סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

behind the mask

about those thoughts that i could never say out loud.
לפני חודשיים. שני, 9 בספטמבר 2019, בשעה 23:20

-תשמע אחי, אין לי מושג, אני אומר לך בהכי כנות פה, אין לי מושג מה כל כך מיוחד בה. 

אבל כשהיא מסתכלת אלי עם העיניים והחיוך הזה...

הזין ברור עומד לי, אבל הלב... פתאום חם לי נעים כזה בלב, מבין אחי? דבר מה זה מוזר

כי וואלה עברו עלי דברים לא פשוטים, אתה יודע, כל השיט הזה מקודם

אבל כשאני איתה... בא לי לנסות עוד פעם, מבין? בא לי להתמסר, בא לי שהיא תתואהב בי, בא לי שתגיד לי שאוהבת אותי.

בא לי אותה בבוקר חמה ונעימה ועל ידי

בא לי על הנשיקות בוקר עם הריח מסריח מהפה

בא לי על הקפה של הבוקר איתה וגם על הגוינט

בא לי לראות אותה רוכבת עלי חצי ערה חצי נרדמת עם מבט אוהב וקצת עייף

 

תשמע אחי, אין לי מושג מה יש לי איתה, אמיתי אומר לך

אבל איתה אני הכי אני שיש

ועוד היא מחייכת אלי ככה

אז איך אפשר שלא, אחי

איך אפשר לא לרצות עוד לילה אחד 

לפני חודשיים. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 00:06

אחרי מחשבה ארוכה אני מתחילה להגיע למסכנה שבעצם אני אוהבת לקחת הכוח, ולהחזיק אותו באהבה. כן, אהבה, משתמשת במילה הזאת, כולכם פחדנים וחלשים שלא מוכנים לדבר על זה בכלל.

על זה ששולט או לא,

אפ אחד לא רוצה להיות לבד (ולאן ולאיזה רמות הוא יגיע כדי לא להרגיש בודד)

כולם רוצים שיאהבו אותם

 

That when you wanna forget even of yourself

that you want to let go and feel everything and nothing at the same time

that you know, deep, deep inside, something is swirling, something is awakening

 

כמובן אבל

אני אחזיק, אלטף ואפליק

כדי לשכוח כמה בעצם זה ההפך

 

אביא אותך וכולם על 4

למצוץ לי עד שאגמור

נראה לי ככה זה היה בהתחלה איתו, החשש, הליקוק או שניים

יודע איך זה היה בסוף? 

אותו מתחנן ללקק אותי, ויעדיף את זה על אוכל

 

 

אז דרלינג יאלה, אני אשחק איתך ועם כל הפחדנים

נעשה כאילו שנינו אבנים

נשכח לרגע  מהפחד

שכובש ובולע

היום לא, אני אגיד לו

היום לא, יש לי כוח

לפני חודשיים. שישי, 16 באוגוסט 2019, בשעה 06:16

כבר בא לי לחזור

רק כדי שאוכל לגעת

ללטף

להרביץ

לתפוס חזק

לנשוח

לנעול ולהינות מהכוח

מהקולות שלך

מהנשימות

 

אוף

 

ויש עוד הפתעות שמחכות לנו

כל כך רוצה

בא לי עליך כנוע ורועד בשבילי

 

ותכלס

יאלה בלו מיאו

שנינו יודעים שאתה גם

 

לפני 3 חודשים. שישי, 2 באוגוסט 2019, בשעה 06:50

"רוצה שאספר לך איך אני מדמיינת המפגש שלנו כשאחזור?

אתה תחכה לי על הברכיים, רק בתחתונים.

עם עיניים עצומות. בידיוק כמו שאני אוהבת.

אבקש ממך לחכות לי ככה מהרגע שארד מהאוטובוס, ככה שלא באמת תדע מתי אגיע.

תצטרך לחשוב, להידמיין, לחשב ולנחש כמה זמן יקח לי.

אבל תמיד אגיע וזה לא יהיה צפוי.

