יותר מידי

מה יש בה במפלצת הזאת שמשגעת לי את המוח ואת הכוס ומצליחה לפרק אותי לגורמים ולהפר את האיזון העדין שבתוכי ומשתוללת בתוכי כמו סערה רטובה ומוציאה ממני רעמים וברקים ומעיפה אותי פתאום ברגע מקצה אחד לשני ובחזרה כמו הזין שלך שנכנס לתוכי בבת אחת ומעיף לי את הלב 

והקנאה שלי היא בכלל לא מפלצת ירוקה היא דווקא אדומה מבריקה מזיעה נוטפת דם עם שיניים חדות שנושכות את הלב שלי ואלף עיניים שקודחות בתוכי מכל הכיוונים ורואות אותי באמת ואלף ידיים שמפשיטות וקורעות וחודרות ונכנסות לי מתחת לעור וכשהן בתוכי הן לוקחות את כל מה שיש בי ומציתות הכל באש

והאש הזו שבוערת בתוכי היא מראה אכזרית שמשקפת לי את כל מה שאני לא ואת כל החולשות והחוסרים והכמעטים ומכריחה אותי להסתכל עמוק בתוך הלבן של האלף עיניים שלה ולראות אותי עירומה וחשופה וחלשה וחסרה ומעורערת ולא מספיקה וזו אש ששורפת לי את כל הבפנים

אבל היא גם מאירה אותי והאור הזה מסנוור וגדול ומאיר בי הכל והוא מושך אותי לתוכו והאמת שלו מחרמנת אותי ואני רוצה עוד מהכאב הקורע הזה שמעמיד אותי מול עצמי כמו שאני הכי אני רק אני מולי פעורה מלוכלכת נוטפת מדממת אמיתית

אז במקום להוציא לאט לאט ובעדינות את הסכין שהיא תקעה לי ישר בתוך הלב אני פשוט מסובבת אותה בעוצמה לצד אחד ואז חזק יותר לצד השני ואז דוחפת אותה מהר ועמוק יותר לתוכי עד שהיא כמעט יוצאת מהצד השני שלי

ואני מתחננת

תן לי עוד תאכיל את המפלצת שלי כדי שהיא לא תעלם אני צריכה רוצה זקוקה לה היא גורמת לי לבעבע ולהשתגע ולהרגיש ולהשרף ולהאיר ולהיות אני

ואני סמוקה נבוכה מבוישת וכמעט לוחשת

תן לי עוד אדוני בבקשה כי היא מרטיבה לי את הכוס ואת הלב יותר מכל דבר אחר

זה פשוט

את הזין שלך עמוק וחזק בתוכי

מעיף לי את המוח מכבה לי את המחשבות משקיט את המילים מרחיב לי את הלב ומחזיר אותי חזרה למקום שלי

מתחתיך

אתה מתכוון ללא. (עם הנקודה הזו בסוף)

'לא' פשוט וחד משמעי בלי הסברים התנצלויות ותוספות, 'לא' ברור וחזק וקשוח ונחרץ ועמוק כמוך, 'לא' כי ככה בא לך וכי ככה החלטת וכי אתה אמרת וכי אתה קובע (למרות שאני הכי רוצה כן בעולם ואתה יודע ואני יודעת ואז מה)

'לא' כי אני שלך כל כולי מהמוח המשוגע עד הגוף המשתגע וה'לא' שלך הוא עכשיו שלי כי נתת לי אותו והוא מנצח כל רצון או חשק או כמיהה אחרת שיש בי מלבד לציית לך 

'לא' כי אני כלום ושום דבר מולך והרצונות שלי מתבטלים בפניך כי אתה הוא אתה בשבילי ואתה שולט (אבל באמת) קודם כל בעצמך ואחר כך בי במחשבות ברגשות בחלומות שלי ובמוח בנפש בלב בכוס בכל הגוף שלי ואתה בוחר בשבילי ואני פה רק בשביל להתמסר לך כל כולי

(וכן, גם לבחור בך בכל פעם מחדש שתבחר בי ובשבילי)

