זה פשוט מטורף!
נרדמתי איפשהו באיזור 4:00 בבוקר.
את הילדים כמובן אני ארגנתי בבוקר, בסבלנות רבה ובשקט, כדי שהגברת לא תתעורר.
לפני היציאה לעבודה, הערתי אותה לארוחת בוקר נחמדה, שהגעתי לה כמו שהיא אוהבת.
וזה בכלל היום החופשי שלה...
באמצע הבוקר, היא התבאסה שנגמר החלב, והיא לא במצב רוח לצאת למכולת או לבקש משכנים.
אחרי עשר דקות, הגעתי הביתה עם חלב והכנץי לה קפה (אני עובד קרוב לבית).
צהרים אני הכנתי לילדים, ובזמן שהיא ישנה צהריים הכנתי לה סלט מפנק. וגם מצאתי לה מאמר אקדמי שהיא הייתה חייבת.
מה אגיד? איזה פחד. אם ככה זה מתחיל...
מה אגיד2? איזו התרגשות. אם ככה זה מתחיל...
"לאן הכנסתי את עצמי" מקבל משמעויות שונות וסותרות.
נראה לי בסך הכל שהיא מרוצה, ושהיא תפתח אותי הערב. אני כמובן ארצה לגמור, אבל אם יש לה שכל היא משאירה אותי על הקצה ונועלת... (היא לא קוראת את הבלוג הזה)
