לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החתלתולה הפכה ללביאה

כותבת בשבילי, את המסע שלי כאן, הכתיבה טובה לי.

**מומלץ להתחיל מהסוף ולהתקדם כרונולוגית. לעבור איתי את המסע שעברתי
לפני 3 חודשים. 23 בדצמ׳ 2019, 8:23

בפעמים שלא הפלקת לי
הפעמים האלה שהנפת את היד גבוה
והנחתת עליי ליטוף נעים וסימבולי
(הרי זה חינוך, חייב להיות משהו
אתה לא יכול לשחרר ללא שום ענישה)
העברת אותי
רכבת הרים רגשית
של חרדה וחוסר וודאות 
בשביל בסוף לקבל ליטוף חביב.


אלו הפעמים שהרגש שלך השתלט
ריחמת עליי. זה אשכרה קרה.
בפעמים הללו לא יכולת 
לשחרר את הזעם שלך עליי
אם המחיר הוא להכאיב לי. 


ובאופן פרדוקסלי,
אלו הפעמים שאחריהן הכי בכיתי
יותר מכל הפלקה עוצמתית.
דווקא כשהפלקת לי באכזריות קרירה
זה מתי שהכי התאפקתי ובקושי הגבתי
נשכתי את השפה, אולי השתחרר לי נאקת כאב חנוקה.
זה פאקינג כאב, אך התמודדתי עם זה מצוין.


אבל כשהיה רגש ורק ליטפת,
כעסתי שעברתי את הטלטלה הזו לשווא. 
את כל הטקס של הושטת היד, וציפיה לכאב.
ואז הגיע ההקלה הרגשית שהפעם, לא תכאיב לי,
מאוד אוורוולמינג. קשה לשלוט בזה. 


אבל היום, כשזה לא אתה שמכאיב לי
אלא גבר שאני בחרתי,
ולא ביולוגיה בחרה לי, 
הוא יודע לאזן. 
זה לא או / או.
זה לא מכה או ליטוף. 
זה יהיה שניהם יחד,
 אחד אחרי השני,
במחזוריות מנחמת
שאני יכולה לסמוך עליה. 


וזה ההבדל
בין להיות שק איגרוף בת 6,
ספוג להכלת התפרצויות הזעם שלך,
לבין אישה בוגרת שבוחרת לקבל כאב
מגבר אחראי, גבר ראוי

 

לא תמיד הוא אוהב אותי,
אבל תמיד הוא מעריך ומכבד אותי.
רואה אותי, ואת הצרכים שלי, גם אם הצורך הוא כאב. 

 

Alchemist​(שולט) - (( חיבוק ))
לפני 3 חודשים
לביאה סקרניתת​(אחרת) - תודה אלכי
לפני 3 חודשים
Alchemist​(שולט) - תמיד, ילדונת
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י