צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

צלקות

כמו שאמרתי, עולם השליטה הוא מדהים, אבל אפל מזעזע וחולני, אחרי שנים בקהילה בכל תפקיד אפשרי, התעוררתי.
וזה הזמן לספר את הסיפור.
לפני 3 חודשים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 22:41

באחת המסיבות בדאנגן הייתי ממש מסטולה, הרחתי השם יודע, שתיתי השם יודע.

החברים מהלין החליטו לעשות סשן, ספנקים, שוטים. להראות לכולם מה אני מסוגלת להכיל, מעגל של סוטים שעומדים סביב ומסתכלים, מכה אחר מכה, התחלתי לדמם. 

בשלב מסויים הרגשתי שאני מתפרקת וזה בדיוק הרגע שבו החליטו להחזיק אותי חזק יותר, מכות חזקות יותר. התחלתי להיאבק אבל הייתי מסטולה וחלשה מול הגבר שהחזיק אותי.

ככה במשך 15 דקות, כל המועדון, אחד אחרי השני מנסים להוכיח מי יותר חזק.

כשזה נגמר רצתי לשירותים והקאתי, התחלתי לבכות בשירותים, ניגבתי את הדמעות וחזרתי למועדון מקבלת חיבוקים ושבחים על הסשן "המוצלח".

 

לפני 3 חודשים. שישי, 3 במאי 2019, בשעה 06:20

פייסבוק, מקבלת הודעה מפרופיל פקטיבי של בחור בן 32, נעים מאוד, זיוני שכל. 

"שולט", עשיר, שיכול לדאוג לי כלכלית לפי מה שהוא אומר. 

הייתי בתקופה של ההתמכרות, הייתי מכורה לאמ די והייתי חייבת כסף לגורמים שהשם ירחם, העבודה שהחזקתי באותה התקופה לא הכניסה לי מספיק בשביל שכירות בתל אביב, בשביל רכב, בשביל סמים.

הייתי צריכה מישהו שידאג לי.

נפגשנו בקניון איילון, בשעה שלוש לפנות בוקר.

הולכת לפגוש, גבר זר, פרופיל פקטיבי אף פעם לא ראיתי תמונה אפילו.

הגעתי עם האוטו וחניתי בחניה של הקניון, הוא הגיע עם ג'יפ לבן חדש מהניילון BMW.

התלהבתי, כסף- אני לא אקבל מכות רצח מהדילר שאני חייבת לו כל כך הרבה. 

נכנסתי לאוטו, נסענו לאיזו מלונית כזאת, הוא הוציא 700 שקל, אמר לי תקחי לנו חדר לשעה ותשמרי את העודף. החדר עלה 150 שקל.

הייתי כל כך כנועה ותמימה כל כך טוטאלית.

הבחור שקל אולי (אני לא מגזימה) 200 קילו.

שמן ברמות שצריך להרים לו את הבטן כדי למצוא את הזין. 

לא יכלתי לשכב איתו

א. כי אני אמחץ למוות

ב. כי גויאבה יותר מגרה ממנו. 

אז מצצתי לו, הוא גמר.

החזיר אותי לאוטו שלי, לקחתי את המפתח של הרכב וחרטתי את המילה זונה על הבטן.

אני אף פעם לא אבין גברים שמשתמשים בשירותי ליווי, אתה מזיין גוף, הנפש לא שם וכל מי שתגיד אחרת משקרת, זנות היא לא מקצוע. למכור את הגוף בשביל כסף זה לא שפוי. 

מאז הוא שלח לי אלפי הודעות, לא עניתי אפילו לאחת מהן.

הכי קשה לי לספר סיפורים כאלה, סיפורים שאין שום הגיון רציונלי במעשים שעשיתי, שום מחשבה, שום כלום. 

אין לי הסבר, כנראה הסמים של אותה התקופה מחקו את המוח. 

כנראה הרגשתי כל כך בודדה ורק רציתי חום ומגע.

מכרתי את הגוף שלי בשביל 550 שקל.

הוא כמעט הפך אותי לזונה. וואו 500 שקל בלילה, אני יכולה לעשות מלא כסף, אף אחד לא ידע, זו תקופה עד שאצליח להתאפס כלכלית.

אלף מחשבות בראש.

החלטה אחת אמיצה, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה. 

עד היום שבו אעצום את העיניים לעולם לא אפסיק להתגאות במהלך הזה.

בחרתי לא להיות זונה.

