חלקי מילים

גשם כבר יורד ועדיין אין מרק. צמרות עצים בריח הזה עושות אותי שמחה. למדי. 

ובנדודי אני מפנטזת לעצמי ואז מדמיינת מציאות בקמצנות.

ולא, זה לא מה שזה נראה.

כאב בטן מרוב צחוק.

ואני פה בהמתנה

מחכה שלא תחתכי

*מחרשלמה*

ואי שם באיטליה המתויירת יושבים זוג צעיר חוגגים יומולדת בארוחה מהסופר על המיטה. ואני שמחה ושמחה על זוגיותם עליה טורחים.

מנספחי סידור מגירות פלוס מחברת נצנצית במחיר מגוחך לפרוייקט שעדיין לא נקלט גודלו בתוספת קבלת פנים מחמיאה ומעל הכל אמונה בנסיון נוספ להשלת משקל עודפ. 

כדי שלא אשכח בשנה הבאה איפה הייתי בשנה שעברה ביום הכיפורין, זכרי: ישיבה על המדרגות, לחות מקסימלית, ההיא שברור שמנהלת את בית הכנסת והתקווה בסופ שעשתה לי נצנצים בעיניים.

ואחר כך אוטו שזועק החליפוני ומושיע ומיד אחר כך אותה אני שסרבתי לארוחה מפסקת הגיונית ובטוח טעימה מחסלת את מה שהיה בתבנית המנצנצת הזו שקרצה לי כי לא נלקחה חזרה לעיר המקור.

ערבוביה קטנה של יום כיפור וראש השנה, בחירה בהיותי מנוסח ספרד ולא אשכנז, נשרפתי מעט מאד בשמש, התמכרתי לבריכה. קשה לסיים סשן או סיישן קפריסין. תשרי 2023.

פעמיים, בלי מים, הפעם קל הרבה יותר, כל הדרך מברכת. כל שנבקש לו יהי. את מפחדת. להגיד מה *את* רוצה. ב-רור. 

ובדרך להתרחק אני מנסה לחשוב על עצמי ומחפשת משהו שיכול להיות לתחליפ אבל יודעת שלא. ובכל זאת מצחיקה אותי התמונה הבאה:

ויש רגע של בית נקי ושלווה פנימית ותחושה שהכל במקום ואז אני נבעתת.