הפנקס הקטן

הלינק לבלוג שלה נפתח ומייד הצצתי,  לכותבת קראו לילית הקדושה, הבלוג נקרא "מלמעלה למטה" והפוסט הראשון שקראתי היה :  

חייל צעצוע

"אני אוהבת שהוא מגיע אליי עם המדים המגוהצים. היישר מהקריה. קצין יפה תואר, מתוק וסאחי. מתייצב אצלי בשעה שקבעתי עם מנת סושי האהובה עליי.

אני אוהבת לשחק איתו כמפקדת וחייל. הוא אמנם קצין בעצמו, הוא בטח מתעלל בחיילים שלו, אני חושבת לעצמי ומעמידה אותו למסדר.

אני אוהבת לראות אותו מתקלף מהפוזה הקשוחה שהתרגל אליה, אני חוקרת אותו ומוציאה ממנו את הבתול המחוצ'קן שעדיין לא עזב אותו.

אני אוהבת לשבור את הגבריות שלו לרסיסים, להוריד אותו לגובה העקבים שלי ולהשפיל אותו עד עפר.

אני אוהבת להביך אותו, לתת לו משימות הזויות ובלתי אפשריות כמו להתפשט תוך כדי עמידת ראש ולראות אותו נכשל בגמלוניות בניסיון לרצות אותי.

אני אוהבת להתעלל בזין ובאשכים שלו. לקשור אותו למיטה ולהצליף בהם עם קין. זה משאיר סימנים כחולים וכואב לו בטירוף.

אני אוהבת לראות אותו בוכה מרוב כאב כמו ילדה קטנה ומתחנן שארחם עליו, עד שאני אוספת אותו להתנחם בחיקי.

אני אוהבת לנגב לו את הדמעות ולשמוע אותו מדלקם את המשפטים שלימדתי אותו "תודה על הזכות לקבל ממך כאב, אני אוהב כל דבר שיוצא ממך".

אני אוהבת להרכיב מחדש את הגבר שפירקתי ולהחזיר אותו לחיים בדמות שמתאימה לי.

אני אוהבת לשחק בחייל הצעצוע שלי. "

נכון. זה לגמרי נכון שאני מת להיות השפוט שלה. אבל להודות בזה? זה כבר דבר אחר לגמרי..

אני סקרן אמרתי לה, זה נשמע לי תפקיד מעניין.. את באמת מישהי שאני יכול להעריץ אבל אני קצת מפחד ממך, מה זה אומר בעצם? את הולכת לתת לי פקודות? ואם לא אבצע? תצליפי בי או משהו כזה? היתממתי.

זה לא בדיוק עובד ככה. היא ענתה, אני לא מלכה או מפקדת, אני שולטת וזה משהו קצת שונה. אני מכירה בערך העצמי הגבוה שלי ואני יודעת שאני ראויה להערצה, בעיקר של זכרים. גברים כמוך נועדו לשרת אותי. אתה מהסוג של הגברים שמתים שאקח שליטה עליהם. אני רואה בזה משהו טבעי והגיוני מאד. ראיתי איך אתה מתבלבל מהנוכחות שלי. אני בטוחה שהלכת הביתה אחרי המפגש שלנו ופנטזת עליי, נכון?

כן, הודתי בקול מבויש. איך ידעת?

חחח היא צחקה. זה היה ברור לי מהרגע שראיתי אותך. אני מכירה אותך יותר טוב משאתה חושב. אני בטוחה שגם עכשיו אתה חרמן בטירוף והבולבול הקטן שלך בטח כבר זקוף.. אני מזכירה לך את ההתחייבות שלך.. אתה לא נודע בעצמך בשבוע הקרוב.

ברור, אמרתי. אבל מי אמר לך שהזין שלי קטן? הוא דווקא די גדול…

חח שוב את צוחקת, טוב בסדר חמוד, הבולבול שלך ענק. אם זה מה שבא לך לשמוע.

