איך הכל התחיל בכמה מילים? הקדמה חשובה, ועוד יותר הכרת טובה לאיש יקר (מבטיח פירוט בהמשך)
כמה שנים שאני עם מחשבות בנושא, עד שנתקלתי בבלוג המעולה של @סוס האש (למה אי אפשר לתייג כאן?!?!?) שאותו קראתי בשקיקה, ואח"כ ביקשתי גם מאשתי שקראה ו... הבינה. אני חייב לו הרבה תודה על הכל!
אז את הנעילה שלי התחלנו בפעם הראשונה לפני כמעט שנתיים וחצי.
הייתי נעול יותר משנה, ואח"כ תקופה ארוכה של הפסקה. למה? כל מיני סיבות, אנסה לשחזר בהמשך.
הערב ננעלתי שוב.
האמת שהנושא עלה בינינו בזמן האחרון, והייתה הבנה שזה הולך לשם, אבל איכשהו זה לא קרה.
במוצ"ש הייתה לנו אי-הבנה שהובילה ליומיים לא נעימים.
הערב אשתי הייתה צריכה לצאת, ואני אחרי כמה ימים של התנזרות הרגשתי שאני לא אצליח להתאפק. זה ביאס אותי, כי סיכמתי שהערב ניישר את ההדורים, מה שאומר שכדאי שאני אהיה בכושר מלא...
אז החלטתי שאני יוזם מהלך. לקחתי את עצמי עד הקצה כמה פעמים, ובמצב הזה, כשאני מגורה מאוד (ואז המוח לא עובד משהו) נעלתי את עצמי, והשארתי לה את המפתח.
כשהיא הגיעה, הייתה אווירה נעימה, ואחרי כמה דקות היד שלה נשלחה למפסעה. החיוך שלה כשהיד נתקלה במתכת - היה שווה הכל. במקום הבנתי שהתחלנו תקופה חדשה.
היא מצידה דאגה להבהיר, שהיום לא יהיה כלום. או בלשונה: "נראה איך תתנהג אלי מחר. כדאי לך להתנהג אלי יפה..."
העניין הוא, שהיא לא יודעת כמה אני מגורה. מרגיש הורמונים מתפוצצים לי במוח, וכל מה שאני חושב, זה איך אפשר לרצות אותה.
הלכנו לישון כפיות, כמו שהיא אוהבת (אחרי כמה דקות זה משתנה לתנוחה שהיא שמה עלי רגליים), ואחרי שעה וחצי של שכיבה חסרת מעש, ביקשתי רשות לקום ולעשות דברים מועילים. היא נתנה רשות, אבל הבטיחה עונש על זה שהערתי אותה.
הלוואי שהפעם זה יצליח.
