כך אינטימי וכל כך מחבר

ולמרות שהוא קם והלך בבוקר

הוא השאיר טעם כל כך טוב

הוא לא גרם לי להרגיש מנוצלת 

הוא גרם לי להרגיש נשלטת על ידו, בכח, במנטליות

פאקינג ילד בן 20. 

לפני חודשיים. שלישי, 25 ביוני 2019, בשעה 03:10

אתמול שכבתי עם מישהו שהכרתי באוקיופד

נפגשנו ב3 בבוקר בגינה הוא עשה סיבוב עם הכלבה ואני לא הצלחתי להרדם אז נפגשנו.

דיברנו במשך שעות הוא היה כל כך חמוד, ראש פתוח, אינטיליגנט, הצלחנו להיכנס יחד לשיחות עומק הייתה כימיה מדהימה והוא נראה כל כך טוב.

השעה הייתי 6 בבוקר והצעתי לו לבוא אלי לעשן קצת, לא חשבתי בכלל על סקס כי היה לי כל כך כיף איתו. נשכבנו יחד במיטה והוא פשוט חיבק אותי ועטף אותי ככה בחיבוק שלו. לא הצלחתי להכיל את החיבוק העוטף הזה ובכל זאת כל כך נהנתי.

הוא ליטף לי את הפנים ואמר לי שאני מדהימה ויפה.

החיבוק הפך לחזק יותר, יצרי יותר ומנגיעה לנגיעה התקרבנו

שכבנו והסקס היה מושלם

אבל עם הסקס החיבוק החם והעוטף נעלם

"כבר מאוחר אני צריך ללכת"

7 וחצי בבוקר והוא הלך

מיותר לומר שלא הצלחתי להרדם

עד עכשיו אני ערה

עד עכשיו לא שמעתי ממנו

 

אני רק רוצה שישמרו עלי, שיחבקו אותי חזק ויעטפו אותי, אני רק רוצה שיאהבו אותי.

 

מיותר לומר מה קרה לי וללב שלי

מיותר לומר שמרוב כאב כבר אין בכי

מיותר לומר שאני לא עומדת בזה

החיים גם ככה קשים

למה לשחק עם אהבה?

 

למה אין מילת קוד שמשחקים עם הלב?

למה גברים ישחקו לך ברגש כדי להיכנס לך למכנסיים?

הלוואי שהייתי מכוערת, לא משדרת מניות

אולי אז הייתי יודעת להבחין בין מי רוצה לזיין אותי לבין מי רוצה לזיין לי את הלב.