צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יצוריתוש

הגיגים ובעיקר שטויות....
לפני חודש. שבת, 7 בדצמבר 2019, בשעה 03:24

מתוקה,סוחפת,מכילה,מרגשת.ילדונת בוגרת.

מוצאת בה שקט.

חלקת האלוקים הקטנה שלי.אירוני עבורה ,אולי גם לי.ועם זאת,פשוט ,נקי,טהור,תמים.רך.

כמו שזה מרגיש.כמו שזה נכון.

אני אוהבת אותה.הייתי רוצה להיות יותר קרובה.לפעמים במחול שלנו,ללמוד ,כול מיני מיקצבים חדשים.

 

והיא כולה שלמה כמעט.הלוואי ותתן לי להכילאסוף אותה יותר.

היא מדהימה בעיניי.כה טהורה .הכל פה רך.נקי

 

 

 

נטו אהבה

לפני 6 חודשים. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 06:41

כחובבת ניוש מובהקת,
שמעתי רבות ונפלאות אודותיה

האם מישהו יודע היכן ניתן למצוא אותה ?

לפני 6 חודשים. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 06:37

 

 

 

לפני 6 חודשים. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 06:36

לפני 6 חודשים. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 09:38

זו רק אני או שיש בשיר הזה נימה קוקהולדית משהו....???

 

 

לפני 7 חודשים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 20:32

אולי 

זה היה

צפוי

 

אולי....

 

אולי

לא ידעתי 

מנעתי ממך

את הטוב שבי

 

 

אולי

ואנילה 

זה לא אני

 

ואולי מאומה איננו באמת

אני

שלי

 

 

כך או כך,

 

כאב לוחך בי

 

איוושת הסוף

חרישית

כמעט זניחה

כמעט מנומסת מדי

 

 

 

ואולם,

מוטיב ההפתעה אכזבה

השזור כחוט השני 

בתוך חיי

בינות לעולמי

ולרוב

בגללי,

 

שוב גורם לי להתנפץ

 

האם היה שם סלע איתן ?

אדמה פורייה ?

 

יודעת שכן

 

אולי

כמעט בוודאי

 

לא לי 

נועדה

 

 

ושוס

מתפרקת

בשקט

 

מוהלת עוד בדל של תקווה שנגוז

אל ערפילי האלכוהול

 

בשקט

 

 

איוושת הסוף

לא ממש מקרטעת

 

אך

 

ניתן כבר לחוש בכך,

ללא מילים....

 

תחילת הסוף....

 

ואנה אנו באים....?

לפני 7 חודשים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 04:05

נראתה לפתע 

מהמגדלור.

 

 

קוראת בכאב עצום

את מילותיך

את כאבה

שנידמה כנושך בתוכי

 

הלום כאב ,אתה כולך אש יוקדת

כמו עולה ונשרף בכבשן הלב

ולא,

אין מילות נחמה

אין בעצם דבר

אשר יכול להעניק לה 

טיפת מזור או שלווה

להעניק לך

הפוגה קצרה

מהכאב האינסופי

מהאובדן 

 

הרחק ,

אני קוראת

ולבי נקרע לגזרים

 

האור במגדלור כבה מעט

אך

בינות לעלטה,לכאב הנושך ,השורף

לצללים

לתהום שנפערה,

 

אני עדיין מבחינה

בהבהוב קלוש....

 

 

 

יבוא יום והוא יאיר יותר מבעבר

יותר מאי פעם ובכלל

 

 

לעת עתה,

נושכת שפתיי

עד זוב דם

 

 נפשי נקרעת לרסיסים

 

מתוך גלי המרחק

והכאב,

אתה עדיין שם,

מרוסק מהכאב

 

אך

יופיע יום

בו המגדלור 

יזהר

באור נגוהות

 

אפילו השמש עלולה להסתנוור.....

 

 

עד אז,

 

אכאב בלאט

בשקט

 

 

אנצור בתוכי את האובדן

שאינו שלי

אך בתוכי

בוער,יוקד הכאב....

 

 

 

 

 

 

לפני 7 חודשים. רביעי, 12 ביוני 2019, בשעה 14:45

משהו בי 

כניראה

בטוח

דפוק עד העצם.....

 

 

 

 

 

כי....

אחרת,

איך זה בכלל הגיוני

ש

תמיד

מפלס חרמנותי

גואה

בכול פעם ( כמעט ....)

שמופיע חשש

 

 

לא תמיד לחששות יש קשר

 

אז

מה

הפשר ....????