תודה, אני אומר מבולבל. (בולבול זה עדיין די מעליב, אבל אני נכנע ולא מתווכח ובמקום זה שואל)

אני עדיין לא ממש מבין מה זה אומר להיות השפוט שלך.

מממ היא עונה, תראה, היחסים איתי הם בגובה העיניים, לגמרי ישירים ופתוחים. הכל על השולחן וברור מאד, אם אקח אותך תחת חסותי, אתה תעבור איתי תהליך נפשי מאד אינטנסיבי שיכול לפרק ולבנות אותך מחדש, אתה תשתנה לגמרי ולא תכיר את עצמך. חלק מההוראות שלי יכולות להיות לא פשוטות עבורך, אבל אני קפדנית ודורשת התמסרות מלאה. גם כשיהיה לך קשה אתה תבצע את ההוראות שלי במלואם.

מה שלא תוכל לבצע תתקשר ותבקש ממני יפה לשנות את ההוראה. אני מצפה ממך לכנות מלאה בכל מצב, אני רוצה שתהיה חשוף לחלוטין מולי ותשתף אותי בכל דבר. ברור?

כן, אבל לא ממש הבנתי אני עונה. איזה ציווים אקבל? ואיזה תהליך נפשי אעבור? אני חייב להבין קצת יותר..

אוקיי אסביר לך, אתה תקבל המון הוראות שמטרתם לשרת אותי, אני מאד מפונקת ויש לי הרבה דרישות, זה יכול להיות מטלות בבית או קניות, לפי מה שאצטרך. לגבי התהליך הנפשי, אתה תלמד על עצמך המון, תשתנה ותתעורר לחיים. כמו שאני מבינה אתה צריך ניעור רציני.

אוקיי, אבל אך זה יקרה, את יכולה להסביר לי?

אתה יודע מה טיפשון. יש לי רעיון. אשלח לך לינק לבלוג שלי, שם תוכל לקרוא וללמוד קצת על תהליך השליטה שלי. אבל אני חייבת להזהיר אותך מראש, יש שם כמה תיאורים די הארקוד, אל תיבהל, זה לא אומר שמה שמתואר שם יקרה גם איתך.

*18*

יופי חמוד. אתה בכיוון הנכון. אני שמחה לראות שאתה מוכן להתאמץ בשבילי. אתה בטח מבין שתצטרך לעשות יותר מזה, אני דורשת בהתמסרות מלאה, יש סיכוי שאתה מסוגל לזה ואני אבחן את זה בימים הקרובים. תתקשר אליי מחר ב17.20 ונראה איך נתקדם.

טוב לילה טוב.

אין תגובה. אני מתארגן לשינה, מתקלח, מצחצח שיניים. ואת לא יוצאת לי מהראש. אני משחזר את הפגישה שלנו, נזכר ביופי המהמם שלך ובשתלטנות האלגנטית שלך, הרגיש שזה כל כך טבעי לך, כאילו היה ברור לך לגמרי שאעשה מה שתאמרי, האם את מלכה בדסמית או שזה פשוט האופי שלך לקחת שליטה? המון שאלות התרוצצו במוחי כשנשכבתי בעירום במיטה לאחר המקלחת. זה השלב שבו היד שלי נשלחת באופן אוטומטי למחשב/טלפון והפורנו מתחיל לזרום לי למסך. לא הפעם. אני זוכר את ההוראות שלך וההתחייבות שלי. אני מתחרמן רק מהמחשבה שנתת לי פקודה. אני לא נוגע בעצמי אבל לזין שלי חיים משלו, הוא נרגש כל כך מהאפשרות להכיר אותך. היד שלי מתקרבת לזקפה המתגבשת אבל נעצרת באמצע הדרך. כל כך בא לי אבל אני מצליח איכשהו להתגבר. מחר אתקשר אליך ב17.20. אולי אשתף אותך בחרמנות הנואשת שלי? אולי תביני אותי והכללים שקבעת לי יתגמשו קצת?.

