בתוך הכלוב שיצרתי

להרגיש את הצורך שלך להכאיב לי, לקרוע אותי לחתיכות ולהשאיר ערימה של בשר על הרצפה. בלי הצורך הזה הרצונות שלי לא שווים כלום. לראות איך הזין נעמד זקוף עוד לפני שהנחת את ההצלפה הראשונה, רק מהציפייה מהמחשבה שמזדחלת לתוך הראש וחייבת להתפרץ החוצה. 

בין כל המגוון של תחושות ורגשות, יש את הארכירגש שאותו אפשר להעביר רק דרך הכאב, מגע של עור אל עור. 

כמו כל דבר בחיים, לקח לי זמן להבין איך אפשר לאהוב ולהכאיב, וכשהבנתי, ההסתבר שזה מה שאני צריכה, רוצה, חייבת, נזקקת ומאחלת לעצמי. 

להכאיב ולא לפגוע, לפרק ולאסוף בקפדנות את השברים. הרבה כותבים על זה כאן, אני לא ממציאה כרגע את הגלגל, אבל מי באמת יודע מה היא משמעות האמיתית של פירוק והרכבה, חייתיות ורכות. מי בכלל יודע באמת שכל הבדסמ, הכל כולל הכל מתבסס על ניגודים...וכמה כל זה רחוק מסתם חגורה על הישבן.