חלקי מילים

חסר לי.

קצת מלח.

קצת פלפל.

לא סוכר.

ובמקרה פספסתי את החניה המוכרת לי מהעבר הרחוק וכך יצא שחנינו ממש מול ושמענו (חלקנו, זה שלא רואה מצטיין כשומע) מישהו שר שלמה ארצי ובעקבות השירה הגענו ונכנסנו הישר מהרחוב אל תוך ממלכה רומנית שחוגגת מסתבר קבלות שבת לתפארת המאדאם בכניסה סורקת אותנו ומציעה להצטרפ לריקודים הפתיניים, ומלחששת על שכדאי להזמין מקום לשישי. הבא?

אני מעבירה יומני שינה על בסיס קבוע, מתגעגעת למה שלא צריך וגם למה שכן, מתאמצת על הבחנה בין חצאי כוסות ושמה לב שחדלתי לצלם דברים שתופסים לי את העין.

התמונה המושלמת המצ"ב מהמרשתת

אחרי בקושי שלושעות שינה יש לי מרץ גדול להליכה ראויה בנופ של העיר הכי יפה במדינה. 

כבר הרבה זמן שאני מתכננת, והיום הזדמן לי להוציא לפועל, בעיקר בגללה.

אני מפנטזת על שנת אחהצ ואחריה הליכה ומגיעה קצת מאוחר מדי ובכלל איבדתי את האזניות אי שם ביוון והמיטה-מוחלפת- המצעים נאלצת לחכות לי עד שאסיים לאכול כמו חזירה ואז אני משתחלת לתוכה וממקמת את הידיים במקומן.

פלאפל לא טעים

טחינה לא מוצלחת

מלח לא מלוח

ספסל שהיה זכור לי מול הנופ ממולא בנמלים

אני יותר עייפה מרעבה

ויש אצלי את ר' בבית, מחליפה מצעים ומקפלת בגדים.

יש לי שעה להעביר ואני והכרכרה החשמלית בנקודת תצפית משובחת, נעצמות לי העיניים.

אני יוצאת והיא נכנסת.

לשניה או רבע שניה, אני רואה את מה שיש מולי ויוצאת.

היא נכנסת, ואני, יוצאת.

ובמקום לדחות ובמקום להתחמק ובמקום לתת לעצמי תירוצים, פשוט קמתי מרוצה מכל המדדים הבוקר, ובאתי ושמחו בי.

גם מילים הפוכות לפעמים מחמיאות. 

יש לי חסכים כה גדולים, עד שלפנטז על יד שמסיטה תלתלים מהפנים כדי להביט לי בעיניים מוריד ממני דמעה.