בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

chickita bonita

יש ונדמה הזיכרונות אך הבל
כי ערפל קורן עוטף בלאט
מחוז העבר האושר והסבל
כאב הפצעים ונחת המקלט.

הלא חלום היוותה פינה נסתרת
דבקות ליבי בלב קרוב וער
ויום בהיר וקר ואח בוערת
ורחשי הזך והנוהר.

יהי כל עברי חלום נראה אי פעם
אך במדבר חיי הוא נחל לא אכזב
אכרע אליו דומם בלי מרד ובלי זעם
לרוות בו צימאוני בלהט השרב
לפני 4 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 0:22

נכתב ב 8 למאי 19

 

כל כולי עורגת                          
 לנוכחותך ההורגת


 למתק שפתייך המעקצץ
למבטך החשדני המתרוצץ


ואתה הסולן של  להקת ה"שדים" 
קצוותיך  פרומים

 להבייך חדים


כמה  מנוגדים בך הצדדים
בין התהומות והפחדים


השקרים... והפגמים
הסודות.. והסמים


כגיבנת על גבך 
מטלטל ילקוט הכזבים

 


לחן החיבור בינינו 
עם מנגינת הרגעים
המקצב של המשגלים


 יש כאב מגעגועים 
אל עורך הנעים... 


הרצון התמידי המרחף מעליי 
שתחדור אלי בין רגליי
ואלחש לך באוזן "מ....."


הגעת אלי באמצע
שרוט מעוד סוף 
חבול מעוד פצע
פגעת נפגעת
הפרת זכויות
ביישת השפלת
מחקת טובות
ושכחת נזכרות


אני  רק לכאורה...... מנצחת 
בפועל..... מפסידה,
אז איך פותרים אותי ממך??? 


יא פאקן חידה.,,!,,!! 


ועכשיו מה..? 
, מה עכשיו??.. 
נכנעת... מותשת..., 
את שדה הקרב נוטשת
שבעת   מרורים
מאוסת  פירורים


למודת קרבות
רוווית אכזבות

 


ואולי... פעם אחת! 
רק 
פעם אחת,.! 
תקיים הבטחה...???, 
ותשמור עלי...? 
ממך...?? !! 

 


כמה שאתה מסוכן...
גם לך..
 אך בעיקר לזו 
שתעיז לאהוב אותך.. ... 

לפני 4 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 22:41

 

מהימים האלו שרק מלחשוב עליו בא לי מייד 

לקרוע מעלי את החולצה ולראות הכפתורים מתפזרים לכל עבר,

 בדיוק כמו כל העכבות שלי...

 

 

 

העונג שלו חירמן אותי כל כך עד שגופי התפתל.. .

הידיים שלו נתחבו לתוך שיערי החפוף ומשכו בו.

 

מתה על הדרך שלו 

להתחיל ברכות... ואז... 

להיעשות קשוח יותר ויותר ככל שהתאווה שלו כלפיי נוסקת כך היא מחלישה את יכולת השליטה שלו...

 

אוהבת להטריף את הטורף...

 

אחת מידיו נתחבה אל בין הרגליים שלי. הן נפתחו בלי בושה, 

הגוף שלי היה מגורה כל כך עד שהרגשתי קודחת מחום. 🔥 

ידו השנייה המשיכה לעסות לי את השדיים 

והם נעשו חמים .. ורגישים במידה כמעט בלתי נסבלת.... 

 

"את רטובה בשבילי" הוא מלמל.'...

 

יש בי רטיבות שאספתי תוך שנים של התכחשות להשתוקקות...

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 22:36

ושוב חוזר התיקון
לשנות את כיוון הניגון

אנשים תוקפים כמגננה.
מפחדים שיכאב
פוגעים מפגיעותם
דוחים מדחייתם את עצמם

מעמיקים את ה"סיפור"

שכביכול הוא חייהם,
משמיטים, מכלילים מעוותים...