אני נסער אבל לא מותיר לעצמי ברירה, לאט לאט אני והזקפה שלי נרגעים ואני נרדם.

*19*

17.20 על השעון. כמובן שאני מתקשר אליך. אני לא יודע למה דווקא בשעה הזו אבל כנראה שהלו"ז שלך צפוף ואני שמח שאת מפנה לי זמן.

את לא עונה.

20 דקות אחר כך הטלפון שלי מצלצל.

את על הקו. אני נרגש ועונה במהירות.

את אומרת: היי חמוד. ראיתי שהתקשרת.

מה שלומך? אני עונה טוב. אמרת לי להתקשר ב17.20.. נכון. ראיתי שהתקשרת בזמן, יופי, הזמן שלי באמת יקר ולכן אני קובעת שעה מדוייקת להתקשר. אבל לא ענית לי.. ומה עם הזמן שלי? רגע שתיקה ואת עונה. אולי לא הבנת מה קורה פה. אני ואתה לא נמצאים באותו המקום.

כמו שאתה אמור להתחיל להבין, כדי להיות בקשר איתי אתה צריך לקבל את זה שאני בעמדה בכירה ממך, אני קובעת ומחליטה מתי נדבר או נפגש. אתה תאלץ לקבל את זה כמו שזה או למרוד ולהתנגד, אז אשחרר אותך ולא נפגש עוד אף פעם.

אני חושב איך להגיב ועונה.

אני אוהב את הגישה שלך, את מאד דומיננטית וזה רק עושה לי חשק להתמסר אליך אבל את ממש קשוחה.. מה את מלכת סאדו או משהו כזה?

חחח כן, את עונה. סוג של.

שתיקה. אני קצת בהלם ואת ממשיכה.

אני בחורה מאד עצמאית, מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי קצת שתלטנית, בתיכון הבנתי בדיוק מה עובר בראש של הבנים ותמיד השגתי מהם כל מה שרציתי. אתם הגברים מאוד קלים להפעלה.

בגיל 18 הייתי מלכת סאדו פעילה, גברים ליקקו לי את המגפיים והתחננו שאשפיל או אצליף בהם,. זה היה משחק משעשע אבל בשלב מסויים הבנתי שגברים צריכים להיות גם שימושיים.

היום אני כבר לא מעוניינת בסמרטוטי רצפה עלובים, אני מחפשת גבר שיהיה השפוט שלי, שיהיה משרת יעיל שגם יעניין וישעשע אותי.

שוב שתיקה..

אז מה חמוד? בלעת את הלשון? נכון שאתה מת להתמודד על התפקיד?  

היה קשה לפספס את הגיחוך בקולך.

*17*

באותה התקופה הפורנו היה החבר הכי טוב שלי. הייתי צופה בסרטים וקורא בלוגים שעתיים ביום לפחות. גמרתי פעמיים או שלוש לפחות, בבוקר עם הזקפה, בצהריים עם השעמום, בערב כשלבד לי.

כבר הבנתי שאני מכור ואפילו ניסיתי להפסיק מידי פעם, אבל העונג המרוכז הזה שצרכתי במסתרים הפך להיות חלק ממי שהכרתי את עצמי, כשאוננתי התנתקתי מהעולם ושכחתי כל צרה. הבעיה היתה שכבר לא היו לי חיים, הכל נראה אפרורי מחוץ למסך. בדרך איבדתי חברים, עבודה ושנים טובות מחיי, לא הצלחתי להכיר אף אחת, כנראה הראש הכחול שלי גרם לי להתפזר כל פעם שיצאתי עם מישהי. כשהתעוררתי זה הרגיש שכבר מאוחר. היאוש ממצבי החזיר אותי שוב ושוב להתמכרות.

את כל זה לא אמרתי לה, אבל איך שהוא הרגיש שהיא מבינה אותי לבד.