אני אדפוק בדלת ואתה תדע שזה אני. תריח אותי. איכשהו אני יודעת שאתה זוכר הריח שלי, ושאתה אוהב אותו והתגעגעת אליו יותר ממה שחשבת.

אני לא אגיד מילה, אבל אתה מצפה את זה. כבר יעמוד לך, אך לא תזוז. 

אני אניח הדברים בספה ולאט אוריד בגדים, ואכין כל ההפתעות שהכנתי. 

 "תקום" אגיד חד אך עם חיוך, ואתה תשמע את זה בקול שלי. גם ההתרגשות. אתה לא תדע את זה אבל העיניים שלי אוכלות אותך עכשיו, וכבר הגוף שלי רועד מכמה אני רוצה אותך בתוכי. אבל אני אחכה, כי ככה אני, אוהבת לסבול ואוהבת לגרום לך לסבול עד הרגע אחרון.

אתה תקום ואוטומוטית הידיים שלך יהיו מאחורי הגב. אתה מתרגש, אך מתנהג כמו ילד טוב ולא אומר מילה.

בדירה יש שקט מוחלט.

אני אתקרב עד שהפתיים שלי יהיו סמטימרטרים משלך. אני אריח אותך ואתחרמן מיד, ארגיש איך אני נרטבת ממך.

אלקק רק הטיפה של השפתיים שלך ואז אחייך. אתה תוציא נשימה ארוכה. אז הידיים שלי יגעו בזי-"

 

אבל פחדתי ומחקתי כל ההודעה. 

 

לפני 4 חודשים. שישי, 28 ביוני 2019, בשעה 18:16

הפעם לא הייתי מנומסת איתך.

בכלל.

מהרגע שהגעת הורדת בגדים והיית על 4 כל הערב.

שמתי לך קולר ומכשתי אותך מהרצועה לכל מקום, אפילו לשירותים.

אתה לא אמרת כלום, אבל הבנת. עכזבת אותי. ואולי זה לא היה הכי בריא, אבל ככה הוצאתי את זה, ואתה קיבלת, כי הבנת שנפגעתי. 

איך עשיתי לך טיזינג הלילה הזה

לקקתי אותך עד שגעון

לא נתתי לך לגמור, ורוב הזמן היית קשור למיטה. היה אסור לך לדבר. 

רכבתי עליך כועסת, עם רצון לשחרר ואולי קצת לאכיב.

ואז כשחשבתי על זה אצרתי.

הסתכלתי עליך. נהנהת, אבל היה איזה משהו במבט שלך.

עצב. כמו אצלי. 

הסתכלנו אחד על שניה בעיניים.

האם זה הרגע?

חיבקת אותי ונשארנו ככה דקות ארוכות.

"למה הפסקת לחשוב עלי כבן אדם שלם והתחלת לראות אותי רק כמרכז לחרמנות שלך?"

לא אמרת כלום כמה שניות.

"התמונות . ואין לנו משהו משותף. אני לא מבין אותך. "

"אז למה אתה פה?"

"כי עדיין, רק כשאני מתחתיך אני מרגיש חופשי באמת. "

"אתה רואה אז רק חלק ממני"

שתקנו.

בלי להגיד כלום לאט התיישבת בין הרגליים שלי וההנחת המצח סנטימטרים מהכוס שלי.

הבנתי אז מה רצית. בלי להגיד כלום תפסתי חזק הראש שלך. רציתי לבכות. אבל במקום דרשתי שתלקק אותי עד שלא ישאר טיפה. ואז הגניחות הסתירו את צעקות מבפנים. 

 

לפני 4 חודשים. רביעי, 19 ביוני 2019, בשעה 09:55

דמיינתי אותנו כל כך טוב 

כזה בבוקר. שנינו קמנו קצת חרמנים מדי. 

אתה על הברכיים, יושב על ידי בזמן שאני מסיימת הקפה ומרפרפת באינטרנט.