נאחזים בעומס
מוזנים מחרדות
מצטדקים... נאטמים,

מסרבים להפסיק לבחוש
ממאנים להרים את הראש
מכורים לתלות
סוגדים לשטות
מסלפים אמיתות
מתחבאים מאחורי סיבות ומסיבות

נותנים למצבים לקבוע
ולאור המהות לגווע

מרגילים את העיניים
לחפש את החסר
מחכים שיושיע אותם
מישהו אחר...

מתקלטים את אותו המזמור כשהילדים יגדלו...
כשהמיסים ירדו...
כשהכנרת תעלה...
כשביבי יתחלף..
כשהמשכנתא תסתיים
אחרי החתונה של הבת.. של הבן

עדיין לא הזמן  המתאים
וכרגע זה ממש לא נעים...

והתיקון שזנחת לשוא
עוד חוזר...
מציק... מטריד..
מנסה לעורר.....
ובינתיים הבית מתפורר


אז לחיי האמיצים
החיים את חייהם באמת..
שזוכרים לגעת באור
שפורשים כנפיהם כציפור
שאינם זקוקים לאישור חיצוני על היותם מאושרים

זה עולם קשוח.... 

ולא רחוק מהעץ נפל עוד תפוח

 



לפני 4 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 7:05

מתוך המחילה עולה לה מחילה

 

לא ידעתי מעולם אהבה רגועה

 

 קרקע יציבה

 

כזו שאינה נשמטת מעומס הכבידה

 

אדמה שמקבלת את זרעי המיוחד אל תוכה

 

השבר והמיצר מעניקים לי חופש 

 

בו אוכל לחקור 

 

לגלות את עצמי

 

לתקן את האור

 

לגעת אותי בעדינות ולאט

 

בלי הצורך לאונן ולגמור

 

 

 

מבקשת אותי לחיות ללא התרסה

 

בלי שינסו מייד ליישר,

 

להנדס אותי לתוך חוקים סחיים

 

שיתאימו לדעות האחרים

 

לחנך אותי

להציל אותי

 

לשפר אותי 

למקם אותי

 

לקדם אותי

ליישר אותי

 

להחדיר בי מה נכון

 

ומה אני אמורה להיות

 

 

התפרים מגלידים

 

השברים מתאחים

 

ואני חווה בתוכי רגעים

 

נטולי הצורך להזדהות

 

ומייד בלי תהליך לשנות

 

מתעמתת עם הפער המאיים 

 

בין היכולות

ובין מערך ההגנות

 

בין הגשמי החורק

לרוחני המרתק

 

 

בדמיוני אני צופה בי בגוף שלישי 

הנה אני תוקעת עוד מקל בגלגלים

מאשימה את הכאב והחיים

בחוסר היכולת להגשים. 

 

 

ומתוך ההמולה אני נשברת ונשלפת

 

תתמודדי כעת עם האש שבך ששורפת

 

המהות הרוחנית בי לוחשת

 

את מבינה.. יש בך את היכולת המופלאה

 

לעשות אהבה עם כל מה שרק אפשר

 

בלי לסנן בין האסור והמותר. 

 

הכאבים הכריחו אותי

לראות מבעד לחומות

 

לראות את גדלות הנפש 

 

ולא את הבוץ והרפש

 

הכתיבה פשוט נשפכת

 

מפרקת מתוכי הבניות

 

 האותיות נדבקות

 

מפצחות את הצופן

 

איך עלי לסלול דרך 

איך לרפא ובאיזה אופן

 

כיצד לקבל את שריפת השגיאות

 

מביטה במראה מספיק זמן

 

מעבר לדמותי צופה

 

במשתקף המופלא

 

 בלב הכמיהה

 

פורמת את סבך המחשבות 

 

זה זמן להרגיש בית

 

לעשות אהבה 

 

להיות רפויה ונינוחה

 

בלי לוותר על העוצמה והתשוקה

 

אין בזה סתירה

 

רעיון הניגודים קיים בכל

 

חיידקים מתפתחים בצל 

 

וכשהאור עוטף

 

גם זבוב לא יתקרב

 

לא צריך להגן על הלב

 

ההגנה הכי טובה זו האהבה.