חזרתי הביתה ועדיין הייתי מרוגש מהפגישה, פינטזתי עליה ומייד שלחתי יד למכנסיים. פתחתי כפתור ועצרתי את עצמי. אני חרמן בטירוף, אבל לא בא לי להפסיד אותה. מה אעשה? אולי אשקר לה? אני מכיר את עצמי ולא מאמין שזה יצליח.. נותרתי דלוק  ומתוסכל מאי היכולת לעשות דבר. לבסוף אזרתי אומץ ושלחתי לה הודעה: הפגישה איתך היתה לי כיפית ומיוחדת, את מקסימה וממש בא לי להכיר אותך יותר. הדליק אותי כשביררת לעומק מי אני, את לא פראיירית וזה משכנע מאד.. אני באמת רוצה לפגוש אותך שוב ומתחייב לעמוד בדרישתך, לא אגע בעצמי בשבוע הקרוב (ואלוהים יודע כמה זה קשה לי)..

התשובה שלה לא איחרה לבוא.

הייתי בהלם. הסמקתי, איך אומר לה את האמת? בושות. הורדתי את מבטי לרצפה ולחשתי: היום בערב. כמו שחשבתי היא ענתה. גמרת? כן. ומתי היתה הפעם הקודמת? השתהתי לרגע, כאילו צריך להזכר. נו היא אמרה, אתה יכול לענות לי בחופשיות. אתמול לפני השינה. היא לא שחררה, אתה רואה פורנו? במה אתה צופה? אני מתפרק לאט ומספר לה הכל. כן אני מאונן כפייתי, מכור לריגוש הזול הזה. חמוד, היית נראה לי טיפוס כזה. אל תדאג יש עוד הרבה גברים כמוך.. זו מחלה נפוצה, גברים שלא מתבגרים, נשארים תקועים בגיל הטיפש-עשרה. אני שמחה שהיית כנה ושיתפת אותי, זה הדבר שהכי חשוב לי. אבל גם ראיתי שהתביישת לספר, אתה לא גאה בזה. למה אתה לא מפסיק? אמרה / שאלה רטורית, זה נראה כמו התמכרות היא ציינה, ספק לי ספק לעצמה. אוקיי, אני מבינה. אם נמשיך להפגש נעבוד על זה. אתה בטח מבין שאני לא אקבל התנהגות כזו. למעשה הייתי צריכה כבר עכשיו לומר לך ביי אבל אני במצב רוח טוב היום ואתה כזה עלוב ואני מרחמת עליך, אני אתן לך צ׳אנס. אם תרצה להפגש איתי שוב אתה תצטרך להפסיק לחלוטין את האובססיה הזו, במהלך השבוע הקרוב אתה לא נוגע בעצמך, לא מאונן ובטח שלא גומר. אם תעמוד במשימה הפשוטה הזו, תוכל ליצור איתי קשר ואולי נפגש שוב.

אני לא יכול לשכוח את הפגישה הראשונה הזו. חיכיתי לה בשעה 8 בערב בבר שהיא בחרה, מקום די מרכזי אבל גם שקט. כבר בשיחת הטלפון שלנו הרגשתי שהיא דומיננטית, גם כשהיא שאלה איפה בא לי להפגש, היה ברור שהיא יודעת איפה בה לך וכשקצת התמהמהתי בתשובה הציעה בקלילות והיה ברור מייד שנעשה מה שהיא רוצה.
אחרי 15 דקות המתנה היא הגיעה, יפה ואלגנטית, לא התנצלה על האיחור והתיישבה בכיסא מולי. אני נפעמתי ממנה, הלסת שלי נפלה. היי חמוד, מה שלומך? איך עבר היום שלך?
גמגמתי תשובות בנאליות, היא היתה נעימה אליי אבל מאד אסטרטיבית וחדה, אז מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי? ניסיתי לתת תשובות כלליות כאלו, אבל היא לא הניחה לי להתחמק. יוגה? ממתי אתה מתאמן? כמה פעמים בשבוע? חמוד.
לא הבנתי איך הדייט שלנו הפך לראיון, ניסיתי לשאול אותה גם על חייה אבל התשובות שלה היו הרבה פחות מפורטות. מה את אוהבת? ספורט ובעלי חיים. אמרה בקצרה. לא נותנת לי מקום לחפור, כשניסיתי היא העבירה נושאים באגביות. מצאתי שאני מדבר בעיקר על עצמי ולא שומע עליה כמעט כלום.
בשלב מסויים היא אמרה. טוב אתה באמת חמוד. יש לי עוד כמה שאלות אישיות לפני שנדע אם יש לאן להתקדם. מה? שאלתי. היא ענתה, קודם אתה צריך להבטיח לי אמת מוחלטת ותשובות מפורטות. אני לא מוכנה בשום אופן לסבול שקרים או התחמקויות, ברור? כן. מכאן ואילך אתה צריך להיות שקוף ופתוח באופן מוחלט איתי, זה מקובל עליך? כן. הנהנתי בראשי. הייתי קצת בשוק, הקול שלה חלחל לתוך מוחי ועבד עליי כמו קסם. קצת התערפלתי מההשתלטות הברורה הזו על השיחה כששמעתי את השאלה שלה.