וכשאתה אומר לי לא

זה כמו סטירה פתאומית מצלצלת שמעיפה לי את המוח ועוצרת את העולם לכמה שניות וגורמת לעיניים לדמוע ללחי לשרוף למילים להיעלם לבטן להתכווץ ולכוס להתרטב

ואז

בא לי לרקוע עם הרגליים כמו ילדה קטנה בגן שלקחו את הצעצוע האהוב עליה ובא לי לכעוס ולעשות לך ברוגז עד מחר לפחות ובא לי להתחצף ולהתמרד ולעצבן אותך ולעשות לך דווקא ולהתחכם ולגרום לך להגיד כן, נו רק תרגעי כבר

ואז בא לי לבכות וליילל ולייבב כמו כלבה ולהתחנן ולבלבל לך את השכל עם מלא מילים ולשכנע אותך ולהחזיק לך את הרגל כדי שלא תוכל לזוז עד שתאמר לי כן, נו רק סתמי כבר

ואז בא לי להתפשט לאט לאט ולהסתכל לך עמוק בתוך העיניים ולחייך ולפלרטט עם הלשון ולפתות אותך כמו זונה ולהעמיד לך חזק את הזין ולדחוף אותו עמוק לתוך הגרון שלי כדי שלא תוכל לחשוב ופשוט תגיד לי כבר כן, נו רק מצצי כבר

אבל הכי הכי בא לי

פשוט לבלוע את כל הבא לי הזה להצמיד את הרגליים חזק חזק כדי שהרטיבות שנוטפת ממני תישאר בתוכי וגם להצמיד חזק את השפתיים כדי שכל המילים שלי ישארו בתוכי ולא יזלגו החוצה ואז להגיד לך רק

כן אדוני

(ומיד להרגיש את השקט המצמרר והנעים הזה שמחלחל לי מתחת לעור ומתפשט לאיטו בכל הגוף שלי פשוט כי זה המקום הכי נכון לי פה מתחתיך)

(אוף אני כל כך אוהבת את ה'לא' שלך שתמיד משאיר אותי רטובה נזקקת נואשת לעוד. ממך)

שתרצה לטרוף את כולי והרעב שלך אלי לא ידע שובע ותמיד תבקש רק עוד ממני

שהזין היפה שלך ישתגע רק מהמחשבה עלי  

שהפה שלך יתמלא רוק רק מהזיכרון של הטעם שלי

שהראש שלך יהיה מלא רק בתמונות שלי ושלך ושלנו וגם של כל מה שאתה חולם לעשות לי ועוד לא הספקת

שהידיים שלך יגרדו מרוב צורך להכאיב ולהצליף ולצבוט ולנשוך ולחנוק ולמעוך ולפרק אותי (וגם לחבק וללטף ולהחזיק ולעטוף)

שהנפש שלך תשתוקק אלי, זונה וכלבה וילדה וקטנה וגורה ורק שלך

שהלב שלך יכאב מרוב געגוע וחוסר בי

שהכמיהה להשתמש בי תשגע אותך עד שלא תוכל עוד

שאהיה הכל וכלום בשבילך

שתאהב אותי, תמיד

אדוני

כשהגרון שלי ניחר ויבש ומשתוקק לטיפת מים מרווה אבל אני צריכה רק טיפות רוק זרע שתן ממך שמשקות אותי ומרוות את הצמא שלי

כשהבטן שלי כואבת וריקה ורעבה למזון שימלא אותה אבל אני חולמת עליך ממלא אותי ודוחף לתוכי אותך זין ידיים כפות רגליים ומשביע את הרעב שלי

כשהאיסורים על הגוף שלי רק מחדדים את הצורך של הנפש שלי לאכול אותך ולשתות ממך ושתלכלך אותי ושתמרח עלי סימנים שלך ושתדרוך עלי ושתשתמש בי במיטה (או על הרצפה או על השולחן או בכל מקום בעולם)

כשהראש שלי זוכר את חורבן הבית ואת הכאב הצער והדמעות של עם ישראל אבל הגוף שלי מתחנן שתחריב ותנתץ ותשבור ותהרוס ותכאיב ותצער ותדמיע אותי ורק אז תבנה אותנו מחדש במהרה בימינו אמן

