השטח שלי

נפגשנו. היה לנו תירוץ.
כבר כשנכנסה לאוטו ראיתי את המבט השובב הזה בעיניה.
נסענו לנו לכיוון הבית שלה.
לפני שהגענו היא הרימה את זרועותיה ושאלה: אז איך עושים את זה?
שאלתי אם היא בטוחה והיא אמרה שכן.
יצאנו מהאוטו והלכנו אל הדשא. בחנתי אותה במבט והיא בחנה אותי. היא עמדה תמירה, חזקה. הורדתי את החולצה וגם היא נשארה בגופיה וג'ינס.
סימנו לנו זירה ושילבנו אצבעות. הקרב התחיל.

הפנטזיה על קרב האבקות בין שני המינים היא הפנטזיה שלי. לא האמנתי שיש מי שבאמת אוהבת את זה.

ניסינו לחדור אחד לתחום של השני. פנימה. ניצבים זו מול זה. תוך כמה שניות ידיי היו כרוכות סביב צווארה, ושלה סביבי. היא היתה חזקה והקרב היה שקול. זה חלק מהענין.
הסתובבנו, נסינו להפיל. להיכנס לתוך זה.
הגרוי והמגע..
היינו צמודים לגמרי כשנחתנו על הדשא, מתגלגלים ותוך כמה שניות היא היתה מעליי. צמודה, רגליה כרורות סביב רגליי, והידיים מחפשות אחיזה בכל מקום אפשרי (כמעט)
לרגע עצרתי שאלתי אותה אם זה בסדר מבחינתה, והיא אמרה אם אני מתכוון שאני כבר נכנע.
ודאי שלא אמרתי ונאבקתי. שלחתי את זרועי אל צווארה והפכתי אותה. עכשיו היה תורי: נכנעת? היא אמרה שלא. כבר ראיתי את החיוך הזה על שפתיה. היא חיכתה עכשיו להתעלסות...

זהו, פעם ראשונה שלי פה הסיפור אגב אמיתי...