מתי אוננת בפעם האחרונה?

*13*

הנחתי את הטלפון וחשבתי. וואו איזה אפס אני, איך הגעתי למקום הזה? ניצני מרדנות התחילו לפעפע במוחי, בא לי לברוח, לעזוב הכל ולהעלם לה. מה פתאום שהיא תקבע לי? אני לא מוכן להיות כל כך חשוף מולה! חשבתי לעצמי, בעודי מנקה את השירותים שלך, הרגשתי כל כך מושפל. אבל באופן מוזר, הזין שלי היה מרוגש מהעניין. אני חרמן עלוב. סיימתי לנקות והתיישבתי לכתוב-
10 סיבות להעניש אותי:
1. לא הורדתי את מכסה האסלה.
2. נגעתי בעצמי בלי רשות.
3. לא התקלחתי לפני שבאתי אליך.
4. באתי אליך בידיים ריקות.
5. התמהמהתי ולא הגבתי להודעות בזמן.
6. לא הייתי זמין עבורך כשרצית שאשרת אותך.
7. שכחתי את מקומי והתחצפתי אליך.
8. חיטטתי בדברים שלך ופתחתי את הפנקס בלי רשות.
9.ראיתי פרק בסדרה בלעדייך.
10. סתם, כי בא לך ואני שלך.
חשבתי על זה... יש עוד מלא סיבות. אולי שכחתי משהו חשוב. הרי את הולכת לקרוא הכל. המשכתי וכתבתי את מחשבותיי על הדף, השארתי את הפנקס על השידה כפי שנדרשתי. כשסיימתי נעלתי את הבית ויצאתי לעבוד, בדרך קיבלתי ממך הודעה קולית.
אתה מאד מרוכז בעצמך ובטוח שהסיפור הזה הוא עליך, יש לך טעות חמוד. היום אתה תחשוב על דרכים שונות לפנק ולהפתיע אותי, אני רוצה שתהיה יצירתי. נתחיל בזה שבערב אתה מגיע אליי עם מתנה נדיבה. מאד לא כדאי לך לאכזב אותי.