כשהלב יודע שהבית הראשון נחרב על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים אבל עמוק בפנים רוצה לעבוד אותך במקומו ושתגלה את כל העריות והסטיות והטינופת שבתוכי ותשפוך את הדם שלי ואת השפיך שלך ושכל הנוזלים שלנו יתערבבו ויהיו כאחד

כשהשכל שלי מרגיש שהתענית היא זכר לאובדן החירות והעצמאות של האומה כולה אבל הנשמה שלי משתוקקת לאבד את החירות שלי לך ושתשחרר אותי כבר מהעצמאות ומהשליטה ומהרצונות ומהצרכים האלו שלי ותתן לי להיות רק שלך בשבילך ועבורך בכל רגע

כשהגוף שלי מתענה וסובל מהחוסר אבל אני מרגישה רק את ההעדר שלך עמוק בתוך הנפש שלי שמתענה מהריק וזקוקה לך שתזין ותזיין אותה כי אין לה מנחם מכל אוהביה, רק אתה

(כשהגוף שלי מיובש וריק ואני כולי רק קליפה לצרכים קיומיים אבל הכוס שלי נוזל ונוטף ומציף אותי מהמילים האלו שלי שהן שלך

אז לך ספר למאסלו שהפרמידה שלי לגמרי התהפכה בגללך ואתה הצורך הכי בסיסי שעליו העולם שלי עומד ובלעדיך אני לא אני)

כשהוא שם לב שהתרחקתי ומרגיש כמה טוב לי בלב ובכוס ורואה איך אני עפה על החלומות שלי ושאני מחייכת לעצמי כל בוקר אז לפתע הוא מרגיש כמו כלבלב נטוש וחושש ששכחתי אותו ומתעורר בו דחף בהול להגיע לביקור

אז הוא מתגנב בשקט בשקט ומשתחל לי לתוך הלב ומגשש בתוכי ומחפש את המקום הכי שביר שנכון לו להיות בו והוא נח שם ומחכה לרגע המתאים

וכשמגיע הרגע הוא פשוט נעמד לו ועוצר הכל ומשתק את הגוף שלי ולא מאפשר ללב שלי לנוע קדימה כי הוא חוסם את האופק ומשאיר אותי במקום מתבוססת במחשבות מכאיבות על ציפיות מנופצות ואכזבות מלבלבות ורק אחרי שהוא מוודא שהרגליים שלי דבוקות לרצפה בלי יכולת לזוז

הוא גדל ומתנפח ומתעצם עד שהוא מתמר מעליי כמו הר ענק ושחור שמאיים לבלוע אותי לתוכו והוא מצמצם אותי ומגחך עלי ועל התקוות הפתטיות שלי והופך אותי לחסרת אונים מולו והוא ניזון מהחולשה שלי וככל שאני קטנה ומבוהלת הוא גדול ורעב יותר והוא שואב אפילו את הפירורים הקטנטנים של ציפייה שנשארו עלי ובתוכי

והוא מריח את ריח הניצחון ומתחרמן מהבהלה שלי ומזהה את המבט שלי שמציץ אחורה כשאני שוקלת מה הדרך הכי מהירה ושקטה לברוח ואיך להרים ידיים ולהיעלם ולהפסיק להילחם בו כי שנינו יודעים שאין לי סיכוי מולו אז הוא פשוט ממתין בסבלנות לסימן שנכנעתי ולצעד הקבוע שלי אחורה, והנה עוד רגע הוא יוכל לחגוג את נצחונו ולשמוח לאידי

אבל לא.

אני כבר לא אני של פעם

אני כבר (כמעט) לא מפחדת ממך

אתה כבר לא שולט בי (רק הוא, שמעת?)

