חלקי מילים

אני נחתכת באיזור סופר-רגיש במקלחת, לוקחת מגבת כדי לא להכתים את הספה, נעקצת, כמעט שלא קורה לי, נודדת, מתרחקת, ונתקעת על צריך להתקדם. שולחת לה קישור ואומרת שנתקעתי, והיא עונה ומשמחת כל כך 'תקועה עליך'. 

שנת צהרים עמוקה במיוחד ואפופה בריח לא דמיוני של פלפלים ממולאים למרות שחלמתי לא עליהם אלא על רילוקיישן לניו יורק הסתובבות ברחובות שלה בחיפוש אחר דירה למגורים מקום עבודה וחנויות לקניית בגדים. ערבוביה מתישה ומהדהדת בחוסר הגיוניותה גם תוך כדי החלימה. התעוררתי כשהטלפון שמונח על הכרית ממשיך להציג פורנו מסעיר ונרדמתי שוב.

על אפ כל החברים והחברות, בסופ, נשארים שם תמיד לבד. מנסה לדמיין גיוס המוני, וזה דמיוני.

אני מתיישבת אדומה ומתנשפת בקצה המדרגות המזויינות, מקללת את כל מי ומה שאפשר, ואז מתחילה לבכות. כמו קטנה קטנה שמתפרקת. מההבנה שאני אולי שוגה, אבל שברור לי בעצמות שאני חייבת לעשות את מה שעושה. למזלי יש בסביבה יצור כה מתוק עד שהבכי הופך לצחוק כשהוא מושך אותי בכח ולוקח אותי לטיול.

כמה כאלו ראוי שאוכל, אני שואלת ואין עונה. נותר לי להחליט לבד ואני מתקשה ומתקשה ומתקשה, והלו, זה כולה לחמטוגן. תעשי מה שאת רוצה ותפסיקי לילל אני שומעת אותה נוזפת בי. ואוכלת.

מועברות תמונות מנוחה ונשלחות תלונות על עייפות ואני מוצאת DNA בכל פינה ומחייכת. אוהבת את הסופשים שלנו.

לרגעים אני מרגישה שאני ממש, אבל ממש מצוינת. התעוררתי עם איזו שמחה בלב ורוגע בגופ, מה שאיפשר לי לבצע בצורה מדויקת ונכונה את מעבר הדירה התשיעי בעשר השנים האחרונות. ולראיה: חדר שינה לא פרופורציוני, אבל מושלם. למי שישן שם.

ט. מתרגלת את כל מה שהיא לא.

כמו גשם ניתכים אנשים אל חיי ואין לי מושג, שמץ אפילו, על שהייתי רוצה. לעצמי. הצילום מועתק מגרסא טובה יותר שצילמה זו שאיתה ביליתי את הסופש באהבה. הנה אמרתי. פעם בשנה. 

ובעיירה היותר ממנומנמת בהכי צפון שיש בארצנו, שוכבת לה מרלין כשבפנים אנחנו מלמדות את הבחור להכין אמריקנו קר, עם טונות קרח. 

מתנות קטנות

מישהו קנה לי

מתנות קטנות