*14*
הסיפור באמת לא עליי, הרי היא הרבה יותר מעניינת ממני.
יפהפייה הורסת, אסטרטיבית, פקחית ודעתנית, אחת שיודעת, כך אומרים עליה. החברות שלה תמיד נושאות אליה מבט, סוג של מלכת הכיתה במציאות התל אביבית שלנו. בשלב מאוד מוקדם בחייה היא קלטה איך לסובב בחורים על האצבע הקטנה, גברים נפלו שדודים סביבה, מחזרים אחריה באובססיביות, היא שיחקה בהם כמו בפליימוביל, חותכת אותם בלשונה החדה, נהנית לראות איך הגבר הקשוח שניצב מולה נמס ומתפתל.
השמועה אומרת שפעם היא השאירה גבר לעמוד מחוץ לדלת ביתה במשך 3 שעות, עד שיצאה אליו בנונשלנטיות ואמרה לו, בוא נלך לשתות.
האמת שזה התאים לה. היא לא ספרה בכלל את המין הגברי, "שימושיים או מיותרים" כך היא נהגה לומר. השאלה רק מה היא עושה עם יצור כמוני? כנראה שמשהו השתנה אצלה עם השנים. הגישה שלה הפכה ידידותית יותר, היא כבר לא משתמשת ומנצלת, עכשיו היא לוקחת פרוייקטים ונהנית לעצב את הגברים שלה, לאלף אותם להיות ג'נטלמנים ומשרתים איכותיים.  זה בדיוק התפקיד שייעדה עבורי, כך אמרה לי כשנפגשנו בפעם הראשונה.

*11*
אני רוצה לראות את הבולבולון שלך זקור. תתקשר אליי בוידאו בעוד 5 דקות, עד אז אני מרשה לך לגעת בעצמך אבל רק באצבע ואגודל, ברור? כן.
וואי את כל כך מטריפה אותי.
אני עוצר הכל. מתיישב על הרצפה ומאונן את הזין שלי באצבע ואגודל, זה מתסכל ומחרמן, אני רוצה מגע מלא, אחר, חזק ואינטנסיבי כמו שאני רגיל להביא ביד כשאני לבד עם עצמי, אבל אני מציית וזה רק מדליק יותר, אני מתעורר והחרמנות פועלת בי דרך המוח, המגע רק נלווה. תוך כמה דקות אני זקור וזקוף לפקודתך, כמו אבן, כמו טיל. אני פותח את הווצאפ, מדליק את המצלמה ומחייג אליך. אבל את לא עונה.

הלב שלי דופק חזק. אני בצפיה והתרגשות. את בטח מחפשת מקום לענות לי בוידיאו. את בחוץ וזה יכול להיות לא פשוט לקבל שיחת עירום בפומבי.
דקותיים אחרי והטלפון מצלצל. אני עונה עם מצלמה פתוחה אבל לא רואה אותך. רק שומע. אין לי מושג איך את עושה את זה, אבל אני לא במצב לשאול.
חמוד, תראה לי את הבולבולון שלך. יופי. תראה לי איך נגעת בעצמך. אצבע ואגודל. אני שומע את הצחוק המתגלגל שלך. אוקיי, די מספיק. כלב טוב. אני בטוחה שפתחת את הפנקס הקטן. נכון? כן גברתי. לא חשבתי אחרת. למזלך, אני סלחנית ולא אעניש אותך על החטטנות הזו ללא רשות. כמו שראית, ציפתי לזה. הפנקס הקטן הזה הוא מתנה בשבילך. אתה תכתוב בו כל יום. אם לא אגיד לך אחרת אתה מחזיר אותו למקומו. הוא אמנם מתנה בשבילך אבל הוא ישאר על השידה, כמובן שאני אקרא בו מתי שארצה. עכשיו תתחיל ותכתוב. אני רוצה לקרוא רשימה מפרוטת של 10 סיבות להעניש אותך.

*12*
הבנת? כן המלכה.
כל כולי מחשבות מתרוצצות, אני רוצה לשאול אותך איפה את, מה את עושה. לא מבין איך הגעתי למצב הזה, הלשון שלי קפואה ואני לא מסוגל להוציא מילה.
את שואלת, יש לך מה לומר?
מתי את חוזרת? אני מצליח להוציא.
יותר מאוחר. סיימת את המטלות שלך?  כמעט.
אוקיי. אבדוק אותך. כשתסיים והכל מושלם, תרשום בפנקס ואתה מושחרר, תהיה מוכן לחזור החל מ19 בערב.
כן המלכה. (אני מרגיש מטומטם ולא מצליח לומר מילה נוספת).
תגיד, את אומרת. מה אתה סתום? השיחה איתך מסתכמת בכן המלכה, לא המלכה? המוח שלך נמחק או מה? אתה יותר מידיי מתרגש לדבר איתי? טוב סתומי, אני מאד נדיבה וגם בזה אעזור לך. לפני שתצא תרשום גם בפנקס 2 עמודים אינטואיטיבים, אני רוצה לדעת מה השיט שמתרוצץ בראש שלך.
אני מבין ומאשר. כבר לימדת אותי על כתיבה אינטואיטיבית, זו שזורמת מהראש לדף נטול מחסומים. זה החלון הכי חשוף לנשמה ואני בשוק שאת מבקשת להכנס כך לראשי.
את מסיימת את השיחה ואומרת. בהצלחה בכתיבה חמוד, תהיה זמין  ותגיב מייד אם תקבל ממני הודעה.