ולא אתן לך לנצח אותי יותר

אז תתרגל להפסיד

חתיכת בנזונה פחדן

תקרא לי גורה שלי 

ואני אגרגר כמו חתולה קטנה ורכה שנמסה לתוך הליטוף שלך והגוף שלה נוזלי ומרוח עליך והיא מתפנקת עליך ורק רוצה עוד ועוד נעים בלב ממך אז היא מפתלת את הזנב שלה סביב היד שלך כדי שלא תפסיק

ואם תסיר ממנה את היד שלך אפילו לרגע, היא תיילל מכל הלב, כי היא לא יכולה לשאת את ההעדר שלך והיא זקוקה לתשומת לב מלטפת תמידית וממושכת ועמוקה ממך ולא יכולה רגע בלי

ואם לא תחזיר מהר מהר את היד אליה ותמשיך לענג את הפרווה שלה ולגעת בתוכה, היא יודעת גם לנהום ולנעוץ בך מבט מצמית ולחשוף שיניים ואפילו לשרוט ולנשוך ולטרוף אותך עד שתדמם

כי ככה אני

חתולה קטנה ורכה שהופכת לנמרה נוהמת וטורפת

כשהיא רעבה אליך

(מתה מרעב. מתה)

כל החיים ברחתי מכשלונות כדי שלא יכאיבו לי ויגדירו אותי ויחשפו בפני העולם ובפניי את האמת על עצמי שאני לא. לא מספיק לא טובה לא יודעת לא יכולה לא חזקה לא מבינה. פשוט לא מספיק

אז בלי כשלונות בכלל, אני הכי טובה ויודעת ונכונה וחזקה ומוצלחת בכל מה שאני עושה כי אני עושה רק מה שאני טובה, ברור. ואם אני רק מריחה סיכוי לכשלון, אני כבר לא שם, ברחתי. מזמן

ואז אתה, לוקח אותי לקצוות שלי וגורם לי להיכשל שוב ושוב ושוב. ועוד פעם

וזה שורף לי בלב וכואב כמו סכין שמסתובבת עמוק וחותכת את הבשר שלי והדם מטפטף על כולי ומתערבב בדמעות שזולגות ולא מפסיקות ואני לא יכולה לנשום כי אני יודעת. אני כישלון ואני באמת לא מספיק טובה ולא מספיק יודעת ופשוט לא מספיק. והכי, לא מספיק ראויה לך ולא מספיק מה שאתה צריך ולא מספיק ממלאת אותך

ואין לי מקום בתוכי להכיל את האכזבה השורפת הזאת שהופכת לי את הבטן וכואבת לי בכל הגוף ואני לא יודעת איך לרסן את הפחד הזה שמשתולל בתוכי כמו סופה משוגעת ומנסה לחרב ולנתץ את כל הטוב השביר שבתוכי

וקר לי וכואב ואני רק רוצה חיבוק אחד קטן ממך  שיעטוף את כולי ויגיד לי שהכל בסדר ואני עדיין ראויה לך, ככה, כמו שאני

כשלון.

פעם העולם שלי היה ברור ופשוט שחור ולבן טוב ורע חושך ואור קודש וחול 

ואני הטוב והאור המבריק שמנצנץ מהעיניים שלכם ומֵיכל שרק מכיל את מי שצריך וקיום שכולו נתינה ואין לי צרכים משלי מלבד למלא את שלכם ואין משמעות בקיום שלי מלבד המשמעות שאתם נותנים לי

אבל האור שלי האיר רק כלפי חוץ ועמוק עמוק בפנים מתחת לשכבות עבות של עטיפות וקליפות וחומות ומחיצות שנוצרו מתשובות מגומגמות לשאלות מושתקות ומהסברים חלקיים לתהיות קיומיות ומהכהייה של קצוות חדים ושורטים והכי מפחדים משתקים ומחולשות כואבות,

עמוק בפנים בתוך הנשמה שלי הסתתר לו צינוק טחוב וחשוך, בור עמוק שיודע לבלוע לתוכו את כל הזיכרונות והמחשבות והכאבים והצלקות והכשלונות והצרכים והמאוויים והתשוקות והחלומות האפלים המטונפים הטמאים והסוערים שצריך להדחיק כי אין להם מקום בקיום המואר שלי

ומידי פעם אחד מהם הצליח לטפס מעלה מהבור ולהתפלח לתוך התודעה שלי דרך סדק בחומה והתחנן למעט אור יום וחום ואהבה אבל כמעט והצליח לערער את האיזון ולמוטט את מגדל הקלפים שהוא אני ולכן קיבל ממני רק בעיטה חזקה בלב וסטירה מצלצלת שתזכיר לו מה המקום האמיתי שלו ושקט (מדומה) על פני תהום חזר לעטוף אותי