 

 

 

לפני 3 חודשים. חמישי, 2 במאי 2019, בשעה 16:58

את עומר הכרתי כאן בכלוב, אני לא זוכרת מה הכינוי שלו כאן אבל זה לא רלוונטי.

כשהכרתי את עומר הייתי בתקופה הכי תמימה ומפגרת שלי, נשלטת מתחילה שמאמינה לכל מילה, שמצייתת לכל מילה, שכל גבר בשבילה הוא שולט. 

אף פעם לא ראיתי את עומר, התכתבנו, כן אדוני, לא אדוני, סליחה אדוני. 

שבוע לאחר ההיכרות הוא דרש שנצא ממסך הטלפון ונפגש פנים אל מול פנים.

באותה תקופה גרתי עם שותפה בתל אביב, היא יצאה לעבודה, אני הייתי מובטלת.

מתקשרת אליו כפי שביקש,  ומודיעה לו שהבית ריק.

סימסתי לגבר זר לגמריי את הכתובת שלי, והוא הגיע, כשהוא היה בשער הוא דרש ממני לכסות את העיניים שלי עם צעיף, ועשיתי לבקשתו. 

לא ראיתי את עומר אף פעם. 

פתחתי לו את השער בעיניים מכוסות, ראיתי רק את הרגליים שלו. הוא נכנס לדירה אחרי ונעל את הדלת.

הוא משך אותי בשיערות לחדר, והתנתקתי. 

לא הייתי בסיטואציה המגעילה הזאת. הגוף היה שם, הנפש בסין עושה בטן גב. 

הוא משך אותי בשיערות לחדר, הוריד את החגורה והתחיל להצליף בי, זו הפעם הראשונה שהרגשתי כאב מאז האונס, הוא הצליף לי בישבן, בחזה, בפטמות, בגב, בבטן, באיבר המין, שוב ושוב, (כל זה בזמן שאפילו לא ראיתי את הבן אדם).

ואז הוא דחף את איבר המין שלו לגרון שלי, שוב ושוב בעוצמות חולניות.

הוא גמר, התלבש, הלך וסגר את הדלת. 

ישבתי על הרצפה, כאובה, מנותקת, נכנסתי להתקלח והלכתי לישון. 

קמתי באמצע הלילה מכאבים, לא הצלחתי לדבר או לבלוע רוק, לא הצלחתי לשתות או לאכול.

היה לי שטף דם חולני בפטמה וכל הגוף היה פצוע, הנפש הייתה מרוסקת. 

אחרי שבוע קיבלתי הודעה מעומר, הוא כתב לי שהוא מבין שאני לא רצינית ולא יודעת להיות נשלטת כי סיננתי אותו מאז הפגישה. 

הוא כתב, רק תחזירי לי את החגורה שלי. 

החגורה שלו אצלי, עד היום. 

 

לפני 4 חודשים. שבת, 20 באפריל 2019, בשעה 12:55

בתקופת הבדסמ הפעילה שלי הייתי יוצאת המון למועדונים, כל מועדון בדסמ איכותי, סין אתיקס, דאנ'גן, דקה דאנס ועוד ליינים למינהם, עוד מסיבות סקס למינהם. 

ובכל התקופה הזאת הכרתי כמה חברים מהקהילה עם רעיון מטורף בראש, להקים ליין בדסמי שונה מכל מה שיש עכשיו, ליין של חברים, פתוח יותר, בטוח יותר.

אז המשך חודשים עמלנו בשיווק, כל מסיבה הייתה תירוץ לגייס אנשים, פתחנו קבוצה בוואטסאפ שקיבלה תאוצה מפגרת כל מסיבה מחדש, כל אדם קינקי, לגייס את כולם!

הנורה האדומה נדלקה כבר מזמן, אבל הייתי עיוורת, המסיבה הראשונה שלנו אני לא אשכח אותה, כולם לבושים במיטב הסטיות, לופט מגניב עם ג'קוזי ובריכה, פורנו מוקרן כל הערב, שולחן סנוקר, ים אלכוהול, ים סמים.

אני לא זוכרת הרבה, כנראה כחלק מהדחקה, או בגלל האמדי, תבחרו בסיבה הנעימה יותר.

אבל יש קטעים שנצרבו לי בנפש, 3 גברים חזקים, גדולים, מפרקים אותי בספאנקים, אחד אחרי השני, בגלל שאני מחוברת עמוק לנפש ולרגשות שלי הצלחתי לנתק את תחושת הכאב, הייתי מסטולה כל כך, והם לא הפסיקו, מישהי מהמסיבה תיעדה את המכות.