בדוק! ♥ 

לפני 4 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 6:41

כך ראית אותי לפני שנה לראשונה, התזכור?
רעבה לאהבה מרודה וסוררת
עם ניצוץ של אמון 
ותשוקה שבוערת
מגישה לך אותי על מצע של פשטות
עוצמת עיניי  מתמסרת להתמכרות

 
לפני שנחשף זעמך  האיום
עוד בטרם קיללתי את ארור זה היום


כשפליאה ויראה זרמו מעינייך
כשמגע שפתיי  היה כנר למחשכייך
כשכתפיי עוד רעדו מצחוקינו הפרוע
כשהמיטה התפרקה מעומס תשוקה 
לפני שהמר נהייה מוכר וידוע
המוסיקה ברקע מכתיבה עלילה
גוף לגוף מתחברים כל טיסה כל צלילה
עוד שידענו כי טוב ולא רק רע לתפארת
רגעים בהם הייתי אני ולא זו האחרת 
 מכורה לאהבתך הענייה המטיחה
 עלבונות של זרים בי נקמת 
כל נדר והבטחה פרמת
כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות
זכור כי לחשתי מילים מרפאות
זכור את אביך שולח אותי מעליון
מתנה שווה משבי ציון


ואדע כי חשבת עלי מרחוק
ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת

וקינאתי לך ובחושך ארבתי
ושנאתי לך ועד דמע אהבתי
וביתי ממך שמם וגרוני משמך דמם
 חשך אור עיני אך לבי לא נשבר
כי היה לי ברור  כמו צבע על מים
שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים
ואני בפניך אביט ואומר
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות
לא יהיה זה שנית - כי לא ניתן אחרת. 

 

הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך
וידעתי: המוות יבוא מידיך
ואני מחכה למודה ויודעת
השד יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער
או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר - מידיך יבוא
וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני
בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני
 הנה באתי מנדוד בשביל עד אלייך
 עד לביתך בעצמך עיניים
עד אשר ישאוך בדרך אלי מלאך ולא שטן 
שרף ולא בהלת
עד שתנוח על משכבה הלא ראויה שבי עוד שורה
או לפחות עד שנזדיין ונעשה עוד שורה....... 

לפני 4 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 6:21

רישום הפך חור

חור הפך בור

בור הפך מערה

ממערה למנהרה

 

ממשעול השאול החסר

הגעת אליי

כמשחר לחור השחור

כאורב לאני הכואב

ציפור זרה פולשת ללב, 

 

לכאורה סתמת בי חור

גופי הרעב לא חש שובע

משתגלים מגלים 

בועלים מועלים

מפנה לך דרך 

משילה כל חשד

נותנת לך להזרים דרכי

את משנתך העלובה

עסוקה בלבלוע

מבלי לבדוק המזון

הרעב שבי לא קולט

כמה רעל גופך פולט

ואתה ממלא במרץ כל חור

ואורב לי מרחוק ליום השחור

 

היום בו אבין שמה שנראה כעצמה

הוא בעצם אימה

 

מה שמרגיש כגורל

זה עוד רוע מזל

 

מה שנראה כמתנת שחרור

זה זיוף זה חולה זה כעור.   

 

אז עורי לך 

זמן לבחור

בין טוב לטוב

ולא בקסם השחור... 

 

כל תהום תהפוך לעמק

כל בור יארח בו אילן

 

כל מערה תהפוך מנהרה

המקרבת את אני לעצמה.. 

את החסר אני ורק אני אמלא 

 

ושלא תעיז שוב לקרא לי ... 

 

ממל'ה...... 

 

 

 

לפני 4 שנים. 23 באוגוסט 2019 בשעה 20:32

 

כמה הוא עינה אותי, 

הכעיס לי בנשמה,

לא בנה קירות

לא התקין מנורות

ולא צייר אפילו שמיים...

 

אולי מרוב אהבה,..?.. 

ואולי מרוב שנאה....? 

 

הרעיל לי את הלחם 

רעל מזג אל כוסי,

בבכי ותלונה מילא כיסי

 

לא קיבל עליו אותי

קינא בכל מי שאיתי

התנגד לכל האני

 

אולי מרוב אהבה, 

אולי מרוב שנאה...