מהר מאד חדלתי. הכאב בלשון הזכיר לי שגם כשאת לא פה, את המלכה שלי ואני צייתן. עצרתי ונשמתי. המשכתי לנקות ולסדר את הבית בזריזות. מחצית שעה חלפה ושלחתי לך הודעה מתחננת: הוד מעלתך, מלכתי היקרה האם תרשי לי להסיר את האטב מהלשון שלי, בבקשה, כואב לי כל כך. תיכף הגיע תשובתך. שלח לי תמונה. סלפי מרייר, הלשון שלי כבר כמעט סגולה. תוריד. תודה המלכה.
המשכתי במלאכתי ולא יכלתי להתעלם מהפנקס הקטן המונח על שידתך. אדום בוהק, כאילו מחכה לי, אני סקרן ומציץ בלי רשות. בעמוד הראשון כתוב: לא קיבלת אישור.

דפדפתי לעמוד הבא, הפנקס הקטן הזה בשבילך חמוד. פה תכתוב את המחשבות, הוידויים והפנטזיות שלך. אלו שאתה מתבייש לספר לי. כמה אתה מעריץ אותי ומה אתה מוכן לעשות למעני.התרגשתי מהמתנה מאד ונמלאתי בושה ופחד, איזה טפשון אני, את מטפחת אותי ונותנת לי מתנות ואני בדיוק מפר את הוראותיך, את כזאת מהממת, אני רק מקווה שלא תעיפי אותי מחייך בגלל המרדנות שלי.
אני סוגר את הפנקס ומקבל הודעה ממך.

הדלת נסגרת ואני פועל במרץ לבצע את המטלות שהוטלו עליי, הלשון שלי בוערת אבל אני לא מתייחס לכאב, אני משימתי. כמו תמיד, השארת אותי בערפל, אין לי מושג לאן את הולכת ומתי תחזרי. אני מדמיין אותך יושבת עם חברות לקפה בשנקין, אתן בטח מצחקקות ומדברות על הגברים שלכם, האם את מספרת עליי? קשה להסתיר והן בטח כבר קולטות.. אני מתמלא בבושה וגאווה בו זמנית. אולי יום אחד תרצי להשוויץ בי בפני החברות שלך, אולי תשחקי בי איתן ביחד? אני מתחרמן מהמחשבה ורוצה לאונן אבל נזכר מייד בחוקים שלך. זה היה החוק ראשון שלימדת אותי והבהרת לי היטב כמה את קפדנית לגביו. אבל המחשבות ממשיכות לשוטט תוך כדי טיטוא הבית, אולי תרצי לשבת ליד השולחן לכתוב במחשב בזמן שאענג בלשוני את ישבנך? הזין שלי נעמד ואני מהסס. את יודעת לקרוא אותי כל כך טוב. אני יודע שתראי על הפרצוף שלי בדיוק, תשאלי, תחקרי ותוציאי ממני כל פרט, אי אפשר לשקר לך.. והתוצאות בטח יהיו מסוכנות.. אני כל כך חרמן, לגעת בעצמי יהיה כל כך נעים, אבל העונש שיבוא אחרי... אני לא מצליח להתאפק ומשפשף את עצמי.