נגמר הערב, חוזרת הבייתה, קמה בצהריים משותקת, לא הצלחתי להזיז את הרגל ומרוב חרדה האסטמה החליטה להשתולל.

מפה לשם מצאתי את עצמי באיכילוב מאושפזת, מחוברת לחמצן, מנסה להתאושש מהלילה שעבר עלי, מנסה לקום מהמיטה לשירותים ולא מצליחה לעמוד על הרגליים, חשבתי על הגרוע ביותר, מה יכול להיות? שוב קטמין, שוב אונס, מהמיטה בבית החולים נכנסת לכלוב ומדברת עם גברים. 

הגיע הבוקר ואיתו הבשורה, את תיהי בסדר, סדק באגן, לא עברו 5 דקות ועובדת סוציאלית כבר פקדה את המיטה שלי, 3 ימים הייתי באישפוז, אף אחד מהליין הבטוח יותר לא בא לבקר. רק הודעות מזוייפות. 

סיפרתי לעובדת הסוציאלית הכל והיא הפנתה אותי לפסיכיאטרית שאמרה לי ככה, אני ממליצה לך להתאשפז במחלקת בריאות הנפש.

אמרתי לה, אני ממליצה לך לכתוב לי מכתב שחרור מפה לפני שאני מאשפזת אותך במחלקת מונשמים.

מפה לשם, השתחררתי, כל הגוף כחולים, מחברת פיסות מאותו הערב.

תודה קהילה מזדיינת ואהובה.

 

לפני 4 חודשים. שני, 15 באפריל 2019, בשעה 03:44

הסיפור הבא מדורג כבין הקשים ביותר. כחלק מהפוסט טראומה המתמשכת שלי אני חווה את הזיכרון הזה טוב טוב, בסיוטים, בפלאשבקים.

תל אביב, דירת שותפים, כולם ישנים ואני לא מצליחה להרדם (תודה רבה אמ די).

חברה מהקהילה הציעה לי לצאת למועדון ונילי, ואיך אפשר שלא לסרב? 

באותה התקופה החברה מהקהילה גרה בדירה שתגרום גם לסוטים ביותר להרגיש לא בנוח.

מפעת צנעת הפרט אני אחסוך בפרטי המקום והשם למרות שכל דאנג'ניסט גאה יבין על איזו דירה אני מדברת.

5 גברים, דלוקה מתה, מנותקת, הזיכרון מעורפל אבל אני לא אשכח איך אחד הגברים שאל את השני "השתמשת בה כבר?".

5 גברים אחד אחרי השני, וגם יחד.

ואני רוצה להפסיק, כואב לי, לא הבנתי איך נכנסתי לסיטואציה, אחד מהם השתין לי בפה בפעם הראשונה בחיי, בלי לשאול אפילו. 

בלי מילת קוד, הרבה אלימות, הרבה כאב.

קמתי בבוקר אובדנית ומבולבלת, מנסה לחבר פיסה אחר פיסה, מה קרה אתמול? 

אספתי את הבגדים שלי ונסעתי הביתה. ב6 בבוקר, הגעתי לדירה שלי בתל אביב ועשיתי אמ די, כדי לשכוח.

במשך חצי שנה, כל יום, מדליקה לדליקה, אמ די, כדי לשכוח. 

 

 

לפני 4 חודשים. ראשון, 14 באפריל 2019, בשעה 19:01

הכרתי אנשים מהקהילה, טעמתי קצת, נפתחתי ומצאתי את עצמי שיכורה גמורה הולכת באמצע הלילה למסיבת סקס.

בהתחלה לא חשבתי יותר מידי, נהנתי לחשוף את הגוף שלי ולקבל מחמאות, נהנתי מתשומת הלב והאהבה, לא באמת רציתי סקס.

שיכורה גמורה מתה, צריכה שורה להתאפס, לא זוכרת כלום מאותו הלילה, רק פלאשבקים שמציפים את הראש. יושבת בפינת עישון ומחפשת שורה,חייבת להתאפס. גבר זר הציע לי שורה של קוק, זה הצחיק אותו למוות שאחרי שהרחתי מסתבר שזה קטמין.

שוב, אני לא זוכרת כלום, גם לא איך חזרתי הביתה. 

מה שאמרו לי יום למחרת זה שעשיתי דברים שעדיף לא לזכור. 