פה ושם מלטפת השיער שלך. העיניים שלנו נפגשים. החיוך שאתה נותן לי עוצר לי הנשימה. אתה כל כך מאושר עכשיו, וזה שזה קצת בגללי מחמם לי את הלב יותר ממה שאני אי פעם אגיד לך.

אני תופסת חזק מהשיער שלך ומנשקת אותך עמוק. מנשקת אחרי את העיניים שלך, האף שלך. 

"אתה שלי" אני אומרת.

הוא מסתכל אלי, קצת מופתע. עד אז לא אמרתי דברים כאלה, אולי כי פחדתי מדי, אולי כי לא רציתי לשתף כמה אני מרגישה כלפיו כבר.

אבל אז הוא מחייך, ומנשק לי הידיים.

מסתכל אלי שוב. בטוח. 

"אני שלך".

 

לפני 4 חודשים. ראשון, 16 ביוני 2019, בשעה 01:18

הרגשתי אותך קצת

בין החלומות

מרגישה איך אני מתעוררת עכשיו לאט, עם היידים שלך מלטפות אותי בעדינות

אני לא מסוגלת, אני נושמת עמוק

אני ערה, וכבר בא לי עליך כל כך

אני נותנת לך מקום, מושכת אותך אלי

מנשקת ונשרפת 

והשיער שלך בפה

והחיוך שלי פה ושם

ולא רוצים להסתכל על השני באמת

כי פעם אמרו לנו שהעיניים הן החלונות של הנשמות שלנו

אז מסתפקים בדמיון

וברגש, במפגש הפיזי הזה שאי אפשר באמת להסביר אותו

פתאום נהיה רגוע, פתאום נהיה בטוח

והבטוח הזה

מפחיד כל כך

שלפעמים בורחים ממנו

יאלה, לא כולנו פחדנו וברחנו לפחות פעם אחת כי זה היה יותר נוח?

 

לפני 5 חודשים. שבת, 8 ביוני 2019, בשעה 19:04

אל תגידו לו כמה הוא מחרמן אותי

אל תגידו לו מה עבר לי בידיוק בגוף כשנגעתי בו

אני לוקחת שליטה

לעט

יום אחרי יום, זה גודל עוד חזק

הדחף, הרצון להוציא הכל החוצה

לקשור, להחזיק, להתפרע

האם הוא יהיה מסוגל להתמודד ולהינות מההכי אמיתי שלי? 

לפני 5 חודשים. שבת, 1 ביוני 2019, בשעה 11:40

Daylight. Pure sunshine.

You, in my bed. Eyes covered, that naked body that I imagine at night licking and testing. 

אני מתבוננת בך, רק מסתכלת. לא נוגעת, לא מדברת.

אני עדיין לבושה, ואני מתיישבת עליך. אתה מרגיש את המשקל שלי, ואני מרגישה איך מייד אתה רוצה לגעת.

בתנועה חדה תופסת לך את היידים ומצמידה אותם לקיר. 

"לא" אני אומרת ומחייכת. אני יודעת שאתה יכול לשמוע החיוך שלי. 

"לא לזוז. תתנהג יפה בישבלי נכון?" 

והוא מצייט ומצמיד היידים לבד. אני נושמת עמוק, כבר רטובה מלראות אותו ככה.

מורידה את החולצה ואת החזיה מהיר. אני יודעת שהוא עדיין לא ראה אותי ערומה. זה מחרמן אותי עוד יותר. 

מורידה גם את המכנס, עכשיו רק בתחתונים, ושוב מתיישבת עליו. הוא מייד מרגיש משהו שונה, הנשימה שלו נעצרת. הוא מרגיש לראשונה שגוף שלי נגד הגוף שלו. 

עדיין לא מדברת. 

אני תופסת אחד מהשדיים שלי ונותנת לו להרגיש לראשונה הפיטמה שלי נגד השפתיים שלו. הוא מופתע. מנשק אותה ומוציא לשון אך אני מתרחקת.

הנשימה שלו עמוקה יותר.

אני מחייכת. 

סוף סוף האני האמיתי יצא החוצה.