בדיוק ככה.
אני מוכנה להחסיר מעצמי, להתנזר, לא להסתשן, לא להיות שייכת, לא להזדיין חודשים. כלום שום כלום. באמת שאחייה עם זה בשלום.
אך לעולם לא אסתפק בשאריות, יחס פחות ממה שמגיע לי, מגע פחות ממה שהגוף דורש, מילים פחות ממה שהאוזניים זקוקות.
לעולם לא אסתפק במקום שני ואילך. יש בי צורך תמיד להיות בפרונט. בעדיפות הראשונה. זאת אני 🤷🏻♀️
פשוט לא אהיה שם. ואף לא אצטער על עזיבה. להיפך, אעזוב בדילוגים.
אני לא אתרגל לעולם לאוכל רע.