היא אמנם הנהיגה את מאבק הדיילות בצי הגלקטי נגד התלבושת הסקסיטית והמחפיצה שנכפתה עליהן, אבל כשהגיעה למלון תמיד נרטבה מול נראי ואוננה ארוכות בתמהיל של אשמה, מבוכה, תחושת בגידה והתפעלות מאיך שהתלבושת הזו נראית על גופה, השזוף תמידית מהשמש של ערפילית אנדרומדה
דֶּזָ'ה-ווּ (מצרפתית: Déjà-vu, בתרגום לעברית: "כבר נראה") היא תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ובלתי צפויה
אחרי יומיים כמחנה רכבים בסוכנות של טויוטה, עזב בלי לומר מילה. קנה חליפה ובארנק נשארו 35 סנט. שיקר לעצמו קו"ח והתקבל לעבודה בסוכנות של מרצדס.
שם הוא יכל להביט בהן. נשות עסקים מהפרברים. מילפס ממרכז העיר. טרופי וויפז, פילגשים, גרושות אמידות, כוסיות היי טק, חשפניות עם תוכנית. הדלת הייתה נפתחת והוא המתין לנחיתת העקב על הכביש. מהזווית בה עמד ראה תמיד את הרגליים לפני שנפנו החוצה. רובן לבשו חצאיות, כמעט כולן היו עטופות בגרביונים ששלחו בו ברקים. כשנחשפה ערוות התחרה נמלטה מפיו אנחה. ביריות היו סוחטות ממנו טיפה חמימה.
"הכל בסדר?", שאל את מחנה הרכבים הצעיר בלאות מבוסמת של מי שחווה הרגע ריגוש חריף. "כן, אדוני", ענה הנער למנהל הסוכנות הטרי.
אני לא לבד, חשבה בעוד נפשה מעכלת מה שעיניה קראו. אני סוטה חולנית וכמותי יש עוד. המילים הצפופות ייחמו אותה כל כך עד שהרגישה צורך מופרע שהן יזיינו אותה ממש. היא חשבה ברצינות לגלגל את הספר ולדחוף, אך לא צלחה.
לבסוף, משתנקת, הצמידה את הדפים לכוס דקה ארוכה, מועכת אותם אל תוך הרטוב. הצמידה לכוס ומיד גם לפרצוף. הריח סימם אותה והדבר היחיד שהרגיע אותה הייתה הידיעה שבקרוב תשמע דפיקה בדלת.
היא הביטה בגופתה של הנערה העירומה, שהושחתה וחוללה. עוד רגע יגיעו השוטרים ועמיתיה מהבולשת והתקשורת והכל יהפוך לסופת חרא. הרעד בין רגליה לא פסק מהבוקר והיא ליטפה את ירכיה, מתעכבת על הביריות שלבשה דווקא היום, כדי לאונן באוטו כמו שהיא אוהבת.
המתח המיני עם השותף, השוטרים שנועצים מבטים, הדחף לשתות עוד ועוד ג'ק דניאלס מהפלאסק באוטו - היא רק רצתה שהיום הזה ייגמר והיא תוכל לריב עם בעלה ואז להדפק ולהזדיין עם האקס שגורם לה לגמור חזק חזק ולשנוא את עצמה בבוקר לא פחות חזק.