 

ואני... נשברתי

לא שמרתי לי אמונים

ידעתי.. הצטדקתי.. נזהרתי

ונפלתי...

על הפנים!

 

מרוב אהבה??

או.. 

מרוב שנאה??

 

ומעפר ירים אביון

כעוף החול

למדני מחדש לנסוק

ובאהבת אני לדבוק 

 

מרוב אהבה? 

( אין באהבה מדי...)

מרוב שנאה..?. 

( פג תוקפה בחיי.. ).... 

 

 

לפני 4 שנים. 23 באוגוסט 2019 בשעה 16:02

באתי אליו את עיניו לפקוח...

שיראה שהוא ראוי שיראו אותו...

שיראה עד כמה הוא עיוור 

באתי לפתוח סגור ליבו,

לחזק את אורו החיוור

לטאטא את דפנות הלב

מערימת  הסיבות והתירוצים.

באתי...

שיפער  פיו ויהיה ברור אחת ולתמיד....

שתהייה לו מילה

שיתחזק אל מולה

וישים ז' על העולם... 

 

באתי אליך כשליחה

גם אם לא אני האחת עבורך

 יודעת כי אשאר שמחה

אם תרמתי לטוב עבורך... 

 

תמצית המסר 

אל תוותרררר

 תראה אותך כמו שאני לפחות

את הלב שלך המתוק הזה

 העיניים העצבוביות שמתות להתנקות, 

תראה אותך

כי  גם אם אין אני.... 

זה רק אתה לך...

 

ואולי לא יהיו הדברים מעולם

וגם זו השליחות תתפזר אל הים 

ותחושת שליחותך

כסובל... כמרצה

תגבור על ליבך  הרוצה.... 

וזכותך לקיום תכנע למיותר הקיים... 

 

לפני 4 שנים. 21 באוגוסט 2019 בשעה 8:29

 

 

חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 10:06

 

המבט הזה השורף 

יצבוט לך את הנשמה

ההליכה הזאת היהירה

תלווה אותך עוד בקצת שנותר לך, 

השפתיים החצופות יתקיפו אותך בחלומות

הקול המחוספס והחיתוך דיבור המשונן עוד יהדהד בך ויכאיב

 

המוסיקה.... כן המוסיקה

תיחקק במיתרי נפשך המזייפת

הגוף המתנועע בחושניות מוקצפת

מרקם העור יעלה בך צינה. צינית.

הקלות הבלתי נסבלת בא קל לאהוב

קל להנות קל לצחוק, תקשה עלייך

עד לא יסחבוך רגלייך.   

 

 

קללת הטורפת המהפנטת

הדיונים ..

.... הזיונים לתוך הלילה

אל תוך הבוקר

הערסול   ההצמדות.  הגיפוף

לעד ישאירו אותך כפוף... 

ואני אמריא, אשא כנפיי

ממשיכה לשזור את רקמת חיי... 

ואתה.... נוקם את דמך שאינו מותר מן הבהמה. 

לפני 4 שנים. 20 באוגוסט 2019 בשעה 16:59

 

שמו מעלייך רחפנים 

ומעליי מרחף אתה

  ובראשי...

מחריפים הריחופים 

על ניאופים, 

על הספה, 

לרצפה, 

במטבח 

על השייש, 

במיטה. במקלחת 

בין הרגליים ו.. 

( בחור של התחת 🙈)

מרחיפה לכת, 

 

מרעיפה אותי עלייך

נושרת לרגלייך

 כעלים בשלכת.. 

משילה  אחריות

משליכה אשמה 

רומסת חוקים

מסירה כל מוסר, 

מוסרת אותי לידייך

שתתמכר,

תתמסר... 

שכל אסור יהפוך מותר, 

ועל הזין שלי ההיא וההוא

ושלא יבין זאת  אף זר..!!! 

כי פשוטים החיים 

ויפים 

ומותר לי לגוע 

ומותר לאהוב...!! 

ומותר ומותר  לאאאהההווובבבב...♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