לפני 4 חודשים. שבת, 13 באפריל 2019, בשעה 15:48

נכון לכתיבת שורות אלו, אני לא מאוזנת נפשית, אני בוכה וצוחקת, מתנתקת.

שנים הדחקתי, נכנסתי לקשר יציב ונילי של 4 וחצי שנים. גרנו ביחד, נפרדנו.

ואז עברתי לגור בתל אביב, שנה וחצי, חברי ילדות טובים ששוכרים דירה יחד.

אני אשתמש בשם שלך כי אני יודעת שאתה קורא את הבלוגים שלי, יואב.

חינכו אותי להיות ילדה טובה ולא לקלל אבל על הזין שלי, הרסת לי את החיים.

אדון יואב היקר, שלח לי הודעה בפייסבוק ואמר לי שיש בי משהו שקשה להתעלם ממנו, איך הוא אמר? צריכה לתת לכלבה האמיתית שבי לצאת, וכך עשיתי, נשלטת טרייה וחדשה, כן אדוני, שלחי תמונה, כן אדוני, תעשי כך וכך כן אדוני.

ופה הסיפור מתחיל, פה הזוועות, פה הכאב.

פתחתי פרופיל בכלוב ונפגשתי כמעט עם כל בחור אפשרי פה, לסשן, לסקס, לדייט, כל מה שעולה לכם לראש.

ואז הכרתי בחור שהציע לי ללכת לדאנגן, אני לא אשכח את היום הזה, איך התרגשתי, מועדון מלא בסוטים כמוני, לבשתי טייץ שחור וחולצה שחורה רחבה, וזו הייתה הפעם השניה מאז האונס שמישהו הכאיב לי, וזה הרגיש כל כך טוב.

יצרנו קבוצה מטורפת של אנשים מטורפים, כל חמישי, כל שישי, דאנגן פקל. 

במשך שנה שלמה, חמישי, שישי.

חמישי, שישי.

כסף שנשפך אלכוהול בכמויות, סמים שלא נדע.

איבדתי את עצמי, שנה שלמה. 

לפני 4 חודשים. שבת, 13 באפריל 2019, בשעה 02:10

ברוכים הבאים לבלוג המצולק שלי, שבו בנוח עם איזה פייסל טוב ביד, נוח לכם? לא ממש אכפת לי. שנתחיל?

גיל 16, ילדה קטנה ותמימה, אונס. 

הכרתי אותו וכן הייתי דלוקה עליו, לא לא, לא דלוקה של שנות ה20 החרמניות, הייתי ילדה קטנה, בת 16, רציתי אהבה. 

הוא היה בן 24 נראה לי, היינו יוצאים המון, מבלים, הרגשתי מאוהבת. 

לילה אחד, גינה חשוכה, בואי נפגש. נוסעת עם האופנים בתקווה לעוד חיבוק, לעוד מילים חמות, עוד קצת אהבה.

ידעתי מה זה מיניות למען השם, גיליתי אותה בגיל 11, ביום כיפור, היה לי נעים בין הרגליים.

נפגשנו בגינה, השעה מאוחרת, אין כלב בחוץ.

הוא נישק אותי בפה וזה היה נעים, הוא התחיל לגעת בי, זה היה נעים.

תפסיק.

אני יודע שאת רוצה את זה.

זה הסלים מהר נאמר לזכותו של הבחור.

בתולה, והבן זונה קרע ממני כל זכר לאנושיות.

הוא הכניס לי אצבעות, הכל היה צר וכואב, 

הוא זיין אותי באלימות.

מקדימה, מאחורה, בגרון, בקצב חולני.

באלימות, באגרסיביות, בכאב.

ואז הוא קם והלך. חזרתי לבית מלאה בדם, רוק, שתן, שריטות, מכות, צלקות. התקלחתי במים שלא יביישו לבה רותחת.

הגוף היה שם זה בטוח.

הנפש עברה 7 מדורי גיהנום, יצאה מהגוף והתרסקה ברצפה בחוזקה מטורפת. שוב ושוב ושוב.

שזה נגמר הוא גמר, וכבר הייתי לגמרי מנותקת, זה היה הניתוק הראשון שלי. 

זה הזמן לעצור ולומר תודה מראש לכל אלפי ההודעות שיישלחו לי בעקבות הבלוג הזה. אני מטופלת, חלק מהטיפול שלי הוא לספר, ואתם זכיתם לשמוע, 100 סיפורים על מה שהשליטה עשתה לי. 

שנתחיל?