עד שבאת אתה

ותוך רגע ראית לתוכי פנימה את כל האמת המלוכלכת שבי שמסתתרת מעצמי ומהעולם אבל מתה כבר לזחול החוצה ולנשום אוויר צח ולהרגיש ולהיות נוכחת  

ובסבלנות וברגישות חצבת בחומות ומוססת את המחיצות והסרת את העטיפות וקילפת את הקליפות ואיפשרת לחושך שבי לצאת לאור ולימדת אותי להפסיק לפחד ממנו ולקבל אותו באהבה ולהקשיב לו ולתת לצורך שלי מקום אמיתי בתוכי ולבחור נכון, בעצמי

והיום, העולם שלי יפיפה ומורכב ומעורבב וגרים בו יחד בכפיפה אחת החושך והאור והטוב והרע והקדושה והטומאה ואין יותר גדרות וגבולות מלאכותיים ששומרים על סדר מדומה כי הבלגן המלוכלך הזה הוא האמת שלי ואני כמעט אוהבת אותו כמו שהוא

ובכל יום מחדש אני מאפשרת לעצמי לחבק את האפילה שעדיין קצת מבהילה אותי אבל יותר מרטיבה אותי ומעמידה לי את הפיטמות ועושה לי חשק לטרוף את עצמי ואותך ואת העולם כולו

(יצרת מפלצת רעבה. עכשיו תתמודד)

תהיי זונה של צומי שמתחרמנת מעצמך כשאת מפלרטטת ונושכת שפתיים ומחייכת ומקשקשת מילים ושטויות ורמזים ונוגעת ומושכת תשומת לב והכי מבטים של גברים שמנסים לחדור לתוכך ומפשיטים אותך בעיניים שלהם ומשתוקקים לדחוף את הזין שלהם עמוק בתוך הגרון שלך ורוצים את העיניים שלך מתחננות אליהם כשהן דומעות וצמאות לאוויר ומחייכים כשהפה החצוף שלך שותק סוף סוף והקולות היחידים שיוצאים ממך הם של זונה טובה שמלקקת ושואבת ומוצצת ומשתנקת ונחנקת

תהיי שרמוטה שמאוננת על להיות זונה של גברים שלא פגשת אף פעם ואת אפילו לא יודעת את השמות שלהם כשהם משתמשים בך ביחד כל אחד בחוֹר אחר והם פותחים אותך וקורעים וחודרים ומושכים ומכאיבים ולוקחים ממך הכל ולא נותנים לך דבר כי הם לא רואים אותך בכלל רק מנצלים את הגוף המתמסר שלך ומעבירים אותו מיד ליד וגומרים אותו ואותך ועלייך ובתוכך

תהיי כלבה רעבה שנרטבת כשהיא על ארבע עם הלשון בחוץ נובחת מייללת נוטפת ריר מלקקת את הרצפה ואת כפות הרגליים שלו, כורעת בשקט לצידו ומייחלת לליטוף חטוף על הראש שלך כי את כלבה טובה שמשתרכת אחריו לכל מקום נדבקת לו לזנב ולא יכולה לשחרר וכשהוא חוזר אחרי שהלך (ואת אסירת תודה על שלא שכח אותך), הלב שלך מתפוצץ מהתרגשות ואת נובחת מכל הלב ורצה אליו משתוללת משמחה ומשפשפת את הכוס שלך על הרגל שלו בהתלהבות מעוררת רחמים עד שנמאס לו והוא אומר לך שבי בשקט, כלבה

תהיי עלובה שגומרת מלהיות הכי קטנה הכי למטה בתחתית של התחתית סתם כלום ושום דבר בלי תועלת ובלי תכלית בלי מהות ובלי משמעות בלי היגיון ובלי מילים בלי רצונות ובלי צרכים רק עלובה שמשפריצה מהמילים שלו שמקטינות אותך ומהמבט שלו שמוריד אותך ומהלעג שלו שמשפיל אותך ומהקיום שלו שמגחיך את שלך, פתטית

תהיי זונה שרמוטה כלבה עלובה

כמו שאת

את